יום חמישי, 15 במרץ 2012

* / יואב שפיז

בס"ד

כל יום בהתמדה
במילים פשוטות כמו פעם
שלא יכסו המים
שלא יעפילו עלי
עלייך
על יסודות
ביתנו.

כל יום לאו דווקא כמשורר
אלא כאיש כדיבור
אל חבר
בכדי לזקוף קומה
בכדי להרים ראשי מעל המים
שאוכל
לראות את
חלל החדר.

כל יום לקלף באהבה
חומרי גלם פשוטים מן השוק
להעביר את ריח הסיד והאבק
עד בוא האביב
עד שהשקדייה מן החצר תטפס פריחה אל החלון.

יום שלישי, 13 במרץ 2012

בלב הגיהנום - ביקורת ספר מאת א.יפין

"בלב הגיהנום" (ידיעות ספרים, תרגם וערך – אביחי צור)

היומן 'בלב הגיהינום' הוא יומן שנכתב על יד זלמן גרדובסקי, יהודי מפלוגת הזונדרקומנדו באושוויץ-בירקנאו. דפי היומן נמצאו קבורים בתוך פחים בסביבות הקרמטוריום במחנה.

חלקים רבים מהיומן הם דיאלוג עם הקורא. פעמים שגרדובסקי מבהיר לקורא שמסע בתוך יומן כזה הוא בלתי ניתן להכלה:

הודע להם, לאשתך וילדך, שאם לא תבוא מהטיול זה בשל כך, כיוון שלבך האנושי היה חלש מדי לסבול את העומס הגדול של המעשים החייתיים הזוועתיים שעינך ראתה.(עמ' 46)

פעמים שגרדובסקי מבקש, אולי באירוניה, מהקורא שלא לצלול אל תוך הספר:

אל תאפשר לעצמך לקחת ללב את אלו שכבר נעלמו מן החיים, הותר אנחה למען אלו שבינתיים עוד נשארו בחיים. (עמוד 47)

חלקים מהספר הם תיאור של אירועים שונים שגרדובסקי היה עד להם: חיסול של קבוצת נשים "הטרנספורט הצ'כי", קבוצה שבניגוד לקבוצות אחרות הבינה את הסדר במחנה וידעה לאן היא הולכת. חלק אחר מתאר סלקציה בתוך פלוגת הזונדרקומנדו, סלקציה שגרדובסקי קיווה שתוביל למרד.

גרדובסקי לא מעמיס תיאורי עובדות ומשתמש ביומן לתיאור חוויתי של המחנה. הוא מנסה לתאר לך את אוטם ליבם של אנשי הס"ס, את חוויית ה'אני' של האסירים, את התקוות, ובעיקר את נוראותה של הסיטואציה:

בא, ידידי, היום צריך להגיע ולבוא לטרנספורט... כדי שנוכל לצפות טוב יותר בתמונה הנוראה, האיומה. (עמ' 49)

חלקים אחרים מהספר ליריים אף יותר – המכתב למוצא, והקינה הלירית הפונה ללבנה.

קריאת היומן עצמו הנה חוויה לא פשוטה. מעבר לקושי הנובע מקריאת יומן שנכתב באושוויץ, הסגנון הספרותי של גרדובסקי הינו רגשני ומלא פאתוס, באופן שהקשה עלי להזדהות עם הדברים. מהצד השני, נטייתו של גרדובסקי לתאר את הרגעים הקשים מכל בפרוטרוט ותוך חשיפת הרגשות של האנשים השונים (לפעמים רגשות שהאנשים מביעים במפורש ולפעמים רגשות שגרדובסקי מייחס להם מתוך ראיית הסטואציה) מוסיפה מימד מצמרר לקריאה, ברגעים שנפתח בהם צוהר לגיהנום.

הספר 'בלב הגיהנום' בהוצאת ידיעות, מכיל בנוסף ליומן גם מבואות שונים, רקע היסטורי, ועוד. אתרכז בעיקר באחרית דבר מאת אביחי צור:"מדוע היינו כך ולא אחרת לגמרי".

קריאתו של אביחי מתמקדת בסגנון הקשה לעיכול, ואולי אף המנכר של הספר, אך לא רואה בו סגנון כתיבה זר אלא דווקא את החלק הכי עמוק בתקשורת של הספר. האני המפורק שכבר לא יכול להרגיש מנסה לצעוק רגשות, דווקא צעקה זו חושפת את חוסר יכולתו להרגיש, את העובדה כי עיניו יבשו.

גרדובסקי מסכן את חייו ומשקיע את זמן המסתור המועט שלו, לא כדי לתעד תיעוד היסטורי, אלא כדי להקדיש זמן לכתיבה רגשית ומלאת פאתוס, כגון החיבור: 'ליל אור הלבנה'. בו בזמן הוא מעיד על עצמו שרגשותיו קהו ואינם. הכתיבה הינה ניסיון של גרדובסקי להשיב לעצמו את הרגש שנעקר ממנו בתוך הפורנוגרפיה הקשה של מיניות ומוות אליה היה עד. לא אשחזר כאן את טיעונו של אביחי על תגובתו של גרדובסקי (או של האדם בכלל) לחשיפת יתר למוות ומיניות. רק אוסיף ששימוש בניתוחים של הוגים שונים (כגון הרב שג"ר) על תופעות אנושיות 'רגילות' ויישומן על סיטואציות קיצוניות כל כך מקרין גם על היומן ב'לב הגיהינום' וגם על התורות ההגותיות.