'חומר טוב' - פינת האבידות והמציאות ברשת



דב הנמלים והנמלה


לפני ימים ספורים נרשמתי כצופה לסרטים החדשים שאיש העונה לכינוי Jazzart1 מעלה ליו טיוב, ולשמחתי כי רבה, צפיתי מדי פעם בפעם בסרטוני וידאו נעים ונחמדים לאוזן ולמראה, של נגני ג'אז עתיקים. כך לתומי נתקלתי בנגן פסנתר שלא זכרתי בקיומו עד עתה, אך נגינתו התבלטה לה בריקוד התווים העדין מעל גלי היו-טיוב.
על כן, חרגתי ממנהגי, אזרתי אומץ ולא התעצלתי, גלגלתי על שמו של הנגן, ג'ימי רוולס, והקשבתי וקראתי אודותיו. נראה, שכבונוס על התנערותי מעפר עצלותי, סייע לי הקדוש ברוך הוא, לשים לב לעובדה שנגינתו של רוולס ליוותה בשנות השישים המאוחרות סרטי אנימציה קצרים על דב נמלים ונמלה. מלא אנרגיה, לאור ההצלחה המסחררת, פניתי חזרה ליו-טיוב וחפשתי את הסרטון, והרי לה פינת ההמלצה השבועית.

לנגד עיני נגלו להם סרטוני אנימציה חביבים עד מאד, שאני מניח יהיו היום אחר הצהריים הצלחה מסחררת בקרב ילדיי. מדובר בסרטונים על דב נמלים שמנמן ומשעשע, המדבר במבטא ניו יורקי יהודי שכזה, שאינו מוצלח במיוחד בכשוריו כדב נמלים,אך לפחות בעל חוש הומור מספיק מפותח בשביל לשעשע גם את המבוגרים הצופים בסרטון.עלילת הסרטונים אינה חורגת מהז'אנר המקובל בקרב מעריצי הפנתר הורוד או דונאלד דאק,והאנימציה חביבה ביותר אך לעין שאינה מיומנת (כמו שלי) לא תפיל איש על הרצפה מתדהמה. אולם, השילוב המוצלח מאד של הפס קול לאנימציה, חוש ההומור של דב הנמלים והאווירה המשעשעת והחמודה שהסרטון מקרין שווים כל רגע למבוגרים ולטף כאחד.

בקיצור,
מומלץ.

מאד.




הבלוג של מנחם, מעצב ומאייר


הפעם אנחנו רוצים להציע, לכל מי שמאחל לעצמו דברים טובים, בלוג חדש ונפלא, שכבר עם תחילתו מעורר ציפיה לקראת הבאות. מנחם הלברשטט, המאפשר גם לנו בבלוג זה להנות מציוריו (גם אם מדובר מעט מזעיר מהיקף עבודתו), הקים בימים אלו בלוג חדש בו הוא מעלה מיצירותיו לרשת.

עבודתו של מנחם מצליחה להאיר פינות נסתרות בהוויה האנושית, הן במסגרת עבודתו עבור 'מקור ראשון' כמאייר של אישים מהעבר (חלק מהדברים פורסם כאן בעבר) והן בקומיקסיםואיורים המעניקים זווית חדה ואירונית לסיטואציות והתנהלויות המוכרות לכולנו.

הבלוג של מנחם מאפשר הצצה לסגנונו הייחודי בציור וברישום ומאפשר הצצה והתענגות מכשרונו יוצא הדופן. אולם מנחם אינו עוצר שם ומציע לקורא הטורח לבוא בשער ביתו גם הצעות נעימות ונחמדות המקשרות אותו לבלוגים נפלאים אחרים העוסקים בתחום, שבע"ה ראויים ויקבלו בקרוב התייחסות ספציפית, בהם שוליית הקוסם של יוני שלמון ושל חבורת ארמדיל (ששלמון חלק ממנה), כך ששום דבר לא עוצר את הקורא מלהמשיך ולהנות עדי עד.

למען הגלוי הנאות (גם אם, לקוראי הבלוג, הברור מאליו) אני רואה במנחם כידיד משכבר הימים, ויתכן שניתן לחשוב שבשל כך חוות דעת זו משוחדת ומוטה. אך,אין הדברים כך ולו בשל העובדה הפשוטה, כי יתרונה של האמת הוא באובייקטיביות שבה, ועל כן יכול אני להמליץ בלב שקט, ובשמחה רבה, לכל מי שמוקיר את חייו ואת זמנו להכנס לבלוג של מנחם ולהנות משלל פירותיו.


הבלוג של מנחם - לחץ כאן



טריו אספרנסה וקול הצדק




אחת מהחוויות החזקות עבורי קשורה, במפתיע, דווקא בתחנות רדיו. שידורי רדיו טובים מסוגלים להפוך יום רגיל לחתונה. לעיתים השדרן / עורך מסוגל להפוך אדם עובד, נוסע (או יותר נכון עומד בפקק) ולעצב עבורו את מצב הרוח החדש, בהנחה שהוא מקצועי וניתנת לו החרות להשמיע מוסיקה טובה גם ברדיו וגם בשעות שאנשים מאזינים לרדיו. אין ספק כי לתוכנית רדיו טובה יש קסם ייחודי, מצד אחד התוכנית כבר רכשה את אמונך אז אתה מסוגל להתמסר להאזנה לתחנה ולפנות לפחות את הקשב הנפשי אל תדר הרדיו, ומאידך אינך יודע מה יגיע בהמשך, לאן העורך / שדרן יקח את הדברים, ולכן לאן מצב הרוח שלך יתקדם בהמשך התוכנית, האם הוא ימשיך את השיר הנוכחי לכיוון קופצני, או שמא אנו עומדים בפני ערב של אינסטומנטלי ושקט. תחושות אלו בשילוב האפשרות כי בכל רגע תשמע ותלמד על להקה / נגן חדש שמעולם לא הכרת, והוא, הוא, המלה החדשה האחרונה של הג'אז / פאנק / רוק או כל דבר שאתה אוהב. יתכן כי בעוד דקות ספורות יחליט השדרן, שכאמור כבר הוכיח עצמו בעבר, להשמיע לך נגן חדש שילווה אותך מעכשיו ועד עולם, לפחות, בכל הרגעים שיהיו חשובים מספיק כדי שה- MP3 ילווה אותך בהם.

על כן התרגשתי כל כך כאשר גיליתי את תחנת הג'אז הנפלאה מוושינטון די.סי,
WPFW jazz and justice radio station.

איני יודע למה הם התכוונו כאשר קראו לתחנה כך, אבל הם אכן, סוף סוף, ולאחר שנים רבות, עושים צדק עם היום שלי, ןמאפשרים לי להאזין למוסיקה טובה ונחמדה.

אחת הלהקות הראשונות שזכיתי לגלות היתה להקה צעירה (אולי, יותר ברוחה) שהוקמה ב-1958, טריו אקפלי, של שלוש זמרות ברזיליות המלוות בנגינת פסנתר, שעושות צדק עם כל מלחין ומנגינה שהן מחליטות לבצע. הלהקה מבצעת שירי בוסה נובא רבים (בעיקר של ג'ובים) עם נגיעות ג'אזיזתיות ועיבודים קלאסיים, שקשה שלא להתמוגג מיהן. לאחרונה, פרסמה אלבום חדש, ואיני יודע להעריך את עבודתן במהלך השנים, אבל אם זה לא השיא של עבודתן, כנראה שמחכות לי הפתעות מאד נעימות בימים הקרובים, עת אפנה בע"ה את זמני להאזנה משמעותית יותר ללהקה.






ארט אנד פרוסס - או מות היוצר ותחיית המתים


כי אף על פי שאנו מוצאים מקומות שהיה בהם השראת שכינה, כגון בבית-המקדש, אין הכונה, חס ושלום, שנצטמצם שם אלקותו יתברך, חס ושלום, כמו שאמר שלמה: הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, אף כי הבית הזה וכו'. רק מחמת שהיה שם דברים נאים, כי בבית המקדש היה ציורא דעבדה דבראשית וציורא דגן עדן, על כן המשיך לשם קדשתו יתברך, אבל הוא יתברך אין העולם מקומו, רק הוא מקומו של עולם... לביתך נאה קדש, ד' לארך ימים. הינה שהשם יתברך המשיך רק קדשתו לבית המקדש מחמת שהיו שם דברים נאים, אבל הוא יתברך בעצמו אין העולם מקומו, רק הוא מקומו של עולם...

בקטע קצר זה, מתורה א' בליקוטי מוהר"ן תנינא, מסביר רבי נחמן מברסלב את הסתירה המובנית בכך שבני אנוש בונים לבורא עולם בית. כיצד הסופי, החלקי, האנושי, מנסה מתיימר להכיל את האינסופי? העוקץ בפסקה, לפחות זה ששמתי לב אליו בהקשר הנוכחי, הוא בכך שבעצם ד' יתברך בא להתרשם, לראות, להנות מהתערוכה שאצר עבורו המלך שלמה. באמצעות היצירה האסתטית האנושית, הסופי מושך אליו את האינסופי, האדם מצליח להביא את אלהיו. אך גם כאן, הדיוק של רבי נחמן משמעותי מעט יותר, אין כאן רק יצירה אסתטית רגילה, אלא יצירה המגיבה / מפרשת / מתכתבת עם היצירה האלקית, עם הבריאה, 'ציורא דעבדה דבראשית וציורא דגן עדן'. במילים אחרות, הקב"ה מבקש את הרפלקציה האנושית למעשה הבריאה או לחלופין, לתיאור האנושי של המקור, המקום בו התחלנו, והעולם הבא שלנו, העולם הבא ומתקרב אלינו בצעדי ענק מדי יום ביומו. 

שיטוט קצר בעולם הוירטואלי (פחות או יותר) יחשוף בפניכם אתר ירושלמי בו, כפי הנראה, החלה בנייתו מחדש של המקום, שלית אתר פנוי מניה, ושמבקש לפתות את ד' יתברך בחזרה אלינו באמצעות היצירה האסתטית. באתר ארט אין פרוסס, מציגים, לנה וליאוניד זייגר, אמנים ישראלים ויצירותהם. מטרתו של האתר היא להדגיש את החיבור בין היוצר ויצירתו, והצגת חיי היצירה וקורותיו של האמן כמכלול אחד. כמובן, שבתור אדם שמתפלל מדי יום לקבל אמונת חכמים פשוטה, דברים אלו כנגד דבריו של רולאן בארת מעט קשים לי; אולם, אין ספק כי איכותו של האתר על פרטיו והפתעותיו הקטנות, מסייעים רבות להנות מהיוזמה, ובאופן אישי, גם באמת סייעו לי לקבל יותר מהאמנים ויצירתם. האתר מציג מבחר של יוצרים ומגוון מיצירותיהם, קורות חייהם, ראיונות ומעניק ליוצר במה לדבר על יצירתו. כך, יתכן שבסופו של דבר, הצלחתי, בחלק מהמקרים, לפרש / להתכתב עם היצירות באופן מוצלח יותר, לפחות עבורי.

בנוסף, ניתן לגלות באתר על פתיחתן של תערוכות וכך לכלכל את הזמן הפנוי באופן חכם ומוצלח יותר...




דוגמא קטנה מהטובין הממתינים לכם במרחק לחיצה, ניתן 
להתרשם מסרט האנימציה של אסיה לוקין המוצג באתר,









הריאליסט - הבלוג והגיבור 
בשנות התיכון התוודעתי לראשונה לארתור מילר ולספרו 'מותו של סוכן'.הרעיון של דמות גיבור, גיבור-על, העומד לבדו אל מול העולם, אך ללא גלימה וסיפורי בדים אחרים, הפעימה אותי וריגשה אותי רבות. בשנים אלו, טרם הכרתי את התורה של רבי נחמן מברסלב, על היכן העולם הזה? הרי עולם הבא, חז"ל אומרים שיש; גהנום, הרי הוא כאן, והעובדה היא כי כולם, כ ו ל ם - עשירים, מפורסמים, עניים וחשובים - סובלים ומלאי צרות וייסורים; אז היכן הוא העולם הזה?

אולם, מסתבר, שמשהו מחוויית חיים זו, ומהתיאור של ר"ן היה מוכר לי מספיק בשביל להזדהות עם אדם, שכל גבורתו היא בכך שהוא מתמודד, נעמד אל מול העולם. גהנום או לא גהנום, האבא – הבעל - הסוכן נמצא כאן, והוא מוכן ומזומן לתת 'פייט'.הכשלון בהתמודדות מול החיים, הספק מוות בתאונה ספק הליכה אל הסוף, זה לא בדיוק הסיום הצפוי לגיבור על, אבל זה רק הוסיף לאנושיותו, ובמובן מסוים לגבורתו, כי בינינו,מי יכול אל מול היומיום?

כך שבסופו של דבר, ולמרות הכל, מותו של סוכן, היה נקודת אור בחיים שלי. ההכרה שהגבורה האמיתית, היא לקום בבוקר. כך, כפשוטו, ללא סיפורי בדים (ובלי משמעויות ועקרונות), מול העולם במערומיו. הקושי של האב – בעל – סוכן, לבטא עצמו והרגשות המתעצמים מדף אל דף הותירו בי את חותמם ותקוותם וביססו את חיבתי (גם אם מרחוק)לכל הסגנון הריאליסטי הזה.

בחלוף השנים (ולפני מספר חודשים), עת התלמדתי בלהנות מייסורי העולם הזה, הופנתי לבלוג נפלא וייחודי, 'הריאליסט', שצופן בחובו, חוויה מטלטלת לא פחות מאותו ספר נחמד וישן. הריאליסט הוא בלוג של אסף חנוכה, בו אסף מתאר, לרוב ברצועות קומיקס קצרות, נקודה, הבחנה, מחייו. הבלוג, שכשמו כן הוא, מציג קומיקסים ריאליסטיים משהו בצורה ובחומר. במרכז הבמה, גיבור-על כאן במקומנו ובזמננו, וב"ה (ובתקווה לשמחתו של אסף) מוצלח יותר ממכרי הישן, שכה השפיע עלי.

הקומיקסים מוצלחים בכל מובן אפשרי, החל מהציור, דרך 'הקונצפט' וכלה באירוניה הטובה המלווה כל יצירה ויצירה. כל שנותר לי הוא להמליץ לכם לבקר ולהרשם בבלוג, כי הרי זו באמת אחת 'מהיציאות' היותר טובות ברשת, שמסייעת ופותחת פתח נוסף,לאדם הרגיל, לגיבור-העל היומיומי, להנות מייסוריו וצרותיו.

תהנו.

בפעם שעברה המלצנו על אלבומה של נועה שמר שניתן להורדה באינטרנט, שיטוט קל 
באתר הביא אותנו למספר מציאות שהימנעות מהמלצה עליהן, היא בחינה קלאסית של מניעת 
הטוב מבעליו. לאור כל זאת, אנו מרגישים חובה להציע בחומו של עולם, לנצל את
הביקור באתר בשביל להאזין לאחד מגדולי נגני הגיטרה בעולם הג'אז, מייק שטרן.
לצערי, לשטרן אין שורשים בלח"י (הקשר היחיד שלו לעם היהודי הוא דרך אביו
החורג), וגם לא נראית השפעה משיריו של יאיר שטרן לביצועיו המוסיקליים
המדהימים והיוצאי דופן של ענק זה. האזנה לנגינת הפיושז'ן של שטרן הינה
 חובה על כל אדם שצלם אלקים בקרבו. 


מייק שטרן מציע מוסיקת ג'אז ברמה גבוהה ובקצב כובש, בביצוע וניחוחות רוקיסטיים
משמעותיים ביותר.


לצערי הרב שטרן הוא דוגמא קלאסית לדבריו של רבי נחמן כי תורה יש לשמוע
ישירות מהצדיק, ואין להשוות את חווית האזנה הנפלאה ליצירותיו במערכת השמע
האיכותיות ביותר ל'וייב' ולחוויה הכמו מיסטית המצפה לאדם שילך לשמוע תורה מפיו.
נגינתו הערה והמעירה בגיטרה האלקטרונית והאווירה שהוא משרה, הופכת אותו לאחד
מענקי הביצוע וההופעות בעולם הג'אז ויתכן שבעולם כולו.

למרות רצוננו העז לא להעמיס, אנו מרגישים עוד חובה אנושית אחת כלפי 'האחר'
באשר הוא, וזה העמוד של אבישי כהן באתר, שניתן להאזין בו למספר מיצירותיו 
הנפלאות של יהודי נחמד זה.
אם כן זהו. סיימנו את חובותינו הזועקות מפנינת אינטרנט זו לעת עתה,
הרבה שמחה ושבת שלום.








בלוז אשר סמוך לארץ כנען - Dazie mae

לעיתים, הרשת נדמית לי לגנזיא דמלכא מהספרים, שבה כל אדם יכול לבחור לו מה שהוא רוצה מהאוצר, החל ממטבעות זהב קטנים וכלה ביהלומים נדירים ואיכותיים. אולם הפעם נבחר המלצה מתוך אתר שנדמה כקיטון קטן ונחמד שממנו אפשר לבחור דברים מובחרים במיוחד ולרוב, בחינם - ג'אמנדו (הפניה לרשומות של הבלוג של האתר מופיעות  בתחתית הבלוג שלנו).

בשיטוטי באתר זה נתקלתי בלהקת בלוז צרפתית, הפועלת כבר שמונה שנים, בעלת סאונד נקי ונעים, שמצליחה לייצר שירים מקוריים ואיכותיים. ל-Dazie Mae' צליל בלוזי קלאסי, שמתאים לשעות ערב גשומות ולארוחות ערב טעימות במיוחד. בלהקה בולטים הזמרת והפסנתרן, אך הלהקה בכללותה מצליחה להפיק מוסיקה איכותית ומפתה, שגוררת את האוזן והקשב אחריה.

שלושה אלבומים של הלהקה זמינים להורדה ללא תשלום באתר, שהוא כאמור, כחדר אוצרות קטן בפני עצמו.


לדף הלהקה באתר ג'אמנדו:

לחץ כאן






סרט דוקומנטרי על ת'ולוניוס מונק



השבוע מלאו תשעים וארבע שנים להולדתו של ענק הג'אז, הפסנתר והמקצב ת'ולוניוס מונק.  מונק היינו מחלוצי הדרך בסגנון הביפ בופ בג'אז, וניגן יחד עם דיזי גילספי, צ'רלי פרקר, קולמן הוקינס ועוד רבים וגדולים בתחום. אולם גדולתו הייחודית כנגן פסנתר, וירטואוז ייחודי ובעל נשמה וצליל מיוחד אינם סוד גדולתו.

מונק מזוהה בסגנונו המיוחד, המושתת בעיקר על המקצב הייחודי שלו; שאינו מסתפק בהענקת תחושת התנועה והתזוזה לניגון ולהרמוניה, אלא פועל במרץ לשחק עימה. מונק משתעשע עם ההרמוניה, אך גם אפילו עם המקצב עצמו, נראה שאצל מונק איש לא יברח מלשחק. מקצבו הייחודי של מונק, והאוף ביטים שלו מסייעים לכל אוזן, גם לזו שרק התחילה להינות מהעולם המהיר,היפה, והמורכב של הביפ בופ, לזהות את עצבעותיו הקופצניות של מונק על הפסנתר בנקל.

לכבוד יום הולדתו אנו שמחים לפתוח את הפינה של 'חומר טוב' - מציאות ואבידות באינטרנט, עם סרט דוקומונטרי מומלץ שמשתמש בתיעוד רב של סרטים של ת'ולניוס עצמו, ושמעביר בצורה טובה, לענ"ד, מעט מאישיותו של 'הצדיק' כך שנטעם ונלמד, כי בכל זאת - אין יותר משימוש תלמידי חכמים (ולצערנו מפברואר 82 זה מה שנשאר).