יום רביעי, 22 בפברואר 2012

פינה בהרחבה לפורים - צחוק וצחוק אכזרי אצל רבי נחמן וניטשה / דרור בר-יוסף


הצחוק ופרויקט יצירת 'האני'

מילות פתיחה

בחיבור זה נבחן נושא שהעסיק הוגים רבים ממקומות שונים (גיאוגרפים ואמוניים), החל מאפלטון דרך הגות מודרניסטית (כדוגמת ברגסון, קירקגור, ריצ'רד רורטי ועוד) והוא הצחוק. במהלך השנים, הדיבור על הצחוק עבר גלגולים שונים שהינם בעלי חשיבות לבירור הנושא, לעיתים הוגדר כאירוניה, הומור, שמחה וכמובן צחוק. ברשומה זו לא אנסה לסקור את התחום על כל הקשריו ההיסטוריים וההגותיים, כי אם להתמקד, מחד בצחוק בהגותו של פרידריך ניטשה, ומאידך במקום הצחוק אצל ר' נחמן מברסלב (להלן ר"ן), והתפקיד לו הם מקנים בפיתוח ויצירת האני.

למרות הפער התהומי בין השניים, ניטשה כגרמני שגיבור ספרו זרתוסתרא הכריז על מותו של אלוהים, ור"ן מהדמויות החשובות בהגות היהודית, שפעל בראשית המאה ה-19 באוקראינה והתמודד מול התפשטות 'ההשכלה' ו'הכפירה' בעולם היהודי, שניהם הקנו מקום נכבד ומעורר מחשבה למושג הצחוק. מעניינת התייחסותם לצחוק והחשיבות שהם העניקו למושג, לא רק בשל העולמות השונים אותם הם מייצגים, אלא בשל אופן ההתמודדות שלהם עם סוגיה זו. נראה, כי למרות ההבדלים התרבותיים, קיימים קווי דמיון מחשבתיים ורעיוניים במבנה היחס שלהם לצחוק ולחשיבותו בהתפתחות הסובייקט, וברצוני לנסות ולבחון זאת

ר"ן וניטשה מבחינים בין כמה מיני צחוק, ועבור שניהם באמצעות הצחוק (לפחות בעזרת אחד 'ממיניו') האדם מסוגל לחרוג מעצמו, להתגבר על עצמו ולהגיע לזווית ראיה גבוהה יותר. כך הופך הצחוק לאחד מהמאפיינים החשובים באישיותו והתפתחותו של האדם.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה