יום ראשון, 16 בספטמבר 2012

שיחה עם המלך ברגע האחרון שלו בשדה





“King, I’m going to give you the straight poop about myself, as straight as I can make it. Every man born has to carry his life to a certain depth – or else! Well, King, I’m beginning to see my depth. You wouldn’t expect me to back away now, would you?”[1]

להמליך מלך זה לא דבר פשוט. עבדנו כל כך קשה להוציא את דמות המלך מהאופק שלנו, שכעת כמעט ואין קצה חוט. מה שכן נשאר הוא המוזרות הפנימית של חיינו אנו כשהם באמת מנסים להתפתח (ולא רק להיסחף).

ואם זה לא מספיק, או אז הדברים מרצינים בגוון לא לגמרי ידידותי. כמו שמלמד ר' צימרמןYour'e Gonna Have to Serve Somebody 
ובכל זאת בשורש של פעולת ראש השנה - אחרי שנמדדנו, נספרנו ונמצאנו לוקים – מצוי הדבר אותו לא ניתן להשיג בצבירה ליניארית  של מצוות, או המעגליות האובססיבית של פירמוט והתקנה מחדש של עלמא דשיקרא ועלמין עילאין: התענוג. 

     "...זה שבראש השנה צריך לעורר התענוג ע"י עבודת האדם (תקיעת שופר), אף שבתחלת הבריאה היתה ההמשכה מעצמה, הוא, כי ע"י שהתעוררות התענוג דלמעלה (עכשיו) היא ע"י עבודתם של ישראל, שהשרש דישראל הוא בהעצמות, התענוג שנמשך עכשיו הוא נעלה יותר מהתענוג שנמשך מצד עצמו" [2]

העולם הוא מקום מוזר, ואלו ימים משונים; ימות עולם.







[1] Saul Bellow, Henderson The Rain King, p. 180
[2] כ"ק אדמו"ר, מאמרים מלוקטים , חלק א ,  כ"ט אלול ה'תשל"ב, ליל ערב ראש השנה ה'תשל"ג. כמו כן ספרי לקו"ת לאדמוה"ז, דרושים לר"ה ד"ה להבין המשנה (נו, א ואילך). ד"ה הנ"ל בסידור (עם דא"ח) שער התקיעות (רמ, ג ואילך). המשך יו"ט של ר"ה תרס"ו בתחלתו. תש"ג. ועוד.