יום ראשון, 1 בינואר 2012

המלצה לסרט אנימציה - על הפרולטריון, המחאה החברתית ורבי נחמן מברסלב / דרור בר-יוסף


El Empleo / The Employment from opusBou on Vimeo.


בתור יהודי שאוהב ממון, בין אם הוא אצלי ובין אם הוא אצל אחרים, אני חייב להודות שאני לא הקהל-יעד האידאלי למחאות חברתיות מזן כזה או אחר. אולם קרדיט יש לתת גם לדברים שלא תמיד זורמים אצלך בטבעיות, ועל כן אני שמח להמליץ על סרטון אנימציה עטור פרסים שנמצא באתר vimeo.

בדומה להרבה דברים מוצלחים, נראה שסוד הקסם שבסרטון הזה מצוי בפרטים הקטנים, החל מצורת הרישום הייחודית והשונה מסרטי האנימציה השיווקיים, הקצב האיטי (התואם להתעוררות הבוקר היומיומית), וכלה במתח שבין הנורמלי לכמעט-גרוטסקי, שבהעמדת אנשים שחזותם רגילה ואולי מוכרת, כחלק מחפצי הבית העומדים לרשות בעל ההון. אולם הפעם אבחר לעסוק ברעיון שאהבתי למצוא בסרטון, ולא בפרטים המוצלחים שבו.

 אין ספק כי הכלכלה המודרנית שיכללה מאד את השימוש בממון, כבסיס להתפתחות כלכלית יצירתית. השימוש הנרחב בכסף על ייצוגיו השונים (שבעת האחרונה עם הצלחת כרטסי האשראי ועוד יותר עם האפליקציה החדשה שמשלמת דרך הסלולרי עשה צעד נוסף להצגתו כיציר הדמיון המושלם, כמסמן 'כל יכול'), שינה את פניה של החברה האנושית ותבניות בסיסיות באנטראקציה הבינאישית בצורה שקשה לעמוד על השלכותיה הרחבות. אם בעבר האדם למשק הבית היה איזשהו מימד אוטרקי, שבה האדם מייצר לעצמו ולו חלק מצרכיו הכלכליים, הרי הכלכלה המודרנית הסירה מימד זה כמעט לחלוטין. היום ברוב המקרים אין כלל וכלל קשר בין עבודתו של האדם לצריכה היומיומית שלו (כלומר לאדם שעובד בחברת היי-טק, משרד ממשלתי, כתיבה וכן הלאה, לא תהיה נגיעה או הבנה בפיתוח המוצר שהוא צורך), כך שלפתע לרכוש אין פנים, ולכן גם הוא מאבד מהסימפטיה כלפיו וכלפי יוצרו.

סוג כזה של מסחר שונה לחלוטין מחברה שמתבססת בצורה כזו או אחרת על ברטר, חילופי סחורות או מקצועות בין אדם אחד לשני. בקשר כלכלי פרימיטיבי שכזה, המערכת הבינאישית הינה תוצר לוואי מיידי, חיוני בין הקונה למוכר, המפגש בין האנשים וההבטה בפניהם יוצרים, לכל הפחות, מחויבות ובמקרים הטובים יותר גם חברות. הקשר הכלכלי הופך למסד לפעילות חברתית ואפילו לסוג מסוים של קהילתיות. קשה לצפות באדם המוכר לך, ואולי אפילו אהוב עליך, פושט את הרגל. הקשר המסחרי שנוצר במהלך השנים בין אם זה מוכר דגים, אופה, או חלבן שרכשת אצלו את צרכיך, קיבל פנים ומחויבות אישית המאפשרות, בשעות מצוקה, שינוי בכללי המשחק המסחריים לטובת האדם במשבר, בין אם זה הקונה (שכך מתבסס הרעיון של 'לרשום'), ובין אם זה כלפי המוכר (שהלקוח ירכוש אצלו אפילו יותר מתמיד על מנת שזה יישאר בעניינים, או יחרים מתחרה חדש של בעל העסק הישן גם אם הוא מציע עסקה טובה יותר לרגל הפתיחה). כאמור, כל זה נכון פחות ופחות בעידן של רכישות וירטואליות הן באמצעי הסחר עצמו (כרטיס אשראי לסוגיהם) והן בדרכי המסחר (אינטרנט ורשתות שיווק שבהן המוכרים אינם בעלי הסחורה).

עבורי הסרטון החביב שצפינו בו היינו קריאה לאדם לזכור כי כל דבר שנקרה בדרכו היינו תוצר של עבודה של אדם, של פועל. הקיום היומיומי המנוכר שלנו עודנו מתבסס על פועלו או פועלה של פועל ופועלת שעמלו עברו הרכוש המועט בו אנו מחזיקים. לכל רכוש יש פנים. באחת מהשיחות היפות של רבי נחמן מברסלב, הוא אומר שהוא יכול להביט על התוצר שבעל מקצוע עשה ולדעת על מה הוא חשב כשעשה זאת. הדרך שלי להבין את השיחה היא שהוא מסוגל להסתכל על הטעויות של האדם בעבודה, ועל החזון שלו במוצר שהוא יצר בשביל להבין מה הטריד אותו ומה הוא רצה. לפי הרצונות והצרכים של בעל המקצוע הוא בנה את המוצר הסופי העומד מולנו. במובן מסויים כל נסיון חייו המקצועי והאישי מכניס הנגר אל השולחן שהוא מוכר. לכל רכוש יש פנים, יש עבר, יש אדם שיצר, שבנה אותו, בהתאם לקורות חייו. בימינו, קשה לראות את הפנים של הפועל של איקאה כשהוא לחץ על מה שהוא לחץ כדי שהמדפים ייצאו אל המדף. אולם עדין היה שם אדם.

אם כן החברה המודרנית שלנו איבדה מעט מפניה בדרך אל העושר. אולם זו רק חלק מהבעיה ומהביקורת שנמצאת בסרטון חביב זה. הבעיה היא לא רק הניכור שנמצא בשיטה הכלכלית המודרנית אלא שבאופן פרדוכסלי אם היעלמותו של הפנים מהתוצר, האדם הופך לתוצר בעצמו. התוצר איננו דבר שמשהו עמל עליו, אלא במובן מסוים הוא בעצמו הפועל.

הדבר דומה למה שכל כך מטריד בשוק הדוגמנות והאופנה. היופי של האשה איננו דבר שמעיד על רבדים נוספים הנמצאים בה, הוא איננו חן המסתיר עוד תכונות אופי נפלאות ונסתרות, אלא הוא הופך לדבר בעצמו. האשה טובה אם היא רזה, אם היא על עקבים ואם היא משרתת את הציפיות החברתיות. כך גם הפועל, הוא איננו אדם שסך קורות חייו הביא לתוצר (כמו שבצורה יוצאת דופן מוצרי אפל מזוהים עם סיפור חייו של סטיב ג'ובס), אלא איכותו נמדדת לפי עבודתו, כלומר, אם הוא עובד בהיי טק אז הוא שווה, כפי משכורתו ועיסוקו, ואם הוא חשמלאי אז הוא שווה לפי הכנסתו ואם הוא פועל זבל אז...

הסרטון מצליח להציג ללא מילים ובצורה נקיה, כיצד האדם משתמש באנשים האחרים לצרכיו, בלי 'לראות' אותם, בדיוק כפי שהוא בעצמו משמש כשטיח (או אולי כסמנכ"ל) למנכ"ל החברה בה הוא עובד. הנקיות שבתאור חיי היומיום של הפועל בסרטון הזכירה לי קטע מהמעשה של רבי נחמן מעשה מבעל תפילה,

ויהי היום, והיה מדינה שהיה שם עשירות גדול, שהיו כולם עשירים, אך היה דרכם והנהגתם זר ומשנה מאוד: כי הכל היה מתנהג אצלם כפי העשירות, שהיה ערך מעלת כל אחד ואחד כפי העשירות שלו, שמי שיש לו כך וכך אלפים או רבבות יש לו מעלה זו, ומי שיש לו כך וכך ממון יש לו מעלה אחרת, וכן כיוצא בזה. כל סדר המעלות היה אצלם כפי הממון של כל אחד ואחד, ומי שיש לו כך וכך אלפים ורבבות כפי הסכום, שהיה קצוב אצלם הוא מלך...



וכן היה קצוב אצלם, כשיש לו כך וכך ממון הוא סתם בן אדם, ואם יש לו עוד פחות מזה הוא חיה או עוף וכיוצא. והיה אצלם חיות רעות ועופות, דהיינו כשיש לו רק כך וכך הוא נקרא אריה אנושי. (בלשון אשכנז איין מענטשליכר לייב) וכן כיוצא בזה שאר חיות רעות ועופות וכו', דהיינו שלפי מיעוט ממונו הוא רק חיה או עוף וכו', כי עיקר היה אצלם הממון, ומעלה ודרגא של כל אחד היה רק לפי הממון...

ומאחר שהיה העיקר אצלם הממון, עד שעל ידי ממון הרבה היו נעשים אלוק, על כן היה להם חשש מרציחה וגזלה, כי כל אחד יהיה רוצח וגזלן כדי שיהיה נעשה אלוק על ידי הממון שיגזול... אך אמרו, שמאחר שהוא אלוק (דהיינו העשיר בעל הממון הוא אלוק), הוא ישמור מגזלות ורציחות. ותיקנו עבודות וקרבנות, שיהיו מקריבים ומתפללים אל האלקות הנ"ל.



גם היו מקריבים בני אדם, והיו מקריבין את עצמן אל האלקות הנ"ל, כדי שיהיה נכלל בו ואחר כך יתגלגל ויהיה עשיר.. כי עיקר האמונה היה אצלם הממון כנ"ל. והיה להם עבודות וקורבנות וקטורת, שהיו עובדים בהם את האלוקות הנ"ל (דהיינו בעלי הממון הרבה כנ"ל)...



והיו משתדלים, שלא יהיה נחסר אצלם ממון כלל, כי הממון הוא עיקר האמונה והאלקות שלהם כנ"ל, אדרבא, צריכים להשתדל להוסיף ולהכניס ממון ממקומות אחרים לתוך המדינה. והיו יוצאים מהם סוחרים לסחור במדינות אחרים כדי להשתכר ממון, להכניס ממון יותר לתוך המדינה...



גם היה אצלם ממונים, שהיו ממונים להשגיח על כל אחד, אם יש לו כל כך ממון כמו שהוא אומר, כי כל אחד היה צריך להראות עושרו בכל פעם, כדי שיהיה נשאר באותו המעלה שהיה לו לפי ממונו כנ"ל. ולפעמים היה נעשה מ"חיה" – "אדם", ומאדם - חיה, דהיינו כשאחד אבד ממונו אזי נעשה מאדם – חיה, אחר שאין לו ממון, וכן להפך: כשאחד הרוויח ממון, אזי נעשה מחיה - אדם. וכן בשאר המעלות כפי הממון כנ"ל.



והיו להם צורות ופאטרעטין [דמות דיוקן] של אותן האלוקות (דהיינו בעלי הממון), והיו אצל כל אחד ואחד צורות הללו, והיו מחבקים ומנשקים אותם, כי זה היה העבודה והאמונה שלהם כנ"ל.



באחת השבתות פירש הרב שג"ר את החברה בסיפור כחברה הקפיטליסטית. הרב שג"ר טען, שרבי נחמן הבין את הסכנה שבכלכלת השוק והתריע עליה מבעוד מועד, והדברים אכן מתאימים גם לביקורת שבסרטון אנימציה זה.

כמו שציינתי ברישא של הדברים, אני אוהב ממון ומאחל הרבה ממנו לכולם, אינני חושב שחברת השפע המודרנית היא גרועה יותר מהשיטות הקודמות, בהן היה גם חוסר צדק וגם רעב לכל. אך אני חייב להודות כי הסכנות והתחלואות המצטרפים פעמים רבות לרדיפת ההון, מחייבים אותנו להיות ערניים ולהיזהר מליפול למקומות חשוכים ולא נעימים שכאלה. על כן, טוב כל כך שיש אנשים כה מוכשרים וכה מוצלחים בעשייתם, ותודה לאל שאנו חיים בעולם שבו בקלות כה רבה אפשר להנות מחומרי ביקורת המעוררים לתשובה כמו סרטון קצר זה.


תגובה 1: