פינה בהרחבה - מאמרים ועיונים הדורשים השקעה בקריאה




הצחוק ופרויקט יצירת 'האני'

מילות פתיחה

בחיבור זה נבחן נושא שהעסיק הוגים רבים ממקומות שונים (גיאוגרפים ואמוניים), החל מאפלטון דרך הגות מודרניסטית (כדוגמת ברגסוןקירקגורריצ'רד רורטי ועודוהוא הצחוקבמהלך השניםהדיבור על הצחוק עבר גלגולים שונים שהינם בעלי חשיבות לבירור הנושאלעיתים הוגדר כאירוניההומורשמחה וכמובן צחוק. ברשומה זו לא אנסה לסקור את התחום על כל הקשריו ההיסטוריים וההגותייםכי אם להתמקדמחד בצחוק בהגותו של פרידריך ניטשהומאידך במקום הצחוק אצל רנחמן מברסלב (להלן ר"ן), והתפקיד לו הם מקנים בפיתוח ויצירת האני.

למרות הפער התהומי בין השנייםניטשה כגרמני שגיבור ספרו זרתוסתרא הכריז על מותו של אלוהיםור"ן מהדמויות החשובות בהגות היהודיתשפעל בראשית המאה ה-19 באוקראינה והתמודד מול התפשטות 'ההשכלהו'הכפירהבעולם היהודישניהם הקנו מקום נכבד ומעורר מחשבה למושג הצחוקמעניינת התייחסותם לצחוק והחשיבות שהם העניקו למושגלא רק בשל העולמות השונים אותם הם מייצגיםאלא בשל אופן ההתמודדות שלהם עם סוגיה זונראהכי למרות ההבדלים התרבותייםקיימים קווי דמיון מחשבתיים ורעיוניים במבנה היחס שלהם לצחוק ולחשיבותו בהתפתחות הסובייקטוברצוני לנסות ולבחון זאת

ר"ן וניטשה מבחינים בין כמה מיני צחוקועבור שניהם באמצעות הצחוק (לפחות בעזרת אחד 'ממיניו') האדם מסוגל לחרוג מעצמולהתגבר על עצמו ולהגיע לזווית ראיה גבוהה יותרכך הופך הצחוק לאחד מהמאפיינים החשובים באישיותו והתפתחותו של האדם.

הצחוק הניטשיאני

כתביו של ניטשה עמוסים בפרודיה (יש מי שיגדירו זאת כאירוניה או ציניות), עד כי לעיתים קשה להבחין במגמתו בשל אופייה של הכתיבה1אולם מלבד לסגנון בו בוחר ניטשה להשתמש בצורה כה מובהקת ובוודאי טומן בחובו משמעויות רבות2ניטשה מייחד מקום נפרד לצחוק3לידיה אמיר מציינת במאמרהכשניטשה צחק קידוש הצחוק בהגותו של ניטשהכי ניטשה משתמש בצחוק לשתי מגמותלכאורה סותרותהראשונההצחוק הורס והשנייה כבונהאנו נתחיל בבחינת הצחוק כהורס וננסה לבחון כיצד דבר זה משרת אותנו אליבא דניטשה.

'הצחוק ההורס'

ניטשה מתאר צחוקשניתן לכנותו צחוק אכזריצחוק שאיננו בדיוק לעגניאלא צחוק המשקיף מנקודת המבט הנצחית כלפי הסופיעל כןזהו צחוק שנובע מההרס או אפילו צחוק ההורס בעצמו, "ואולם אני אחשוף לאור יום את מסתורכםעל כן אטיל בפרצופכם את צחוק הגבהים אשר לי"4הצחוק הנ"ל איננו מכוון להשפלהאך הוא מביט על המציאות מנקודת מבט גבוהה יותראשר לעיתים יוצרת גיחוך כלפי תפיסתי הקודמתשטרם השתחררה מנבכי הסיטואציה ועדין לא קיבלה זווית ראיה נוספת (יש להדגיש שצחוק הגבהים איננו מאבד מהחוויות הקודמותאלא מוסיף עליהן פרספקטיבה עמוקה יותר).

הצחוקבעיקר הצחוק האכזרי חושף את נקודות התורפההוא מעלה בחדות את מה שהיינו רוצים להסתירצחוק זה ניתן היה להבין בשתי צורות שונותהראשונה שעיקר מטרתה השמה ללעג לאדם נוסף והשניה שעיקרה הצחוק בעצמו (ללא הכוונה הלעגנית). אולם יש לעמוד על ההבדלים ולהבחין בין שני הסוגים שונים:

הדרך הראשונה להבנת הצחוקהינה הצחוק המכוון כלעג כלפי בן השיח העומד מוליהדרך הטובה ביותר לסתור טענה של אדם היא לצחוק ממנהכך אין התמודדות עם ההיגיוןכי אם שלילה מוחלטת של עצם הרעיון או אפילו האדם שמוליאולם בצורה זונראה שאין זה 'צחוק גבהים' - להפך צחוק זה הינו חולשהחוסר היכולת להתמודד עם רעיון או קיומו של הזולת מעורר אצלנו את הצורך ללעוגכך אנו בורחים מעצמנו ומגרשים את הזולת ודעתו המאיימתבקצרהצחוק זה מוכר כלעג ולגלוג.

לעומתו ישנו הצחוק האכזרי הניטשיאניההבדל בין השניים טמוןלענ"דבצחוק הגבהיםכפי שנראה להלןהצחוק הגבוה צוחק גם לעצמואין זו הריסה של הזולתעל מנת לכונן ולחזק את האניכי אם השלילה עצמה, "אף הרביתי לצחוק על כל רב אמן אשר על עצמו לא מילא פיו צחוק [על דלת ביתי]". כמו כן (ואף יתכן שלכן), צחוק זה הוא צחוק המודע לפער שבין הנצחי או האין סופי לסופי ואף מסוגל לצחוק על פער זה עצמוכפי שנראה בהמשך.

'הצחוק הבונה'

בספרו אנושי אנושי מדי מתאר ניטשה צחוק הורסהמסוגל 'להפוךאת המציאות ע"י הארתה כמגוחכת,

Pleasure in nonsense. – How can man take pleasure in nonsense? For wherever in the world there is laughter this is the case; one can say, indeed, that almost every where there is happiness there is pleasure in nonsense. The overturning of experience into its opposite, of the purposive into the purposeless, of the necessary in to the arbitrary…5

בקטע זה ניטשה מתאר כיצד האדם נהנה 'משטויות', אולם במהלך הקטע מבהיר ניטשה כי אין כוונתו להשתטות סתמיתכי אם ליכולת של האדם להפוך את הכובד הבלתי נסבל של הקיום לקללהחליף את 'ההכרחי' 'המחוייבוה'גורליבאפשרי ובמקריבשלב זה ניתן היה להבין מדבריו שהוא מציע שנצחק על עצמנו צחוק ניהיליסטי חריףאולםנראה כי הוא מבקש דבר נוסף,

... in such a way that this event causes no harm and is imagined as occasioned by high spirits' delights us, for it momentarily liberates us from the constraint of the necessary, the purposive and that which corresponds to our experience, which we usually see as our inexorable masters; we play and laugh when the expected (which usually makes us fearful and tense) discharges itself harmlessly6.

ניטשה מעמיד בבסיס הצחוק את הדרישה שהוא יתבצע ברוח טובה ובדרך שאינה פוגעניתועל כן הוא יהיה מסוגל לשחרר בלי לגרום לנזקהעוקץ בדבריו אינו בהשטחה של הקיום האנושי ובצחוק ניהיליסטיאלא באבחנה כי המשמעות העמוקה של הקיום האנושי היא ביכולת של האדם לא לקחת את עצמו ברצינותהוא טועןשהצחוק מסייע לנו לקבל את המציאות ואת הדברים שנכפים עלינו באור שונה, 'קליותר.

ריצ'רד רורטיבספרו קונטינגנטיותאירוניה וסולידריותמעלה על נס את האירוניה ולכן גם את ניטשה (שכאמורהשתמש רבות בכלי זה). זאתמשום שהאירוניה "מתארת מחדשבכך שהיא מאיימת על אוצר המילים הסופי של מישהו ולפיכך על יכולתו להבין את עצמו במונחיו שלו ולא במונחיה שלהרומזת שהעצמי שלו והעולם שלו עקריםמיושניםנטולי כוחהתיאור המחודש הוא פעמים רבות דבר משפיל"7כאן אנו רואים פן משותף לאירוניה ולצחוק בכך שהם 'מגחכיםאת האדם ואת תפיסת עולמו.

אולם נראהכי בכל זאת רורטי מחמיץוממגמת כתיבתו בהחלט יתכן שמבחירהמעט מהמימד הנוקב (או אפילו 'האכזרי') שבצחוק הניטשיאני8נראהכי בניגוד לתפקיד האירוניה אצל רורטי, 'הצחוק האכזרי הניטשיאניאיננו 'זווית ראיהחדשה על החברהכי אם כורח המציאות ויתכן אפילו התרופה לכורח זה, "לפצועים עמוקות ניתן הצחוק האולימפיאין לו לאדם אלא מה שנחוץ לו"9.

בתיאורה של האירוניה כעמדה שמודעת לעצמה ולמגבלותיהעל פי רורטיהיא מאפשרת לאדם להכיר עמדות נוספות ובכך להעשיר את עולמולפיכך האדם לא 'ננעלעל תפיסה אחת שאין בלתהוהוא מודע למגבלותיו ולצורך והיתרונות שבדעות נוספותלפיכךבסופו של דברהאירוניה מאפשרת עמדה 'מטא יציבה'. הצחוק האכזרי אצל ניטשה במובנים מסוימים הוא הפוךהצחוק בא לערער כל אפשרות לעמידה יציבהולכן 'הבדחןאיננו מחפש את היציבותאך בד בבדהבדחן 'מאמץאת העמדה (ולא עמדות רבותשהוא מחפש ללעוג לההבדחן לא חי במספר מקומות ותפיסות עולם על מנת להגיע לעמדה יציבהאלא הוא מקבל על עצמו תפיסת עולם עליה הוא מוכן ללעוג (ולבדחן שמתייחס לחייו 'ברצינותאף להתאכזר לה), על מנת להגיע למקום חדש (שבבוא היום יהיה מושא ללעג)10במילים פשוטות נראהכי האדם אצל ניטשה יהיה מסוגל לומר דברים 'כמונחרצים ולעמוד מאחוריהםלמרות היותו מודע לפער שבין הסופי לאין סופיולכן למוגבלות ראיית עולמולעומת האדם אצל רורטי שמקבל את עמידתו היציבה מכך שאינו מביע עמדה נחרצת.

הבדל זה בהנחות המוצא בא לידי ביטוי בצורה בהירה יותר בנקודה נוספתעבור רורטי האירוניה מסייעת לאדם לברר ולברור את דעותיוהאירוניה והצחוק הינם כלי להתקדמות, 'לשיוףהחשיבה באמצעות השפה והדיאלקטיקה11אולם נראה כי עבור ניטשה העניין מעט שונההצחוק הוא 'אקט מכונןשמסייע בחידוש ובריפוי אלמנטים באישיות האדםג'יל דלז טוען בספרוכי שלילה זו של 'קיבועהאני איננה אמורה להביא לדיאלקטיקה שתביא לזיכוך האישיותאלא זהו צחוק הפותח צוהר למשהו אחר12דבריו של דלז היו יכולים להכתב כתגובה להצגת החשיבות של הדיאלקטיקה אצל רורטיומדגימים כיצד ניטשה התנגד לאמירות מסוג זהעל פי דלז ניטשה בונה מרחב חדש שאיננו תגובה והמשך של המגרש הביתי המוכרכי אם עולם חדש (המושתת על חיוב ואישור המציאותבאשיות האדםהאישור והחיוב למציאות נעשים בצורה של משחקריקוד וצחוקומאפשרים את החריגה מעצמיוקפיצה למרחב גבוה יותר (שוב ושוב),
למדו נא אפוא לצחוק אל מעל ומעבר לראשי עצמכםשאו לבותיכםאתם המרקדים הטוביםמעלה-מעלהואל תשכחו גם את הצחוק הטוב!
זו עטרת הצוחק עטרת-שושניםאליכםאחיאני משליך עטרה זוקידשתי את הצחוקאתםהאנשים הנעליםלמדו נא לי – לצחוק!13.

בקטע זה שוב מציין ניטשה דווקא את הצחוק הטובלא צחוק הקובר את האדם אלא צחוק שבהריסתו מאפשר את המעבר למרחב חדשהצחוק הוא כלי שבאמצעותו האדם מצליח לחרוג למימד הנצחיהאלוהי.

המרחב החדש שאליו הצחוק מסייע לנו לחרוג מקבל ביטוי על אנושיאלוהיבמספר מקומות ניטשה משתמש בביטויים 'דתייםעבור הצחוק, "במו פי קידשתי את צחוקי... זרתוסטרה נביא האמתזרתוסטרה צוחק האמת14". ב'מעבר לטוב ולרוע', הוא מזהה את הצחוק עם האלים בצורה ישירה, "ואם נניח שגם אלים מתפלספיםמסקנה שכבר נתחייבה אצלי בהקשרים שונים – אינני מפקפק כלל שיודעים הם בשעת מעשה לצחוק באיזה אופן על אנושי וחדש – וזאת על חשבות כל הדברים הרצינייםאלים אוהבים את בדיחות הדעתנדמה שאין הם יכולים להימנע מן הצחוק אף בעת עבודת-הקודש15".

ההצבה של הצחוק כדרך להגיע לאליםמציבה את הצחוק בהקשר המאפשר בנייהלא לעג ריקני כי אם הריסתו של העולם היומיומישל החיים במישור של העבדהצחוק הוא אבן דרך מרכזית ביכולת של האדם לקבל את נקודת המבט של האלד"ר אמיר מנסחת זאת היטב במאמרה על הצחוק אצל ניטשה,

אם כן לצחוק על חיי האדם הוא עניין של פרספקטיבההטרגדיה היא נקודת המבט האנושיתואילו הקומדיה היא נקודת המבט האלוהיתהבנה זו היא מה שניטשה מכנה "חוכמה דיוניסית"... היכולת להנות מהעובדה שחיינו הם קומדיה עשויה להתממש רק אם נאמץ את זווית הראיה של הכוליות או דיוניסוסעל כל האכזריות שבההא-מוסריות האופיינית לצחוק משרתת את אידיאל ה"מעבר לטוב ולרוע הניטשיאני: "לחזות בהרס טבעים נעלים ולצחוק על כך זה שייך לגדלות (ראה ז,14,3,IV). הצחוק הוא סימן ההיכר של זווית ראייה זו (הראייה הקומית מזוהה עם "גלי הצחוק לאין ספור", כפי שראינובשל ההקלה העצומה הכרוכה בוויתור על שיפוט המציאות בקני מידה אתיים אנושיים ומשום כך גם בשחרור מהאחריות המוטלת על הפרט (מ"ע,1)16.

הדברים עשויים להתקבל באופן קשה, "השחרור מהאחריות המוטלת על הפרטעשויה להיות אכזריתהאדם תופס את 'הבחירה החופשיתכמרכז הוויתוכובד משקל קיומו ומשמעותו נובעים מבחירה חופשית זואין כדבריו של סארטרכי האדם "נידון לחרותכדי לבטא הלך רוח זהאכזריות הצחוק הניטשיאנית איננה בשלילת הבחירה החופשיתכי אם בהפיכתה למגוחכתעל פי תפיסה זו רק האדם המביט מהעמדה הא-מוסרית של האל מסוגל להגיע לדברי אמת, 'לנבואת אמת'. אולםנקודה זו מרוקנת את הבחירה האנושית מחשיבותההרי תוצאות הפעולה האנושית היא רק מקרהיכול היה להיות אחרת ואין בכך משמעות טובה יותר או פחותהאדם אינו נידון לשום דברורק מכאן ניטשה מוכן לטעון שהאדם חופשיכאן אנו שוב נתקעים אל מול העמדה הניהיליסטית המרוקנת את ערך הפעולה האנושיתאולםכאמורניטשה איננו נשאר בעמדה שלילית בלבד ומתוך כך הוא בונה עמדה 'חיובית'.

כפי שראינו הצחוק מאפשר לא רק את השלילה של העולם הקיים ובשל כך גם את "סימנה של חירות רדיקלית17", כי אם גם את האפשרות לעלות למרחב גבוהה יותר לאולימפוסאם כן הצחוק איננו בא לשרת תנועה ניהיליסטית הורסתאלא לנסות ולאפשר את כינונה של אישיות 'גבוההיותרהצחוק בסופו של דבר מחייב ולא שוללכפי שמנסח זאת בחדות ג'יל דלז,

In relation to Zarathustra laughter, play and dance are affirmative powers of transmutation: dance transmutes heavy in to light, laughter transmutes suffering into joy and the play of throwing (the dice) transmutes low into high. But in relation to Dionysus dance, laughter and play are affirmative powers of reflection and development. Dance affirms becoming and the being of becoming; laughter, roars of laughter, affirm multiplicity and the unity of multiplicity; play affirms chance and necessity of chance"18.

זווית הראיה הגבוהה שהצחוק מקנה לאדם מאפשרת להפוך את הכאב והייסורים לשמחההצחוק מאפשר לאדם לזהות את כל האפשרויותאת הרבגוניות שלהן ואת אחדותםהאחים של הצחוק למעשה זה הינם הריקוד והמשחקשיחדיו אך כל אחד ממקומומגלים לנו כי השלילה הייתה לחיובהאקראיות של המשחקהתנועה של הריקוד והאפשרויות של הצחוק מאפשרים לנו לקבל זווית ראיה גבוה יותרכךשהשילוש19 של המושגים הינו כלי לרפלקציה ולחשיבה שמבאים אותנו להתפתחות.כך, 'החששהניהיליסטי הפך לתנועה מחייבת ומאפשרת,

There is no other power but affirmation, no other quality, no other element: the whole of negation is converted in its substance, transmuted in its quality, nothing remains of its own power or autonomy. This is the conversion of heavy into light, of low into high, of pain into joy. This trinity of dance, play and laughter creates the transubstantiation of nothingness, the transmutation of the negative and the transvaluation or change of power of negation. What Zarathustra calls "the Commmunion"20


לסיכוםנראה כי הצחוק אצל ניטשה הינו כלי שהורס ובונה כאחדהצחוק 'מקפיץאת האדם לנקודת ראות גבוהה יותר המגחכתאפילו באופן אכזריאת החוויה הקודמתעצם קפיצה זוהיא בנייתה של האפשרות לאימוץ של מרחב חדש – חיובי ומאשרהצחוק מאפשר קיום של ניגודים במקבילמחד האדם חווה מחשבותיו ואמונתיו במלואן ובאופן חיובי (קרי לא כתגובה לעמדות של אחרים), ומאידך בזכות הצחוק והנכונות ללעוג לעצמוהאדם חי את תפיסותיו ללא הרצינות הכבדה והמכבידהשכולאת את האדם ואינה מאפשרת לו להתחדש ולהתקדם למקומות חדשים.

ר' נחמן

הרב נחמן מברסלב לא הותיר אחריו הגות מסודרת ועקבית על הצחוקאולם הוא מעניק לצחוק מקום חשוב בסיפוריו ואף עוסק בו בחלק מתורותיו21מושג הצחוק אצל ר"ן מובדל מהדיון הרחב והמרכזי אודות השמחהזאת למרות הקשר הברור בין שני המושגיםיתר על כןגם כלפי מושג הצחוק לכשעצמו ר"ן מבחין בין מיניו השונים,

כי יש כמה מיני קאטאוישיש אחד שמכן באמת להזיק לחברו בדבריווכשחברו מקפיד עליואומר לו"אני מצחקכמו שכתוב: [משלי כו] "כמתלהלהוכוואמרהלא מצחק אניוכן יש אחד שמתכון בדרך צחוק ואף-על-פי-כן חברו נזוק על-ידי בדבריו וכן יש כמה מיני קאטאויש22.
בקטע קצר זה ר"ן מתאר שני סוגים של צחוקשניהם מוצגים על דרך השלילההראשון פוגע באדם בכוונה והשני פוגע ללא כוונהבנוסףמציין ר"ן כי ישנם מינים נוספים של צחוקאך אותם הוא לא מפרטמקטע קצר זה נראה שהמינים השונים של הצחוק אינם חיובייםאולם הקדמה זו של ר"ן לצחוק אינה תואמת את המשך עלילת הסיפורכפי שנראה להלןר"ן מציג את הצחוק כאחד ממאפייניו המרכזיים של הצדיק וכעמוד תווך בעבודת הד'. אם כןברור שישנם גם מינים חיוביים לצחוק.

בניסיון להבין מה הם סוגי הצחוק הנוספיםניתן להיעזר באחד מהכללים לפירוש תורותיו של ר"ןהמובאים בפתיחה של מהדורות רבות של ליקוטי מוהר"ןשכתב אחד מבכירי מנהיגי ברסלבהרב אברהם חזן,

כפי שכתוב ,,זה לעומת זה עשה האלקיםכפי באורו בספרי אמת שכל מה שנמצא מצד הקדושה והטוב נמצא כנגד זהב מצד הטומאה והרע (כקוף בפני אדםונלמד כמה פעמים צד הטוב מהפוכו שבצד הרע23.

אברהם חזן מציין שלעיתים לומדים את הטוב מהפך הרעכנגד שני סוגי צחוק הלועגים על אנשיםישנו צחוק שמוסיף חן וטוב לאדםאם כןבדומה לניטשה גם ר"ן מבחין בסכנה של צחוק לועגאך כפי שנראה בפירוט בהמשך גם מכיר בצדדים החיוביים של הצחוקבהמשך החיבור ננסה לזהות מאפיינים נוספים לצחוק מניתוח דבריו וסיפוריו של ר"ן.

לאור דברים אלואנו נבחן בחיבור זה כיצד ר"ן מעמיד את הצחוק כמקום מרכזי הן בעבודת דוהן בהבנת מציאותם של בני האדםבשורות הבאות נראה כיצד בתחומים אלו ישנם שני מאפיינים המשותפים לרב נחמן ולפרידריך ניטשההראשון ההתייחסות לצחוק כחלק מההסתכלות מהמימד של הנצחוהשניבדומה לדברים שראינו לעילגם אצל ר"ן ישנו צחוק 'לועגוצחוק 'בונה'.

על מנת להבין טוב יותר את מקומו של הצחוק בהגותו של ר"ן נמשיך בניתוח הסיפור 'מעשה ממלך ענו'.

הצחוק בעבודת ה' ובית המקדש

המעשה מספר על חכם שמלכו הטיל עליו משימהלהשיג את הדיוקן של מלך שכןוכיצד החכם חודר למדינה ומבצע את מצוות מלכוהקטע בו עוסק ר"ן בצחוק הינו בהתחלה וקצרעל כן ננסה לבחון את כולו:

ועל ידי מה ידע המהות של המדינה? (כיצד החכם ילמד על המדינה של המלך שאת דיוקנו הוא מנסה להשיג? – ד.בעל ידי הקאטויש של המדינה (הינו עניני צחוקשקורין קאטאויש), כי כשצריכים לידע דברצריכים לידע הקאטאויש של אותו הדברכי יש כמה מיני קאטאוישיש אחד שמכון באמת להזיק לחברו בדבריווכשחברו מקפיד עליואומר לואני מצחקכמו שכתוב {משלי כו']: כמתלהלה וכו'. ואמרהלא מצחק אניוכן יש אחד שמתכון בדרך צחוקואף על פי כן חברו נזוק על ידי דבריו וכן יש כמה מיני קאטאויש ויש בכל המדינות מדינה שכוללת כל המדינותובאותה המדינה יש עיר אחת שכוללת כל העירות של כל המדינה שכוללת כל המדינותובאותה העיר יש בית אחד שכוללת כל הבים של כל העיר שכוולת כל העירות של המידנה שכוללת כל המדינותובאותה העיר יש בית אחד שכוללת כל הבתים של כל העיר שכוללת כל העירות של המדינה שכוללת כל המינות ושם יש אדם שכלול מכל הבית וכו', ושם יש אחד שעושה כל הליצנות והקאטאוויש של המדינה.

בקטע זה ניתן להבחין בכמה מאפיינים של הצחוק עבור הרב נחמןהחוקר צבי מרק מתייחס לקטע זה ולצחוק אצל ר"ן בספרו מיסטיקה ושיגעון ביצירת רנחמן מברסלבבהסברו לסיפור הוא מוכיח כי הבדחן שכלול מכל הבתיםהרחובות והערים זה הכהן הגדול בבית המקדש24 לפיכך, "על פי הסיפורעבודת המקדש והריטואליים הדתיים המתקיימים במקדש מעוררים גיחוך וצחוק... הדוגמאות המוקצנות בגיחוכן לניסיונות האדם לעבוד את האל במקדש על-ידי העלאת פריםכבשים ושני לוג שמןחושפות את העבודה הדתית בכללה בנלעגותהשכן במה שונה ניסיון זה לרצות את האל ולעובדומניסיונות האדם לרצות את האל בתפילה ובתחינהאו מציפיית האדם לשמח את האל בעשיית מצווה?... הקומדיה האנושית על האדם המנסה לעבוד את האל המופשט שאין לו גוף ולא דמות הגוף בעזרת דברים מגושמים כמו הזיית דםהקטרת קטורת ושרפת איברים"25.

מרק מסביר שהצחוק נובע מהפער האין סופי בין האדם לאלהיוומהנסיונות הנואלים של האדם להתגבר על קרע זה באמצעים מגושמים וחלקייםבעבר הקורבנות ובימינו המצוותההסתכלות מהמימד של הנצח על פעולותיו של האדם הדתי יוצרת חווית משחק ושעשוע26וניתן להוסיף שלכן עדיף שהאדם יהיה מודע ושותף לבדיחה מאשר קורבן להנראה כי ההשוואה בין הצחוק למשחק חשובה להבנת הסיבה לקיום המצוות והקרבת הקורבנות למרות הגיחוך שבהןויתור עליהם הרי הוא כויתור על המשחק.

לסיכוםמרק טוען שר"ן מבקש מכל אדם לדעת שהוא בעצם משחקאין לקחת את המצוות 'כאמתיות', אלא כחוקי משחק, "כל מי שעושה מעשה כלשהו כעובדת ה', בלא הבדלי דרגותעליו לדעת שעבודתו היא שחוק בעלמא כנגד גדלות האל... כל עבודת האיננה ממש עבודת ה', אלא הכול הוא רק "כאילו""27.

ג'רום גלמן מאוניברסיטת בן גוריון מתבסס על עבודתו של מרק וטועןכי הצחוק הינו ביטוי לפער הבלתי ניתן לגישור בין האדם לאלומוסיף שהצחוק 'והכאילובעבודת התקפים גם לקבלת התורהלטעמוהדמיון של קבלת התורה הינו ביטוי להשתוקקות של האדם למערכת היחסים הבלתי אפשרית והפער האין סופי והבלתי ניתן לגישור בין האדם לאל28.

שי גיל במאמרועיון מחודש במעשיה "מעשה ממלך וחכםלאור גישותיהם של פרויד ולאקאןממשיך בתחילה את דבריהם של מרק וגלמן, "אם נייחס לרבי נחמן גישה לאקאנייניתנוכל לטעון שכאשר הוא מדבר על מעשי הצחוק והליצנות של אנשי המדינההוא למעשה מתכוון לכך שעבודת דתית אמיתית אינה אפשרית כללשכן כל מעשי האדם אינם במהותם אלא הצגהליצנות וחיקוי של הדבר האמיתיעבודת האל המקורית הממשי שעליו איננו יודעים דבר ואשר העדרומונכח דרך תיאור מדינת הליציםעל כן כל מה שנותר לנו הוא לשחוק ולעשות מעשי ליצנות ושיגעוןמעשים שאולי בדומה ליצירת האמנותמזכירים ומנכיחים לנו תדיר את החסר העמוק שבקיום האישי ובהוויה כולה".

אולם בהמשך מציג גיל אופציה נוספת, "יתכן ואנו נרמזים כאן על ארכיטיפ חסידי נוסףשעד כה התעלמנו ממנוזהו הליצן הקדושהכוונה לעבודה דתית במדרגה עליונה ופנימית יותר מפעילות השכלזוהי "שטות דקדושה", הכרוכה בדבקותהתבטלות עצמית ומסירות נפש עליונה בהם החסיד לא פועל על פי הגיון ורציונאליות ולמתבונן מהצד הוא עשוי אף להראות כמשוגעבהקשר זהניתן לומר שכשם שיש לנו בסיפור שני מלכיםכך כאשר אנו פוגשים בליצן הוא מפגיש ומעמת אותנו עם שני שוטיםהשוטה של העולם הזה מצד אחדוהשוטה הדתי מצד שני ,"זה לעומת זה", כאשר החכם ש"עיניו בראשונידרש להבחין בפנימיותו בין השניים".

אף על פי שטענתו של מרק על עבודת הכמשחק מהווה מרכיב חשוב בכתביו של ר"ן (כפי שמרק מוכיח היטב ממבחר הקטעים שבחר להציג), נראה כי בכל זאת ישנו הבדל בין משחק לבין צחוקברשות ר"ן עמדה האפשרות להציג את הכהן הגדול כשחקן בתיאטרון או את עבודת הכמשחקאך נראה כי הוא בחר דווקא באפשרות של צחוקומרק אינו מרחיב על הבדל זהאין ספק כי ישנה זיקה בין שני המושגיםאך נדמה כי יהיה קשה להתעלם מן ההבדלים.

זאת ועודלגבי פירוש הסיפור עצמומרק נדחק לטשטש את ההבדל בין הלימוד על "מהות המדינה" (שגם מרק כותב שלצורך כך נכנס החכם אל ביתו של 'הבדחן') לציור הפורטרט, "רק עבודת שלילה נמרצת של החכםהמנקה את הפורטרט של המלך מכל השקר והשוחד ומכל התארים והשמותיכולה הייתה להוביל להורדת המסך ולגילוי פני המלך כאין"מרק מבין את הלימוד על המדינה כלימוד על האל בעצמו ולא כשלב בדרך להכרת האל.

כניסת החכם לביתו של הבדחן היינו אמצעי להכרת המדינה (נדמה כי במילים שלנו יהיה ניתן לומר הכרת החברה התרבות), ציור הפורטרט של המלך מציין מערכה שונה בסיפורשאיננה מתארת את החברה כי אם כיצד המלך נראההחכם מתאר כיצד המלך 'נתפסבעולםמפירושם של מרק וגלמן אין הבדל בין הכרת העולם להכרת האל (את שניהם כל ניסיון להכרה יהיה על דרך השלילה). זאת למרות שמפשט הסיפור נראה כי ההיכרות עם 'הכהן הגדולאו 'הצדיקהינה שלב שהחכם צריך לעבור אם ברצונו להצליח ולמצוא את האל בחברה שבו הוא חיהצחוק שהכהן הגדול מלמד את החכם הינו הכלי שבעזרתו החכם יוכל להסתובב במדינה (לחיות בחברהולבסוף להגיע אל המלךהאלהצחוק על החברה שהיא מלאה בשוחד ושקרים לימדה את החכםכיצד לנהוג במדינהמהתנהלותו בחיי החברה לומד החכםן את אופן (איהתגלותו של המלך במדינה (זו המערכה של ציור הפראטרט).

לפי הסבר זה הצחוק אינו רק שאלה פילוסופית בהכרת האלוקות כי אם דרך החיים של החכם (בנמשל של היהודי), הצחוק הופך לכלי אישיותי חיוני בבניית 'האני'. על כך כותב תלמידו המובהק של ר"ןרבי נתןבספרו ליקוטי הלכותומביא בתוך כך גם מדבריו של ר"ן עצמו על החשיבות של הצחוק והבדיחותאו בלשונו 'שחוק ומילי דשטותא',

ועושים אז כל מיני צחוק ושחוק בשביל להרבות השמחה... ועל כן עושים כל מיני שחוק ומילי דשטותא... ואיתא בדבריו הקדושים שאי אפשר להיות בשמחה כי אם על ידי מילי דשטותא דייקא ,שעושין עצמן כשוטה ומשמחין את עצמן במילי דשטותאכי מחמת שטבע האדם נמשך אחר העצבות מאדכי כל אדם מלא יסורים ויגונות כידוע לכל אחד ואחדעל כן צריכין להכריח את עצמו בכל הכחות להיות בשמחהועיקר השמחה אי אפשר להיות כי אם על ידי מילי דשטותא... וזהו הענין מה שהיו נוהגין כל הצדיקם הגדולים המפורסמים שהיו בימינו שעל פי רוב היה להם אנשים שהיו כמו בדחנים והיו עושים לפנים כל מיני צחוק ושטות כמפורסםוהכל בשביל שמחה... ומגודל מרירת וצרות הגלות המר הזה בגוף ונפש וממון אי אפשר להיות בשמחה כי אם על ידי מילי דשטותא דייקא כנ"ל ...עיקר הגלות הוא מה שהעצבות שהם הסטרא אחרא והקליפות מתגברין על ישראלואינם מניחים אותם לשמוח בהובתורתו הקדושה.

רבי נתן מתאר כאן שהתכלית של הצחוקהבדחנות והמילי דשטותא לפי דברי רבוהוא כדי שהאדם יהיה בשמחההעצבות היא הגלותהיא החורבןואכן רבי נתן כותב במקום אחר,
וְזֶה שָׂמַחְתִּי בְּאמְרִים לִי בֵּית הנֵלֵךְכִּי עִקַּר הַשִּׂמְחָה הוּא בְּבֵית השֶׁהוּא מְקוֹם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנִּמְשָׁךְ מִבְּחִינַת מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם בְּחִינַת  בָּרוּךְ כְּבוֹד המִמְּקוֹמוֹ וְכוּכַּנַּ"ל... אֲבָל שְׁלֵמוּת בֵּרוּרָם הוּא כְּשֶׁבָּאִין בְּרַגְלָיו אֶל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְכֵן אֶל צַדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁהֵם בִּבְחִינַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁשָּׁם עִקַּר שְׁלֵמוּת הַשִּׂמְחָה וְכוּכַּנַּ"ל.

במקומות אלו מתאר רנתן (ויש לציין את הדמיון לפתיחת סיפורנו על ייעודו של בית המקדש ותפקידו של הכהן הגדולאת החשיבות של הצחוק כדרך חיים ולא רק כשאלה אמוניתחשובה ככל שתהיההצחוק הינו הדרך להתמודד עם הייסורים הקשים והיגונות הרבים הממלאים את העולםמקור השמחה הוא בית המקדשהכהן הגדולאו במונחים של היוםהצדיקלפי דברים אלולצחוק ולבדיחה ערך בפני עצמםהם מביאים לשמחהשהיא מקומו של האל (!).

הצחוק שבהוויה

לאחר שראינו כי לצחוק כקומדיה ישנו מעמד מיוחד בהגותו של ר"ן ניתן לבחון לעומק את תפקודו בעלילהנקודה ראשונה שברצוני להדגיש היא התפקיד של הצחוק כמשקף (או אולי מחקהאת המציאות הקיימתדרך הצחוק ניתן להבחין בנקודות המרכזיות של החברה או של האדםבבחינת 'אמור לי בדיחתךואומר לך מי אתה'29בנוסףהצחוק מעניק זווית ראיה חדשה על החייםהיא כביכול אינה 'מבפניםאך היא מסוגלת לשקף היטב את הסיטואציהאמנם אין הכרח שמדובר מהזווית של הנצח (בדומה לדברים שראינו לעיל אצל ניטשה), אך בהחלט מדובר בנקודת מבט חריגה מעט.

הליכתו של החכם אל 'הבדחןעל מנת להכיר את הוויית העולם הזהמעידה על החשיבות של הצחוק בהתמצאות האדם בחברהוגם ביכולת לבקרה (כפי שבעצם הבדחן והחכם עושים). הצחוק משקף את המציאות החברתיתומאפשר לאדם לנקוט כלפיה עמדה שיפוטיתהשאלה המתבקשת הינה מדוע ר"ןלא מציע ללמוד ולבקר את החברה באמצעים ה'רצינייםוהמקובליםכדוגמת בתי המשפטיתרה מכךחלק מאמצעים אלו (בתי המשפטמופיעים בסיפור כחלק מהשקר של החברה30נראהכי נמצאת כאן טענה עמוקה ביחס ליכולת שלנו לשפוט אנשים אחריםשפיטה של 'האחראיננה מסוגלת להיות 'רצינית', כל שפיטה של 'האחרהינה בדיחה מיסודהניסיון אנושי להוכיח אדם אחר תגיע מיד לצדקנותהן אצל המוכיח והן אצל המוכחהבדיחה מחלצת מהאמירה את המימד 'האמיתישלהומכילה בתוכה מיניה וביה את העמדה החלקיתהפגומה ועל כן משוחררת מצדקנות אך מסוגלת לבקר.

נקודה שנייה שראוי להעמיק בה נוגעת לדמותו של הבדחן הכהן הגדול הצדיקבליקוטי מוהר"ן כותב ר"ן,

... וכל אחד בא עם קדושתו וצמצומיו אל הצדיק הדורשהוא בחינת קדשי קדשיםבחיאבן שתיהבבחי' (שמואל אב')כי לדמצוקי ארץ וישת עליהם תבלשהם הצדיקים שעליהם נשתת העולם... וזה בחינת אבני יעקבשנכללו כולם בתוך אבן שתיה (ב"ר ויצא פ'ס"ח עזוהר נח ע"בויחי רל"א). כי הנפשות הם בחיאבניםכמ"ש (איכה ד') תשתפכנה אבני קודשוכולם באים ונכללים בתוך הצדיק הדורשהוא בחיאבן שתיהועל ידי זה נמתקים כל הצימצומים כנ"ל31.

בקטע זה מופיע הצדיק כמי שכולל בתוכו את כל העולם ולכן את תיקונו (בזכות זה שבאים אליו 'נמתקים כל הצמצומים'). נקודה נוספת שעולה היא הזיהוי של הצדיק עם קדש הקדשים ואבן השתיה המקום החשוב ביותר בבית המקדשבדומה לכךבסיפור שלנו החכם מגיע אל הצדיקהאדם שכלול מכל הבית וכו', ופוגש את מי שעושה את כל הליצנות והקאטאוויש של המדינהלאור הקטע מהתורה שראינו לעילנראה שהמתקת הדינים עליה מדבר ר”ן בלקוטי מוהר”ןורבי נתן בליקוטי הלכות שראינו לעילמתבצעת באמצעות הצחוק.

הצדיק ('הבדחן') מסוגל להכיל את החוויותהקשיים והייסוריםשעובר האדם ולהעניק להם טוויסט משעשעאצל הבדחן הייסורים מוצאים את מקומםהצדיק מצליח בעזרת האווירה הטובה והחוש הומור להראות לאדם מאיפה הכל התחיל ולמה, "וכולם באים ונכללים בתוך הצדיק הדור". הבדחן מעניק פרספקטיבהאוירה ומוטיבציה המאפשרים לאדם להמשיך בחייו, "שהוא בחיאבן שתיה". הפגישה עם הבדחן שמה את חייו של האדם בהקשר החדש ישןשלפני הייסוריםהמריבות והקשייםעוד בתקופה שלחלומות שלו (שהתגלגלו כרגע לצרות שלוהייתה תחושה טובה ואולי אפילו אופטימיות זהירה.

לסיכוםר"ן מציג את הצחוק כאחד מהכלים המרכזיים של הצדיקהצחוק מסייע לאדם להישאר בשמחה ולהמתיק את הקשיים שניצבים בפניובאמצעות הצחוק האדם מסוגל 'להתמקםמחדש בעולםולדעת כיצד עליו לפעולהצחוקבדומה לצדיקהוא זה שכולל הכלבעולם הזה הסטיריקן הוא המצפן של החברהההומור חושף את תשתיות החברה ללא הרצינות התהומיתהוא מודע לשקר אך משחרר אותו מכובד משקלולכן הוא מסוגל להכיל את השקר ולבקר אותו כאחד32.

מסיפור המעשה נראה כי הדרישה המקראית הקשהשל "מה דרוצה מעימך", והחיפוש אחד ההתגלות של הקב"ה בעולם הזהעבור היהודי ירא הד', עשויה לקבל מענה באמצעות הצחוקחשוב לציין שהעובדה כי דרישה הנוקבת של חיפוש דוהבירור הפנימי המתבצעים באמצעות הצחוק משנים את אופן העמידה של האדם בעולםבהקשר זה חשובים דבריו של מרקהמדגישים את תפקידו של הצחוק כמשחק ואת עבודת הכ'כאילו'. נראה שבאמצעות הצחוק ר"ן מנסה לאחוז את החבל בשני קצותיומחדלעורר את האדם לאתגר הניצב בפניוומאידך להרגיעו ולכונן בו אוירה שמחה.


הצחוק ההורס אצל ר"ן

אולם דברים אלו הם רק מין אחד של צחוקפן אחד באפשרויות הגלומות בחוויה פשוטה זוושעליה מרחיב ר"ן בכתביובפתיחת מעשה מזבוב ועכבישר"ן מציג לנו צד נוסף של הצחוק,

מעשה במלך אחד שהיו עליו כמה מלחמות כבדות וכבש אותםולקח שבויים הרבהבתוך דבריו שהתחיל לספר זאת המעשה ענה ואמר בזו הלשוןתאמרו שאספר לכם הכל ותוכלו להביןוהיה המלך עושה סעדה גדולה (שקורין "באיל") בכל שנה באותו היום שכבש המלחמהוהיו שם על הבאיל כל השרי-מלוכה וכל השרים כדרך המלכיםוהיו עושין שם עניני צחוק (שקורין "קומעדייס"). והיו משחקים וצוחקים מכל האמות מהישמעאל ומכל האמותוהיו עושים ומעקמים בדרך שחוק כדרך הנימוס וההנהגה של כל אמה ומן הסתם מישראל גם-כן היו עושין השחוקוצוה המלך להביא לו הספר שהיה כתוב בו הנימוסים וההנהגה של כל אומה ואומהובכל מקום שהיה פותח את הספרהיה רואה שכתוב בו ההנהגה והנימוסים של האמהכדרך שהיו עושין בעלי השחוק ממש כי מסתמא גם זה שעשה הצחוק והקמאעדייא ראה גם-כן את הספר הנ"ל.

בספר 'כוכבי אורכותב הרב אברהם חזןאחד ממנהיגי ברסלב בתחילת המאה ה-20, על מעשה מזבוב ועכביש, "ומה שכתוב שם שבאספת כל השרים שנמצא שם היו עושים עניני צחוקיש לבאר שזה מה שמבאר מדברי הזהר הקדוש והאר"י ז"לשכל ענין ראש השנה הוא בסוד יצחק (שנקרא על שם "צחוק עשה ליוכו')"33.

מצוידים בהבנה כי קטע זה בסיפור עוסק בראש השנהאפשר לקבל תמונה טובה יותר של המתרחשהספר שבו המלך היה קורא ובו היו כתובים "הנימוסים וההנהגה של הכל אומה ואומה", מזכיר את ספר הזיכרון של ראש השנהעל פי המסורת היהודית ריבונו של עולם דן ביום זה את כל ברואיוהחל מהחיות וכלה בכל האומות והאנשיםובודק באמצעות 'ספר הזיכרוןכיצד פעל כל אחד מהם בעולמונראה כי הספר שבו כתובים ההנהגות והנימוסים של כל האנשים והאומות מתאים לתיאור המסורתילמעט פרט אחדהצחוק34.

ר"ן מעמיד את כל הסיטואציה האימתנית המסורתית ומתאר אותה כמעין בדיחההקב"ה מעיין בספר הזיכרון בשביל הצחוקיםהעלעול בספר מלווה במופע חיקויים של השרים של המלך.35 נראה כיר"ן הופך את ההסתכלות על ראש השנהומציין אותוכביכולמאחת מנקודות המבט של הקדוש ברוך הואעקב כךמתהפכת על פניה החוויה העצומה של ראש השנההזווית מהנצח כלפי האדם כבר הופכת את האירועים למצחיקים36העיון בספר הזיכרונות אינה דקדקנות בירוקרטית אימתניתכי אם חיקוי קומי של מעשי בני האדםהקב"ה לא מבקש להענישאלא מבקש לצחוקבסופו של יוםובראש השנה בפרטהאדם נשאל האם הבדיחה שלך טובה?

התבוננות מעמיקה בסיטואציה זו מחזירה את החוויה של היראה למעשהעד כמה הצחקנו את הקב"ה השנהעד כמה שיעשענו את בני משפחתנואו שמא לקחנו הכל ברצינות התהומית וירדנו יחד עם סביבתנו היגון שאולהשאלות מסוג זה מחריפות את החוויה של היראהומזכירות את חוויית 'הצחוק האכזריהנטשיאני המצוין לעילכמו כןהן מסבירות את הקישור העמוק בין יצחק שידוע כמי שמייצג בספרות הקבלה והחסידות את היראה ('פחד יצחק', בין השאר בשל חווית העקדהלצחוקמושגים שבהתבוננות הראשונית נראו כסותרים.

ר"ן מבקש מהאדם להתבונן מחדש בחייו מנוקדת המבט הנצחית, 'ממעוף הציפוראו מנקודת מבטו של הקב"ההתבוננות כנה ועמוקה בחיינו מעוררת חוויה שמגחכת מבחינות רבות את חיי היומיום הקטנים שלנוהסתכלות זו עלולה להביא אותנו ליחס אדיש כלפי חיינו השגרתייםאין טעם להתרגז ואין טעם לאהוב, 'אין חדש תחת השמש'. במשך הזמן הכל עובר וחולףאולם הבחירה של הר"ן בצחוק ככלי לסוג זה של התבוננות הינה הפתרון לבעיה זודרך הצחוק מנסה הרב נחמן לתת משמעות דווקא לפרטים הקטניםשמהם צומחת הבדיחה הטובה יותר ומעניקה לכל רגע חיות חדשה37.

בקטע זה ראינו צד שונה מהצחוק שר"ן הציג במעשה ממלך עניו ושרבי נתן כתב עליובחלק הקודם הצחוק היה מה שהמתיק לנו את הקשייםהוא החזיר לנו אוירה טובה ל"ייסורים" "וליגונות". אולם בחלק זה הצחוק בעצמו מייצר את היראההאם היינו מצחיקים השנה איננה שאלה קלהבבסיסה נבחנת הסוגיה אם היה נעים להיות בחברתךשאלה זו נשאלת ע"י מכרינו באופן קבועאולם בראש השנהכך לפי פתיחת המעשהנכנס גם הקדוש ברוך הוא בעובי הקורה של סוגיה זואתגר זה מעמיד את האדם מול כל מעשה ומעשה שעשה במהלך השנה ובהשלכותיוהאם נפגע ממך משהוביודעיןבעקיפיןוכן הלאה.

ושוב 'למשחק' 'ולכאילו'

הרצינות הנוקבת של הצחוק מחזירה אותנו שוב לפן נוסף במשחק שעליו דיבר מרקהמשחק למרות היותו 'שעשועבלבדמתבסס על שמירת החוקיםמגוחכים ככל שיהיוחוויית ההנאה מהמשחק עומדת על כך שישמרו הכלליםשלא יפגעו בשאר השחקניםלרובאם השופט הוא טובשחקן אלים מורחק מהמגרש.

בספרו מיסטיקה ושיגעון38 מצטט מרק את אחת מתורותיו של ר"ן העוסקת בצחוק ובהיכלי התמורות39מרק מציין את פרשנותו הייחודית של ר"ן להיכלי התמורותכיצד אלו המייצגים בספרות המסורתית "את הטומאה והקליפהמתוארים אצל רנחמן כחידושי תורה וכהשגות רוחניות של האדם הדומים והמרמזים על "התורה האמיתית", אך אינם... אין מדובר על זדון ותאווה... אלא על דרגות שונות של השגה".

מרק ממשיך לנתח את התורה ומציין כיצד חידושי התורה הם רק שלבים בדרך להשגה עמוקה יותרהתורה כאשר היא עיוניתכאשר היא עוסקת 'אודותהדבריםהיא שייכת להיכלי התמורות, "חידושי תורה והשגות רוחניות אינם התורה האמיתית כל עוד אינם "תורת האדם". ההשגות האמיתיות אינן תיאוריותואינן יכולות לשרטט תמונות ועולמותכל אלו רמזים בעלמא לדבר עצמווהדבר עצמו הוא האדם"40.
מרק ממשיך בניתוח התורה ומדגים כיצד לפי ר"ן, "בכל מדרגה שאדם נמצא בה עליו להבין כי ההוויה הדתית שבה הוא שרוי עתה היא "היכל התמורות", והיא חיקוי בלבד לרובד היותר פנימישהוא העבודה אשר אליה עליו לשאוף... הפיתוח שעושה רנחמן לתיאור החידושים וההשגות הבאים מ"היכלי התמורות", מוביל אותו בסופו של דבר למסקנה מרחיקת – הלכתשכל עבודת השל האדם וכל השגותיו הם חיקוי ודמיון... מאחרית דבריו של רנחמן מתברר שכל אדם שרוי תמיד בעולם התמורותבעולם של דמיוןשל חיקוישל כאילו"41.

בתורה זו מוכיח מרק פן נוסף בצחוקשהזכרנו לעילהצד של המשחק ו'הכאילו'. לימוד התורה וההשגות הרוחניות של האדם הן שעשוע ומשחקהכבדות והעייפות אינן שייכות על פי ר"ן לתורת האדםתופעות אלו בעולם הדתי שייכות להיכלי התמורות (ולשלל הביטויים הקבלייםשר"ן משתמש בהן בתורה זוהנלווים לכךקריללצים העושים כמעשי קוף). אולם "תורת האדםמזוהה עם השעשוע והמשחק.

בסיום דבריו על התורה מרק מתייחס "לפואנטה החבויה בדברי רנחמן", המשווים את הפער בין התורה להשגות ולדבורי תורהלהבדל בין הפרסומת להופעה למודעה ובה מפורטים שעות ופרטי ההופעה במועדון עצמובין המודעה להופעה עצמהובין ההופעה עצמה לצחוקרק הצחוק הוא 'הדבר בעצמו', כך רק התורה היא 'הדבר בעצמו'. מרק טועןש"כאן טמונה אמירה חריפהגם הדבר האמיתי אינו דבר אמיתיאלא הוא הצגהקומדיה ושחוק על הדבר האמיתיכל מהותה של הקומדיה שאינה הדבר האמיתי אל חיקוי ליצני".

להערכתי בתורתו של ר"ןולאור המשמעויות השונות של הצחוק שבחנו לעיל בהגותו של ר"ןהצחוק והשמחה בעולם הזה הם הדברים האמיתייםהאמירה איננהשאין דבר אמיתיאלא שהאמת היא הצחוק והשמחההמבנה המשכנע שמרק בונה להיכל התמורות אצל ר"ן מראה כי היכל התמורות אינו היכל של זדוןכי אם "חיקוי לרובד היותר פנימישהוא העבודה אשר אליה עליו לשאוף". מרק דייק והבחין כי אין זה המבנה הקלאסי והדיכוטומי של "זה לעומת זה". גם בהיכלי התמורות ניתן למצוא את הרובד הפנימי, 'האמיתייותראם כךובהתבסס על המבנה שמרק מסבירהנקודה הפנימית בהיכלי התמורותהצחוקאיננה ניגוד לתורה כי אםכביכולהדבר לכשעצמו.

מדברים אלו ניכר כי ר"ן מנסה לכונן 'אנישבמרכז הווייתו היכולת לצחוק ולחיות בשמחההאדם המאמין עבור ר"ן יודע לצחוק על המציאותולהשתמש בצחוק כדי להתחדש ולחפש את מלכו של עולם.


מילות סיכום

ר"ן וניטשה פעלו בתקופה בה האל החל לפנות את מקומו בחברה לטובת האדםשינוי חברתי עמוק זה ניצב כאחד מעמודי התווך בהגותם של שני האישים הכה שונים אחד מן השניההכרה בהשלכות הקיומיות של סוגיה זו הביאה אותם למושג הצחוקלמרות שרבים וגדולים עסקו והעמיקו רבות במושג זהגם בתקופתם ואף השאירו אחריהם משנה מסודרת בנושא (הבולטים שבהם הם זיגמונד פרויד והנרי ברגסון), ר"ן וניטשה חידשו והרחיבו את מושג הצחוק לנקודות חדשות ומקוריות.

שני ההוגים עסקו רבות בהגותם בפן 'ההורסאו אפילו 'האכזרישל הצחוקאולם בשונה מחבריהם הם הצליחו להראות את חשיבותו של פן זהבעיקר בעולם המודרניכאמורעולם ללא ריבון מאתגר ומחדש מחשבות ומושגי יסוד בתרבות המערביתהיעדרותו של האל עשויה להתקבל כהיעדרותה של האמתהאמת המוחלטתולפיכך לעורר את החשש מהניהיליזםרן סיגד בספרואקזיסטנציאליזם המשך ומפנה בתולדות התרבות המערביתמסביר כי, "הניהיליזם טוען שאין אמתשאין מצב דברים מוחלטשכל ערך הוא סימפטום לתביעת עוצמה של המעריךהיינויש בו תכלית של קיוםהאדם איבד את כבודו בעיני עצמוולפיכך הניהיליזם הוא הסימן לניוונו42".

ברצוני לטעון כי בדיוק בנקודה זו נכנסים דבריהם של ר"ן וניטשה על הצחוק האכזריומסמנים עבורנו נתיב חיוביאופק שניתן לבנות ממנו גם בעולם 'ניהיליסטי'. סיגד ממשיך ואומר,

אך לניהיליזם ביטוי כפול – סביל ופעילהסביל הוא סימן לחולשתו הגדולה של האדם שאינו יכול לאחוז בשום דבר להצלתואפילו לא בשקראך עם זאת אין לו אלטרנאטיבהזוהילדעת ניצשההתפוררות הערכים בגלל חולשת הרוח המאפיינת את התקופה המודרניתואילו הניהיליזם הפעיל הוא סימן לעוצמההתודעה מתגברת על עצמהוהאדם אינו מסתפק עוד בשום שכנוע נתוןאלא רק בכוחו לקבוע תכלית לעצמו תוך כדי הריסת הערכים הקיימיםערכו של משבר זה בכך שהוא מזכך – שהוא רומז על החולשה ועל הכוח כאחד43.

עבור שני הוגים אלו הצחוקובעיקר מה שכיננו 'הצחוק האכזריהינו הביטוי לניהיליזם פעיל זההצחוק מסוגל לבחון את המציאות מכל הזוויותכאנוש ובד בבד מזווית הציפור והנצחלהקל על הסיטואציה ולדקדק בפרטיםלהכיר בדיוק כואב בקשיים ולהעניק להם נקודת מבט חדשההכל כאחדלכן הצחוק עבורם הוא 'מעשה אלים', הוא מהכלים המרכזיים בעובדתו וביצירתו של האינדיבידואל (הדתי והחילוני כאחדבעולם.

1 ראה מטפורהכשניטשה צחק – קידוש הצחוק בהגותו של ניטשהעמ' 110. לידיה אמיר.
2 ראה ריצ'רד רורטיקונטינגנטיותאירוניה וסולידריותע"מ 139-151 ובעיקר 140-1 ו- 149-150. רורטי מגדיר את ניטשה כהוגה 'אירוניקןומייחס לכך חשיבות לגבי הגותו של ניטשהעל ההגדרה של רורטי למיהו אירוניקןראה בתמצות  עמ' 117, אך כל הפרק עוסק בכך (ע"מ 117-138).
3 למרות שניטשה לא משאיר הגות מסודרת על הצחוקהוא מעניק לו משקל רבלמשלבמעבר לטוב לרוע, "ארשה אני לעצמי אף לקבוע את מקומם של הפילוסופים בסדר המעלות לפי מעלת צחוקם – מעלה-מעלה עדי אלה אשר יודעים את צחוק הזהב" (עמ' 211 קטע 294).
4 ניטשהפרידריךכה אמר זרתוסטרהעמ' 99.
5 Nietzsche. Friedrich. Human all too Human. R.J Hollingdale. Cambridge University press. U.K. 1996. P. 98
6 שםשם.
7 רורטיעמ' 133.
8 לצירוף המילים 'צחוק אכזריקונוטציה שלילית ואין הכוונה לכךאולם ביטוי זה מאפשר זיקה לדבריו של אנטואן ארטו על תאטרון אכזריותבספרוהתאטרון וכפילו בעמ' 92, טוען ארטו, "הרעיון של תאטרון רצינישמפיח בנותוך דחיקת כל ייצוגינואת תהמגניטזם הלוהט של המראות ופועל עלינו לבסוף כמעין תראפיה של הנפששלא תימחה עוד מן הזיכרון.
כל מה שפועל הוא בבחינת אכזריויתעל התאטרון להתחדש על קצה גבול האפשר על בסיס רעיון זה של עשייה עזה".
ארטו איננו מבקש תאטרון המזיק ופוגע באנשיםאלא ההפךתאטרון המרפא את הנפשאך בדומה לתאטרוןגם הצחוק,על מנת שיהיה מסוגל לרפואה חייב הוא להיות בעל "עשייה עזה". העשייה העזה הזוהפועלת בעוצמה על רגשותינו עשויה להיות מובנת כאכזריתאך בודאי שאין בכוונתה להיות פוגעניתאלאכאמורכרפואה לנפש פגועהארטואנטואן.התאטרון וכפילובבלישראל 1995. מצרפתית אוולין עמר.
9 רצון לעוצמה, 1040.
10 רורטיעמ' 118.
11 שםעמ' 122.
12 Deleuze, Gilles. Nietzsche & Philosophy. Pp. 197-8
13 זעמ' 299.
14 זעמ' 298.
15 מט"ר, 294. עמ' 211. על השימוש בלשון דתית אצל ניטשה על הצחוק ראה גם לידיה אמיר עמ' 109.
16 לידיה אמיר 114.
17 שםעמ' 115.
18 Deleuze p. 193-194. בקטע זה מזהה דלז את הצחוק עם החיוב של מגוון רחב של אפשרויותזיהוי המתאים לטענתה של ד"ר אמיר על כך שהצחוק אצל ניטשה מאפשר "חירות רדיקלית".
19 השימוש של דלז במלה שילוש משמרת את המונחים הדתיים שבהם ניטשה משתמש במגעו עם הצחוק.
20 שםעמ' 178. גם בקטע זה בולטים המונחים הדתיים.
21 על חשיבות סיפוריו של הרב נחמן (אף יותר מתורותיוראה בליקוטי מוהר"ן קמא סימן ס  וכן בהקדמה לסיפורי מעשיותמהדורת אגודת משך הנחלירושלים תש"ם.
22 ספורי מעשיותהרב נחמן מברסלבמעשה ו': מעשה ממלך ענו.
23 כלל זה הינו הכלל השישי משמונה עשרה הכלליםיתכן שר"ן בחר להביא כך את הדברים בשל חששו כי אמירה מפורשת אודות המינים 'החיובייםבצחוק תשמש את מתנגדיו הרבים כנגדו ולניגוח תלמידיו.
24 ע"מ 370-1.
25 שם. 374.
26 בנסיון לבאר את הקשר בין הצחוק למשחק מביא מרק מדבריו הנפלאים של יוהאן הויזנגהבספרו האדם המשחק.שם371-2.
27 שם 376.
28 God is not approachable… We can neither placate God nor come close to God… When we engage in ritual and worship of God with full cognizance of the comic nature of our acts, with no self-deception, we thereby express our desire for God while acknowledging God’s infinite unapproachability…To know that our desire to effect contact with God is doomed from the start, and to take up a comic approach to our best efforts, is the height of recognizing God’s absolute transcendence of human reality…It would appear that this would not be so for Reb Nachman. “God gave the Israelites the Torah” remains for him forever an imaginative declaration…we must be fully aware of the comedy involved in the very notion of God’s revelation to us.
29 ניתן להשוות זאת לפליטת הפה הפרודיאנית וכן לדבריו של של סלבוי ז'יז'ק על הפרופסור שחלם שהוא רוצחראה התבוננות מהצד עמ' 25. הבדיחות של האדם מעידות על איווייו ומצבו האישי.
30 "והבין בהקאטויש שהמדינה כל מלאה שקרים מתחילה ועד סוף... ואיך הוא בא לדון בהמינסטראט – ושם כלו שקר ומקבלין שחדוהולך להסאנד [ערכאה גבוהה יותרהגבה יותר – וגם שם כל שקר... והלך לדון לפני הערכאותוהם כלם מלאים שקר ושחדיםוביום זה נתן להם שחד". ראה באתר אבן השתי"הסיפורי מעשיותעמ' 64.
31 קמאתורה סאאות ז'.
32 בעולמנו היוםניתן לראות אלמנטים דומים בעבודתם של הקומיקאיםג'רי סיינפלד מודע לחולי שלו ושל החברה בה הוא חיכך הוא מסוגל לצחוק על עצמו ועליהולבקרה בצורה יעילהבדומה לחכם הוא גם לא חוטא בצדקנות.

33 כוכבי אורחזן אברהםירושליםמכון תורת הנצח ברסלבעמשעז'. (כוכבי אורשיחות וסיפוריםכרך שישי אות ז').  
34 אחד הניסוחים היפים לשפיטת העולם בראש השנה מופיע בתפילת 'ונתנה תוקףהנאמרת בראש השנה וביום הכיפורים, "ונתנה תקף קדושת היום כי הוא נורא ואיום ובו תנשא מלכותךויכון בחסד כסאךותשב עליו באמת.... ותפתח ספר הזכרונותומאליו יקראוחתם יד כל אדם בו... וכל באי עולם יעברו לפניך כבני מרון" (חזרת השליח ציבור בתפילת מוסף ראש השנה).
35 בקבלה מסופר כי לכל אומה ואומהישראלישמעאלעשיו וכו' 'שרהאחראי על האומה.
36   על מנת לסבר את האוזן ולצורך הדגמת הדברים אספר חוויה אישיתבאחד מימי הכיפורים ראיתי לצידי את אחד מבניו הקטנים של המתפללים מכה על חזהו ואומר את הוידוי של יום הכיפוריםפניו היו רציניות וניכר היה כי הוא מצר בכנות על מעשיו השנההוידוי שהילד אמרושכל יהודי שמתפלל ביום כיפור אומרכולל דיבורים קשים ביותרשלא נעים לציינם ושמעבירים צמרמורת כשקוראים אותםהפער בין המתיקות של הילד לרצינות שבה הוא אמר את הטקסטיםשברור שהוא כלל לא מעלה בדעתו שהוא יכול לעשות מעשים שכאלה (שבין השאר כוללים מעשי אלימות ומיניות קשים), עוררו אצלי צחוקמה אתה כל כך רצינימה כבר עשיתלאחר שניות מעטות הבנתישגם אם אני עושה דברים גרועים ממנועדין לא הגעתי לדרגה הקשה הזווסביר שהרצינות בה אני אומר את הדברים משעשעת לא פחותסך הכל הפער ביני לבינו אינו משמעותי מהזוית של ריבון כל העולמים.
37 בפרקי התוכנית "סיינפלדנדהמתי לגלות עד כמה ג'רי סיינפילד משקיע בהצגת הבדיחות שלוהוא מבקש מחבריו חוות  דעת לא רק על תוכן הדבריםאלא על אופן הצגתם (מתי לדבר מהרמתי לעצור), הוא מקשיב להופעות לאחר מכןבוחן את תגובת הקהל לכל דברהבדיחה הטובה דורשת הקפדה על הפרטים הקטניםכך ר"ן מצליח ליצור חוויה חזקה של חיות ללא כובד המשקל.
38 עמ' 378.
39 ליקוטי מוהר"ן קמאתורה רמה.
40 מיסטיקה ושיגעון ביצירת הרב נחמן מברסלבעמ' 380. לחיזוק הדברים ניתן להביא ממאמרו של יהודה ליבס על רב נחמן מברסלב, "לבעיות פסיכולוגיות ודתיות עמוקות ועדינות עד אין שיעורנמצאים כאן פתרונות גשמייםקונקרטיים ויום יומייםהעשויים לזרוע מבוכה על מי שאמון על תפיסה רומנטית של העולם הרוחניאך אצל רנחמן הקונקרטי והרוחני נמצאים על אותו מישורואין לראותם אף כמשל ונמשל." הדברים ממחישים היטב כיצד הצד העיוני אינו מענין את ר"ן ללא הצד הקיומי הפשוט.
41 שםע"מ 382-383.
42 עמ' 49.
43 סיגדעמ' 49.

3 תגובות:

  1. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק
  2. תוכלו בבקשה לתת פרטים לציטוט ביבליוגראפי?

    השבמחק
  3. זאת שוב אני. אני ממש רוצה לצטט את המאמר הזה בעבודה שלי על יצחק וישמעאל (צחוק מול צחוק). תוכלו לתת לי מידע ביבליוגרפי (מי כתב את זה, בעיקר)?

    השבמחק