יום שלישי, 3 בספטמבר 2013

הדרך לאומן

הדרך לאומן רצופה בכוונות (טובות?), אך מה היא אותה נסיעה שמוציאה אותי מהבית מהחום האינטימי שאני נמצא בו ושולחת אותי לשדות זרים. איך זכה רב נחמן שכל כך הרבה אנשים יעזבו את ביתם וייסעו איליו לראש השנה. ללא ספק היה בו משהו מיוחד, "חידוש כמוני לא נראה מעולם". אך רב נחמן מלמד אותנו גם שכל אדם יכול להגיע למדרגתו, אך כיצד תלמיד הופך לרב.

האם הפנים שלנו יכולות להיות מאירות, להקרין הארת פנים (אמיתית ולא מתחסדת) אל הסובב אותנו. בתור שהתארך לצ'ק אין קראתי מאמר של הרב שג"ר מהספר על כפות המנעול שעסק בנושא. ולפתע חשבתי כיצד אני יכול להאיר פנים לסובב אותי. כיצד אני יכול להביט על העוברים (והעברות) בנמל במבט שאינו חומד במבט מאיר פנים? ואולי זה הדרך בא תלמיד הופך לרב? מאיר פנים ללא צל של שיפוטיות ובכך מעביר את ההשראה?

קשה להיות חסיד, זה דורש ממך לשנות ולשבור את כל ההרגלים שלך. לנשום עמוק כשאתה רוצה לכעוס, לאכול לאט כשאתה רוצה לבלוס, ולנסות ליישב את הדעת כשהיא רוצה להתפזר לוותר על כל מה שאתה רוצה לקבל.

השנה האחרונה לא הייתה פשוטה, היו נפילות כואבות אחריי עליות גדולות, והיו חזרות למקומות שחשבתי שעזבתי לבלי שוב. ע"פ רב צדוק (כפי שפירש רבנו הרב שג"ר) עיקר התשובה היא לקבל את החטא כחלק מהתכנית האלוהית הכוללת והלא מובנת. וכבר אמר רבי נחמן שכשיודע האדם שכל מה שקרה אתו כל מה שעבר עליו הכול לטובה, זאת התחושה הנה מעין עולם הבא. (ואני יכול להעיד על כך ממקור ראשון).


היכולת להסתכל על השנה האחרונה במבט אוהב ולא כועס, מבט איתן המסתכל על המציאות בעניים ודן אותה לכף זכות. זו העבודה שלנו בראש השנה. ובכך אני ממליך את ריבונו של עולם.  

תגובה 1:

  1. ציריך, ציריך, צום גדליה.9 בספטמבר 2013 בשעה 17:08

    שנה טובה

    השבמחק