יום שלישי, 8 במאי 2012

ברית בנצח שבנצח




"ענין ספירת העומר בבחינת עיגולים, שכל ספירה משולבת בחברתה ומסבבת אותה, וחוזרין חלילה. והנה ידוע ענין העיגולים, שכל העיגולים מסבבים ומעגלים סביב נקודת המרכז, והמרכז שבספירת העומר הוא הספירה נצח שבנצח, שהיא מאירה ביום כ"ה לספירה."[1]
"לפי שהשינוי נמנע בתוך הנצחיים, כי הוא התחלת ההפסד והוא המביא אליו. ולכן אמר "וגם נצח ישראל" . . . אבל רצונו לומר: אינו אדם להנחם מפאת עצמו, השינוי הוא מצד המקבלים."[2]

ספירת העומר היא זמן קשה. לא בגלל אף אחד מהמרכיבים בדווקא, אלא משילובם המנצח. והמפסיד. מנהגי אבלות מעורפלים יותר או פחות, התיקונים הנדרשים, הספירה לקראת והדין הגלום בפספוס של פעימה. שילוב של חגיגיות ומועקה, קו תפר בין "בקרובי אקדש" לבין "על פני כל העם אכבד" – אבל כולנו קרובים ורחוקים באותה המידה, כולנו נשרפים וכולנו נחשפים להדר כבודו. לא בכדי הרגיש והדגיש הרב שג"ר את הזמן הזה כתקופה בה המרחק הקצר בינינו לבין הברית הכרותה נעשה דק מתמיד, המימדים השונים של ההוויה מתקרבים עד ולא עד בכלל - כדי נגיעה. אופציה דתית מלהיבה (זה נשמע אחרת כשהוא אמר את זה – גם פחות וגם הרבה יותר טוב).
כל יום בספירת העומר כלולה מכל המידות, כידוע למדקלמי הספירה הנאמנים; אך לא רק בתבנית של שבע-בתוך-שבע, אלא גם בדופרצופין של חסד ודין, ספירה מ- וספירה אל-,  בנסתר ובנגלה שבכל יום ויום. יש לספירת העומר נקודת סימטריה באמצע של האמצע – בנצח שבנצח, המבשר את ההוד שבהוד. סביב מוקד זה מצטיירים העיגולים של ספירת העומר, עם זהות משלימה והופכית בין הקצוות המתאחדים בעיגולים ויושר – הנסתר של האחד הוא הגלוי של השני, הנפילה מול ההתעלות, היאוש מול האמונה, עומק טוב ועומק רע.
התיקונים הנדרשים סובבים את נקודת היציבות המקורית – לא קשיחות מושלמת של אידיאה אלא חוסר ההשתנות העליונה, בה הסובב והממלא, המקיף והפנימי, מתאחדים.[3] בנצ"ח הנצח"ים נכנס אוא"ס בכלים מכלים שונים.  ההחלטיות של נצח שבנצח לא דורסת את סביבותיה. היא עין הסערה. לא בכוח, לא ברעש ה'. נקודת המעבר מעבודת הבירורים לעבודת התיקונים.
כל הכפילויות הסותרות ומתכללות הללו מתבטאות ביציאה של תינוק שכולו שינויים מתמידים, והוא מושלם כפי שהוא. מושלם – בברית. בכאב ובשמחה. בפירוד שהוא איחוד. ברית המילה אמנם מקושרת בדרך כלל לספירת יסוד, אך דווקא הפעם, עם מילת בני חוֹנִי-אוֹר הי"ו, היא הראתה לי פנים מאירות במוקד השוקט בקול דממה דקה של ספירת העומר -- בנצח שבנצח.
הברית בין אברהם לא-לוהיו - עם דם הברית וכל הדמים שלאחריו הנשפכים על הארץ כמים. הברית, והספירה, הם פשוטים בתכלית ומורכבים עד כדי פרדוקסליות. והיא הנותנת. בניגוד למעגלים (של משפט, מוסר, אתניות וכו') אחרים, עבורנו הנחות היסוד אינן פשוטות כלל וכלל, והן שיא הפשטות. מבחינתנו ומבחינתו, באיתערותא דלתתא ודלעילא – כל צד ניתן להיפוך ודורש העמדה על מכונו - תיקון בכל המובנים. יש לעמוד במוקד, בעֹמֶק רוּם[4] על מנת להעריך את הדרך בה באנו ובה אנו הולכים.


[1] ר' נחמן אב בית דין דקהילת קודש טשעהרין (מח"ס "פרפראות לחכמה" על ליקוטי מוהר"ן), כוכבי אור, חכמה ובינה מז.
[2]  אברבנאל, שמואל א', טו,כט.
[3]  עץ חיים פ״ח שער העקודים. ראו בהרחבה על נצח שבנצח אצל הרב שמואל טוביה שטרן, "השמים מספרים, מאורי אור", עמ' קלב-קלג.
[4]  המזוהה עם נצח – ראו ספר יצירה א,ה.