יום שלישי, 1 בינואר 2013

(אל) תהלך בלילה


"כי יש אפיקורסים שאומרים, שהעולם מחויב המציאות, ולפי דעתם הרעה המשבשת נדמה להם, שיש על זה ראיות ומופתים ... כי באמת העולם ומלואו הוא אפשרי המציאות, כי רק השם יתברך לבד הוא מחויב המציאות..."
(ליקוטי מוהר"ן קמא נ"ב)

האם משהו מחויב יכול להיות אפשרי?
אם הוא נמצא תמיד אזי אין אפשרות שהוא לא יהיה. אך המצוות הם אפשרי המציאות (אחרת איך נחדש אותם כל יום, וכיצד לעתיד לבוא כל המצוות יתבטלו (ואין אפשרות לבטל חיוב קיומי?)). וגם תפיסתנו במוח של הקב"ה אינה שלמה (ואינה יכול להיות) ותמיד היא נשארת אפשרית המציאות – אלוהים איננו דוגמה (לפחות לא בעולמנו המצומצם).

האם זו באמת אפשרות ממשית עבורי לא להתפלל הערב ערבית?
הרי אני כבר מרגיש לכוד בכוח ההרגל, כמו מלמול חפוז של לחש. עם זאת בעצם העלאת המחשבה אני מצליח לדמיין מציאות ללא תפילת ערבית ובנקודה זו תפילת ערבית יכולה לחזור להיות אפשרית המציאות. ונפתחת בפניי אפשרות חדשה לעבוד את השם.
רבי נחמן דורש לעזוב בכל יום (עזוב אותך מיום בכל רגע) את כל מה שאתה יודע ואת כל חושב שאתה יודע. להרגיש שטעית כל הדרך עד עכשיו, להגיד לעצמך "היי,אני כל כך לא בכיוון. תתחיל מהתחלה." חושב שהבנת? שוב לאחור! תפסיק להתייחס למחשבות שלך לתפיסת העולם שלך כמחויבת המציאות תחזיר לה את המקום בו היא אפשרית. 

וביקום הלא עקבי שלנו גם זו יכולה להיות אופציה דתית מלהיבה.