יום ראשון, 15 בדצמבר 2013

מלאכים של קרח ואש



כיצד ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו אמר רבי יוחנן נטל הקדוש ברוך הוא שתי פקעיות, אחת של אש ואחת של שלג, ופתכן זה בזה ומהן נברא העולם
                                                                                                            בראשית רבה י

שמים מאי זה מקום נבראו מאור לבושו שהוא לבוש לקח ופרש כשמלה והיו מותחין והולכין עד שאמ' להן די ונקרא אל שדי מי שאומ' לעולם די שמאיר לבושו שנ' עוטה אור כשלמה הארץ מאי זה מקום נבראת משלג שתחת כסא כבודו לקח וזרק על המים ונקפאו המים ונעשו אפר ארץ שנ' כי לשלג אמר הוי ארץ
                                                                                                       פרקי דר' אליעזר, ג





מיתולוגיות רבות רואות בקיצונים – בשלג ובאש – את סופם של דברים, או  כחלק מהחרבתם של עולמות ביני וביני. מלאכי הקרח והאש מתפרדים סוף סוף לרכיביהם כשמפסיקים להכריחם לחיות בשלום, והאמת הבלתי מתפשרת של קפיאה מוחלטת והתפזרות גועשת מוצאת את מקומה.
אנו החיים בתווך הכל כך עדין שבין חום לקור, רגילים לראות כך את פניהם של דברים: יותר מדי ואבדנו. אך המדרש מצביע על הכיוון ההפוך, בו האיזון הלא סביר הקרוי חיים משמר בתוכו את הקיצוניות, הטראומה הבלתי ניתנת לביטוי. זה הכל שם, ממש מתחת לפני השטח, בשאר תשעת הקבין של הקרחון והלבה. כשזה פוגע בנו מבחוץ בכוויות קור וחום -- תהום קורא אל תהום -- ואנו התלויים על חוט השערה מרגישים את הכאב אבל הוא לא שלנו. הוא גדול מאיתנו.

תגובה 1:

  1. "והיינו סוד תפלתם ומצותם העולה מסנדלפו"ן הקושר כתרים לרבו כאשר נבאר, והוא כוללן וכותב אותיות רוחניות, ותפלת אלישע לא היתה מתקבלת ונדחו כל תפלותיו ומצותיו, והיינו מחיקת זכותו שלא יהיה הזווג הנעשה על ידי מלאך הזה נכלל (כי) באלישע כיון שחטא בקיצוץ, ומטטרו"ן מלמד זכותם של ישראל שהוא כנגד ישראל של מעלה, וז"ש כעין הקרח הנורא, וכבר נודע שמלת נורא הוא הת"ת הגדול הגבור והנורא ג' אבות, והוא אמר מה נורא, ומלת קרח הוא סוד רב חסד מטה כלפי חסד, מתלבן בלבנונית הכתר העליון להיותו פועל בחסד, וזהו קרח ודאי, ורשב"י פירש בתיקונים קרח חרק, והיא המלכות שהוא חרק נקודה ועם בעלה הוא נורא נעשים שניהם קרח הנורא והיינו קשר שניהם יחד, והיינו על ידי המלאך הזה המזווגם בימות החול"

    השבמחק