יום רביעי, 13 בנובמבר 2013

Bring it On

משהו שעלה לי בשיעור של חביבה פדיה. שיעור בפיוט לדורותיו במבנה שפעם היה שייך לתיכון ועדיין עושה תחושת מרד נעורים סטייל "עניין של זמן" (שומעים את פס הקול? טוב).
שירה אצל דוד המלך - מצילה מן הכאוס המעלה את המים מן התהום ומורידה אותם מעלה אחר מעלה. וזה אותו מקום ממנו יוצאים המים בגאולה האחרונה. כמים לים מכסים זה פחות נחמד ממה שחושבים. גם נינו חזקיה היה צריך ללמוד שישועה איננה גאולה מבלי ששרים אותה.
קצת מביך, אבל אני לא יודע לשיר. מחפש דרכים לומר הלל - שמכיל את שני הצדדים אך משום מה מפרסמים רק צד אחד שלו בדרך כלל. יחד עם המכניות היבשה של הרים המפזזים ככבשים חשמליות החולמות על חידוש ימים כקדם.
כל האסימון הזה היה אמור ליפול לי לפני כמה שבועות, אבל קרה רק עכשיו. אפשר לעסוק במוחין בתפקיד השירה עד מחרתיים, אבל אין תחליף לקפיצה השבורה של מי שאין לו ניגון ולרגע אחד מקבל אותו (בזמן שהוא מנסה לעשות משהו אחר לגמרי) במתנה אכזרית. תודות לניק קייב וזרעיו הרעים. Bring it oOn