יום ראשון, 1 בדצמבר 2013

מעבר להשתלשלות מאורי אור ומאורי אש

 ובענין המאיר והשורף, איתא בזוהר הקדש כי בימי המעשה יש מאור האש, ובשבת מאורי אור, ולכן מבדילין במוצאי שבת בורא מאורי האש, לדבק מאור האש במאורי אור של שבת. ולבאר הענין נראה דיש אור הבא בכח שריפת הפסולת, הרי כל נר שלנו מאיר רק כפי מה שיש לו לכלות ולשרוף, וזה תכלית כל המלאכות בימי המעשה, לברר ולהסיר הפסולת, ובכח זה הבירור זוכין לאור. אבל אור המאיר הוא עצם האור שאינו שורף רק מאיר, והוא מאור שנברא בראשון, שהיה מאיר מסוף העולם ועד סופו, ובשבת יש הארה מאור הגנוז, וכמו שכתוב מתנה טובה יש לי וכו' ולכן נקרא מתנה, שאין זה בכח מעשה האדם. ואיתא דאחר שבת הראשון שנגנז האור הזמין הקב"ה לאדם למצא אור על ידי אבן, וזהו בחינת מאורי אש ואש השורף, שכפי מה שיברר כך ימצא הארה, וזה שכתב ויהיה ערב ויהי בוקר, פירוש שכפי בירור התערובות ושריפת הפסולת ימצא בוקר. ולכן בשבת קודש לא כתיב ויהי ערב כי שולט בו מאורי אור כנ"ל. ולכן מפורש בתורה לא תבערו אש ביום השבת, וכל המלאכות אין מפורשין בתורה, ואיתא בגמרא דהבערה יצאה ללמד על הכלל כולו, ונראה הרמז כנ"ל שכל המלאכות הם בכלל הבערה, כי הם בחינת אש השורף כנ"ל, ולכן אסור בשבת...      (שפת אמת חנוכה תרנ"ד)                                                                                                 


אני רגיל לחשוב על תורה ס"ז תנינא ביחס לאש ואור וחושך וחוץ וחורבן.[1]
 מן העבר השני של השנה (הדברים נכתבים מוצש"ק חנוכה תשע"ד) מפציע אור חורך שהוא חושך, ממנו אני לא יכול להתנער, מאורי אש של תקופת תמוז ואב. ר' נחמן מחדד את חוויית מאורי אש כאור המגביר את החושך, שורף בעיניים, מחשיך סביב המדורה ומאכל חורבה מחורבות ירושלים שוב בכל שנה.
בקוטב המשלים של השנה – בו אני נמצא אך אולי רק בהשתקפות חשוכה - בחושך הגובר של העולם, כשהגלגל הגדול חוזר בעולם והסביבון כבר רומז על רדל"א פורים ורצון עליון מחויך, מפציע האור שאינו מסדר השתלשלות (כמובא בדא"ח חב"ד). שמונה נסיכי אדם. אור שיכול גם להיות זכר והמשך לאור המנורה ממש, אך גם להיות אחרת, בחן ובלי לחץ (המשמעות המקורית של "מהדרין מן המהדרין" – כפי שלימדני הרב דניאל כהן). אור שאינו יכול להיות מעורב כנר הבדלה אך גם לא מכוון אל תוך הבית כנר השבת. וזה קורה בזמן מוזר שאינו גלות ואינו ממש גאולה, על ידי כהנים – מעין הפסקה זמנית למתח התמידי בין יוסף ויהודה.
דווקא בשבת חנוכה זה נהיה לי ברור: זהו אור המצליח להיות שותף גם למאורי אור של נרות שבת (המעלים בקודש) וגם למאורי אש של ההבדלה (בין קודש לחול). משימה בלתי אפשרית - וזאת מבלי להתאמץ, בקלילות של נרות אותן כל ילד יכול להדליק.
זה עד כדי כך קל.



[1] [חִבּוּר הַתְחָלַת הַתּוֹרָה בְּסוֹפָהּ] "בְּרֵאשִׁית לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל" כִּי יֵשׁ עֲנָנִין דִּמְכַסְיָן עַל עֵינָא, שֶׁהֵם רוֹמִי רַבָּתִי וְרוֹמִי זְעִירָתָא כַּמּוּבָא (בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא, פִּינְחָס דַף רנב קהֶלֶת י"ב) : "וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגָּשֶׁם" זֶה מְאוֹר עֵינַיִם, שֶׁהוֹלֵך אַחַר הַבְּכִיָּה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שַׁבָּת קנא:), שֶׁעַל יְדֵי הַבְּכִי הוֹלֵך וּמִסְתַּלֵּק מְאוֹר עֵינַיִם וְזֶה בְּחִינַת שְׁקִיעַת הָאוֹר בְּמַעֲרָב כִּי בְּמִזְרָח חַמָּה זוֹרַחַת וּבְמַעֲרָב שׁוֹקַעַת נִמְצָא שֶׁמַּעֲרָב הוּא שְׁקִיעַת הָאוֹר וְכָל זֶה עַל יְדֵי בְּחִינַת הַבְּכִי, שֶׁעַל יָדוֹ מִסְתַּלֵּק מְאוֹר הָעֵינַיִם כַּנַּ"ל שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁקִיעַת הָאוֹר כַּנַּ"ל כִּי מַעֲרָב רָאשֵׁי תֵבוֹת: "רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ" (יִרְמְיָה ל"א), (כַּמּוּבָא בְּכִתְבֵי הָאֲרִיזַ"ל) כִּי שְׁכִינָה בְּמַעֲרָב (בָּבָא בַּתְרָא כה) וְהַשְּׁכִינָה בּוֹכָה וּמְיַלֶּלֶת, כִּבְיָכוֹל עַל יִשְׂרָאֵל בְּחִינַת (יִרְמְיָה ל"א) : "רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ, מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ" שֶׁהִיא בּוֹכָה עַל צָרַת יִשְׂרָאֵל, הַמְפֻזָּרִים בַּגּוֹיִים וְאֵינָם עַל מְקוֹמָם וְעַל כֵּן שְׁקִיעַת הָאוֹר בְּמַעֲרָב כִּי עַל יְדֵי הַבְּכִיָּה מִסְתַּלֵּק מְאוֹר עֵינַיִם שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁקִיעַת הָאוֹר כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת כּתֵל הַמַּעֲרָבִי שֶׁשָּׁם הַשְּׁכִינָה בּוֹכָה וּמְיַלֶּלֶת עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ כִּי בְּ"מַעֲרָב" שָׁם רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ, כַּנַּ"ל וְיֵשׁ מְאוֹרֵי אוֹר וּמְאוֹרֵי אֵשׁ (עין זוהר בראשית כ:) וְהֵם זֶה לְעֻמַּת זֶה שֶׁכְּשֶׁיֵּשׁ כּחַ לִמְאוֹרֵי אוֹר, אֲזַי נִכְנָעִין מְאוֹרֵי אֵשׁ וְכֵן לְהֵפֶך, חַס וְשָׁלוֹם שֶׁכְּשֶׁנִּכְנָעִין וְנִסְתַּלְּקִין מְאוֹרֵי אוֹר, חַס וְשָׁלוֹם אֲזַי מִתְגַּבְּרִין מְאוֹרֵי אֵשׁ וְזֶה בְּחִינַת חֻרְבַּן בֵּית הַמִקְדָּשׁ, בְּחִינַת (אֵיכָה א) : "מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ בָּעַצְמתַי" כִּי נִתְגַּבְּרוּ מְאוֹרֵי אֵשׁ עַל יְדֵי שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ מְאוֹרֵי אוֹר בִּבְחִינַת "רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ" כִּי הַבְּכִיָּה הוּא בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת מְאוֹרֵי אוֹר כַּנַּ"ל וַאֲזַי מִתְגַּבְּרִין, חַס וְשָׁלוֹם, מְאוֹרֵי אֵשׁ בְּחִינַת: "מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ" וְכוּ כַּנַּ"ל

תגובה 1:

  1. "ולהיותם דקים קרובים אל יסוד האש יותר משאר יסודות יתלבשו באש ויפעלו למטה כאש השורף שהם מלובשים בו, וצריכין אנו לומר שישלטו ביסוד ההוא שהם מלובשים בו להגבילו לפי רצונם לשרוף לרחוק ולא אל הקרוב, והעד על זה וישלח מלאך ה' את קצה המשענת, ועם היות שלא יקשה מהמשענת הבלתי נשרף והוא אמצעי בין המלאך ובין האש היוצא ממנו אל הצור לאכול המנחה, עכ"ז יקשה מגדעון עצמו שהיה קרוב אליו ומדבר עמו ובלתי מרגיש באשו עד שראה שריפת המנחה, וכן מנוח ואשתו, וכן יהיה ענין הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל וזהו הכח האלהי הנותן גבול בכל הנמצאים כרצונו, וכן יהיה ענין רכב אש וסוסי אש שהפרידו בין אליהו ואלישע עם היותם שניהם קרובים זה לזה ולא נשרף אלישע מהאש כלל ולא נפעל ממנו, וכן יהיה ענין ג' אנשים לאברהם עומד עליהם ומקריב להם חמאה ובן הבקר והם מכלים אותו מעם מעט באשם ומגבילים האש בעצמם לא יתפשט רק כפי הצורך לכלות המאכל, וכן אומרו ויתמהמה ויחזיקו האנשים וגו' והם בלתי מרגישים באשם מפני כח המלאך הכובש האש בלתי יורגש אלא כפי הצורך"

    השבמחק