יום חמישי, 7 בפברואר 2013

ממשיך לנסוע / יועד קדרי


חוסר ההקשר הוא שמאפשר את כל ההקשרים. צפת של המאה העשרים ואחת, מבוך בורחסיאני, טירונות לחישול חזק ונתחזק בעד עמינו וערי אלוקינו, מערת רשב"י האפלטונית, ארץ בראשית, כף הקלע, הגהינם וגן העדן, משחק מציאות מדומה בתיאוריית מיתרים בלתי פתירה, מעלית ברצוא ושוב, בית, הגבעה, אוסף אינדיבידואליסטים, מקבץ נשמות בניסוי אלוהי בליברליות רדיקלית רוחנית. הכל מצולם. לא בסטילס, בוידאו. 24 שעות ביממה,  שבעה ימים בשבוע. שבתות חגים, יום כיפור. לא, זו לא הזיה פרנואית על אל רואה כל, זו מצלמת האבטחה המתקדמת בראש האנטנה של המקום שאינו מקום. האי המכונה גבעת הדגן. 
ברגע שהמסומן עומד כשלעצמו כל המסמנים אפשריים. כל בחירה היא אופציה פרשנית. אבל מה בדגן שחרר את הצימוד בין המסמן למסומן? מה פער את תהום ויצר את החלל הפנוי? ניצוצות משיח דה סוסיירי דה קונסטרוק-ציוני מבית הרב שגר. היא תשובה אפשרית ומוחלטת כאחת. גבעת הדגן שהיית כי חלמתי חלום.