יום ראשון, 4 במרץ 2012

הפרשה והדרשה - איתן אברמוביץ ורוני בר לב

כך היה ר' סימאי אומר: אין לך פרשה שאין בה תחיית המתים, אלא שאין בנו כוח לדרוש

הפרשה - הטקסט היציב, ארון הקבורה, חזות הכל-הכל חזות, פשוטן של מקראות.

הדרשה – הערעור של התביעה, יותר, סוד, עומק.

פ. שלום, תודה על הכל, באמת תודה. אה, סליחה לא הצגתי את עצמי, פשוט חשבתי שהכל כל-כך ברור. אני כתובה, מונחת, ומאד נוח לי. אני שמחה שכולם מסכימים איתי. ברור? ברור? יופי, באמת תודה.

ד. רגע! פאוזה! מוות! חייב להיות פה יותר מזה! את צוחקת, נכון? נכון?!

פ. ממש לא. זה הכל תודה, באמת תודה.

ד. את ודאי מתלוצצת! חה! ברור שזה [!] לא זה [!]. תגידי, מה את לובשת?

פ. מה זאת אומרת? את לא רואה?

ד. אני בטוחה שיש כאן משהו שאני לא רואה.

פ. סליחה, אין כאן כלום מעבר למה שישנו. זו איננה החזית, זו חזות הכל! את מטרידה אותי, הניחי לי. נוחי במקומך, שובי לעפרך, יחד עם כל השאר. ורק בלי ליצנות.

ד. עכשיו שאנו שתיים, אפשר לעשות חברותא. את תביאי תבשיל ואני אביא את התבלין.

פ. אני מבינה שאת רעבה. חסר לך משהו?

ד. כן, בטח. אבל לא משהו שאת נותנת, אלא משהו שאני אקח.

פ. מה הכוונה?

ד. בדיוק! מה הכוונה, זה מה שאני שואלת!

פ. סימן שאלה?

ד. סימן קריאה! קול קורא, אלייך, שומעת?

פ. לא שומעת, לא רואה ממטר. אבל אני חשה ויברציות, הדהודים בתוכי. אבל, איפה את, בעצם?

ד. לא בעצם, ברחם, בחלל הפנוי של הבטן. מכאן יכול לצאת משהו. רוצה לצאת יחד?

פ. אני לא יוצאת הרבה. את יודעת, מקרא לא יוצא מידי פשוטו.

ד. זה בסדר, אז נשמור את זה בסוד.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה