יום חמישי, 15 בדצמבר 2011

אמא

בהופעה באמפי בקיסריה שולי רנד סיפר על כך שהיה בלחץ משתק ביום ההופעה. הוא פנה לעזרה אנה ואנה, עד שפנה לאמו וזו יעצה לו לשתות תה עם קוניאק. אין אפס, זה עבד 'אמא זה אמא' הכריז רנד, לקול תשואות הקהל.

הקטע הזה עזר לי להבין משהו שלא היה ברור לי עד הסוף. יש ספר מאוד נחמד, שמאוד מצחיק אותי כשאני קורא אותו לילדיי וככה סתם, קוראים לו 'ניקולא הקטן'. מתוארות שם בחביבות יתירה סיטואציות בעיניים של ילד שובב, התכתשויות עם הרשויות השונות (הורים, מורים, ועוד) אלימות מילולית ופיזית, ובכל זאת הקריאה מאוד נעימה, לא הבנתי למה. פתאום ירד לי האסימון, ניקולא השובב, על אף ההסתבכויות החוזרות עם אמו ואביו, עונשים, בלאגן, מה שלא יהיה, תמיד הוא חוזר ומכריז שאמא שלו ממש מדליקה, ושהוא תמיד משתדל לעשות מה שהיא רוצה. 'אמא זה אמא'.

מהו הקסם הזה שיש באמא שלנו? נכון, זה כל כך פשוט שזה כבר מוזר לחשוב על זה, אבל בכל זאת, מה הכוח הזה שיש לה עלינו? ומה נכון בפתגם האמריקאי MAMA KNOWS BEST (אמא יודעת הכי טוב)? הרי יש אנשי מקצוע וסתם אנשים שכנראה חכמים יותר, אז למה דווקא המרק של אמא הוא זה שיוציא אותנו מהצינון? והתרופות שלה יעזרו באיזה אופן מיסטי לא ברור?

אז ככה, נראה שהדומיננטיות של האימא הייתה חזקה משחר ההיסטוריה התנכי"ת שלנו. שרה הייתה הקובעת בבית אברהם, ואפילו ה' גיבה אותה בלי גבול 'כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה'. רבקה החליטה מי ימשיך את השושלת תוך כדי הטיה קלה של רצון יצחק, ורחל ולאה סחרו ביעקב בכיר האבות. מתברר שאצלנו הנשים חזקות. יותר מזה, גם בענייני חינוך התנ"ך מראה לנו מי הבוס: 'שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך'. את המוסר והתוכחה תשמע מהאבא, אבל התורה עצמה מגיעה מהאמא.

אפשר להבין את משמעות הפסוק הזה כיותר מעצה טובה איך לחלק את הקשב שלנו בין ההורים. יש כאן הבחנה עמוקה לגבי המיקום של ההורים במקום הכי אישי והכי עמוק בתודעה שלנו. הפסיכולוגיה מספרת לנו שהאבא הוא החוק, הוא זה שמכניס אותנו אל תוך הקודים החברתיים, והוא מופיע בדילמות הכי קשות של האסור והמותר. חז"ל מספרים שכאשר אשת פוטיפר התלבשה על יוסף וכמעט שהצליחה, הופיע לעיני יוסף דמות דיוקנו של יעקב, אבא שלו, וכבר לא היה לה סיכוי.

האמא, מספרת לנו הפסיכולוגיה, נמצאת במקום ראשוני יותר, היא מכניסה אותנו אל תוך השפה, אל אפשרות התקשורת, אל האפשרות בכלל להיות. לא סתם קוראים לשפה המקורית של האדם שפת – אם. זה נכון שיש שפה, וכולם מדברים אותה, אבל האימא היא זו שגורמת לנו להבין את השפה כמו שאנחנו מבינים אותה, כל אחד ואחת בשינויים הקטנטנים שלו ושלה.

ככה גם אפשר להבין את המושג אמא – אדמה. בזמנים האלה, בהם הקשר עם האדמה עצמה הפך כבר לעניין אידיאולוגי, מתחדדת יותר התחושה הבסיסית שמתוארת במושג הזה. האדמה היא האפשרות שלנו לעמוד, להיות על משהו ולא לצוף באוויר. האדמה היא המקום שממנו בא לנו אוכל, וממנה נובעים מים חיים. האדמה היא הנוף שלנו, והיא מה שתוחם את האופק שלנו. התרבות והחוק וכל מה שקורה, הכל דברים חשובים מאוד, אבל הכל קורה על הבסיס הכולל כל, אדמה, אם כל חי.

בשפת הקבלה, האימא היא ספירת הבינה, היא התבונה, היא הלב, היא עולם החירות. החירות היא המקום שבו אין לסטרא אחרא (הצד האחר, המתנגד לעצמיות של האדם) רשות או יכולת להפריע וללכלך אותנו. הרבה פעמים כשבאים לעשות משהו אז מרגישים כל מיני סוגים של התנגדות. כל מיני קולות מתעוררים ומנסים להפריע, ולומר שלא כדאי לעשות את זה, ובשביל מה, ומה הוא עשה בשבילך שככה אתה עושה לו? ומה יגידו? ומה אתה יודע בכלל? עזוב לך לישון. במצב של חירות, האדם הוא חופשי להיות כמו שהוא, לעשות מה שהוא מבין שנכון לעשות, הוא אחד עם עצמו.

החירות היא מצב של להיות עם האימא. ניקח דוגמא קיצונית. תינוק על יד האימא שלו, הוא האוצר בעצמו. כל מה שהוא עושה שווה זהב, וכל שטות שהוא מפיק זה מרגליות. הוא בלע את האוכל - מקסים, הוא פלט - זה נפלא. אם הוא עומד - תראו איזה יופי, אם הוא יושב - תראו איזה מוכשר, מתגלגל - כבר בגיל כזה??!! מדהים, אני חייבת לצלם, לשדר אותך ביוטיוב, שכל העולם ואשתו ידעו איזו תופעה מופלאה יש בעולם הזה, יש אלוהים!! והוא שוקל סך הכל 6 וחצי קילו (לא נורא, הוא יאכל ויגדל, נכון? נכון מחמד נפשי, נשמה כפרה עליך? מושמוש? - גררר.... שמעת את זה? שמעת??!! אין, אין, הוא פשוט נפלא).

על יד האמא כל מה שאנחנו עושים זה טוב, איפה שאנחנו נמצאים זה המקום להיות בו, ואיך שאנחנו נראים (שניה אחת, היא מנקה את הלחי שלי עם טיפת רוק) זה פשוט מעולה.

אבל מה לעשות, כולנו גדלים ואנחנו כבר לא תינוקות מתחת לסינור של אמא. עם הזמן החברה מסביב, הבוס בעבודה, המפקד בצבא, בן או בת הזוג, הבהירו לנו שאנחנו בהחלט לא אלהים, ואף אחת לא מתפללת שנעלה במשקל. מה עושים? איך מגיעים אל החירות?

כדי להיות במצב של חירות, צריך לחזור אל האימא, לחזור במובן העמוק. הזוהר מדבר על כך שעיקר הכח שיש לכלה, עיקר היופי שלה הוא מזה שהאימא שלה משאילה לה בגדים (הקדמת הזוהר, דף ב עמוד א). לכלה אין בגדים משלה, אז אמא שלה מביאה לה בגדים. בדברים אלו אפשר להבין שהזוהר אומר לנו שהאמא שלנו מעבירה לנו את הטעם שלה, את הסטייל שלה, את המידות שלה, את הסגנון שלה. היד שמנענעת את העריסה, היא הקובעת את מה נאהב ואת מה נדחה, דבר יפה בעיניה עובר מול העריסה היא מנענעת בנעימות, משהו שמעצבן אותה, התינוק יידע שזה דבר מעצבן.

כאן בדיוק מתעוררת הבעיה, זו שלא הזכרתי עד עכשיו, המתח שמתעורר בין האמא לצאצא שפרס כנפיים: לא מתאים לי הבגדים שלה! לא מתאים הסגנון שלה! היא מיושנת, אנחנו לא באותה מידה בבגדים, יש לי תואר שני באוניברסיטה ולה אין בכלל בגרות, אני בכלל דומה לאבא שלי.

אבל, כמו הרבה פעמים בזוהר, הבעיה היא התחלת הפתרון. הזוהר מדבר גם על הצד הקשה והמתוח שיש בבינה – אמא (זוהר חלק ג, דף סה, עמוד א). ממנה מגיעה גם הביקורת שאותה אנחנו יונקים עמוק לתוך הבשר והדם שלנו, ההגנות שהיא בונה סביבנו לפעמים הופכות בעינינו לחומות של כלא. לפעמים זה נראה לנו שהיא מלבישה אותנו בבגדים לא מתאימים, מאכילה אותנו באוכל שלא מזין אותנו, ובמקום לתת יציבות היא מערערת את עצם קיומנו. הבעיה הגדולה היא, שאי אפשר לברוח מכל מה שהיא עושה לנו, כי זה עמוק בתוכנו, לאן שלא נלך היא איתנו.

רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן, מט) מסביר שהפתרון הוא להחזיר את כל המתחים הללו, את הדינים הללו שיוצאים ממנה, אליה בחזרה. להמתיק את המרירות של אותם מתחים יחד איתה. לא לעזוב את האמא רק לחזור אליה, עם כל המתחים. אולי בצורת דיאלוג, ואולי פשוט להיות ביחד. לראות יחד את ההבדלים בין הדורות, את המקום אליו התפתחנו לעומת המקום שממנו יצאנו ולזהות את הדרך שהובילה משם לכאן. מתוך הבנה של השונות, ובכל זאת אנחנו ביחד. להסביר לעצמנו שאנחנו מעשירים את הסיפור המשפחתי בעוד כיוון, אישי. לראות שהכל מגיע מהאמא ואל האמא בחזרה, כי אמא מבינה הכל, אמא זה אמא, והיא באמת מדליקה.

יום רביעי, 14 בדצמבר 2011

פינה בהרחבה לחנוכה - רבי נחמן ופרנץ קפקא על החייאת מתים



'
הסוביקט המתעדכן' – חנוכה, האימה והאפשרות לחידוש 

ברשומה זו נבחן שני סיפורים קצרים של שני סופרים הרחוקים זה מזה הן בזמן והן בהקשר החברתי-תרבותיפרנץ קפקא ורבי נחמן מברסלבהמניע להשוואה בין הסיפורים נובע מכך ששניהם עוסקים בקשיים העומדים בפני אדם המעוניין להתחדשאדם מבוגר 'שהאנישלו מעוצבמפותח וקוטלג במקומו החברתי עשוי להיתקל במכשולים רבים אם ירצה לפתח רבדים חדשים באישיותוסיפוריהם של קפקא ורבי נחמן, "האמת על סנשו פנסהו"ומעשה באורח" (בהתאמהעוסקים בסוגיה זו ובתהליך שמצפה לאדם על שלביו השונים וביחס שבין תהליך זה למוות.

האמת על סנשו פנסה

מעט דברים להבנת הסיפור

בסיפורו, 'האמת על סנשו פנסה', קפקא מציע לנו פרשנות לרומן של סרוונטס 'דון קישוט', במסגרתה הוא משנה את הפרספקטיבה על מערכת היחסים שבין פנסה ודון קישוטמכיוון שהסיפור יפה כמו שהוא קצר נביא אותו במלואו,

WITHOUT making any boast of it Sancho Panza succeeded in the course of years, by feeding him a great number of romances of chivalry and adventure in the evening and night hours, in so diverting from himself his demon, whom he later called Don Quixote, that this demon thereupon set out, uninhibited, on the maddest exploits, which, however, for the lack of a preordained object, which should have been Sancho Panza himself, harmed nobody. A free man, Sancho Panza philosophically followed Don Quixote on his crusades, perhaps out of a sense of responsibility, and had of them a great and edifying entertainment to the end of his days.1

במעט שורות מדויקות מצליח קפקא להציע הסבר מאלף לרומן המפורסםלפיו דון קישוט הינו מימוש של פנטסיה שקוננה בראשו של פנסהמפרושו של קפקא נראה שפנסה חי את החיים שחשש מהם דרך דון קישוט,
Sancho Panza succeeded in the course of years... in so diverting from himself his demon, whom he later called Don Quixote”.
משום שפנסה לא היה מרוצה מימיו כפי שהםהוא הזדקק במידה מסוימת להמצאה 'הדון קישוטיתכדי לשפרםכך בונה פנסה לעצמו את דון קישוט כאלטר אגו שלושהינו כל מה שפנסה איננומפרושו של קפקא יוצא שהרומן היה מעין 'טיפול נפשיאותו פנסה עובר (ליתר דיוק מעביר את עצמו)2.

בהמשך לדברים כדאי לציין את דבריו וולטר בנימין (המתאר את הסיפור "כיצירתו המושלמתשל קפקאשמציג את דון קישוט כאלטר אגו של קפקאבנימין מקשר את דמותו של פנסה לבוציפלוס (סוסו של אלכסנדר מוקדון וגיבור סיפורו של קפקא "עורך הדין החדש"). לטענתושניהם מוצגים כחופשיים מהדמות הלוחמת למען האמתשניהם זכו בחופש שלהם וב-'צדקבשל העובדה כי התמקדו בלימוד שלהם,

"the direction of study which transforms existence into script. Its teacher is Bucephalus… The law which is studied but no longer practiced is the gate to justice.
The gate to justice is study.3

בנימין מסביר את פנסה כמי שחי בכתובכאדם שהלימוד והספרים הופכים למרכז חייוושדרכם הוא בונה אלטר אגו נוסףדוד ביוואן מנסה להעביר את הדיון אל המסורת היהודית ומסביר את פרושו של בנימיןכך שדון קישוט (או האישיות הנוספת שקפקא בונההינו הדמון של המסורתשעימה בנימין קפקא מנסים להתמודד (ובכך הוא מוסיף את קפקא ובנימין למעגל המטופלים בעצמם). להבנתו כך בנימין מבין את ההתמודדות של קפקא עם הקושי בקבלת המסורת היהודיתלעומת הצורך להכיר בה ולנהוג לפיה,
Benjamin suggests Kafka's Sancho Panza has figured out how to remove the burden of tradition from his back by sending it on ahead. Propelling the past before him, Sancho Panza protects himself from promiscuity with the demon of tradition by inserting the sham(e) of fiction and reflection between them, In so doing, he achieves the chaste stance to the truly religious man, who soberly reflects on the Law in order to ensure his freedom from its bonds.4

פרושו של ביוואןגם אם הקישור למסורת אינו הכרחימדגיש את מקומו של דון קישוט כמימוש של אפשרות (או פנטסיהבלתי אפשרית וכיצד האלטר אגו מבטא את ההתנגדות של האדם להקשר החברתי (אותו מייצגת בדברים אלו 'המסורת') בו הוא נמצאעבור בנימין 'דון קישוטאינו רק אלטר אגו שאליו פנסה מנסה להדמותאלא בנוסףגם אמצעי שבעזרתו פנסה משתחרר מהערכים והאמירות החברתיות 'הנוחתותעליו מבחוץ.

דברים אלו מחזקים את האפשרות הגלומה בדמון של פנסה (הרי הוא דון קישוט), כמייצג את החלומות והקונפליקטים עימם פנסהקפקא מתמודד מול החברה ומקומו בהבסיפורים אלוהבניה של האלטר אגו היא הבניה של האפשרות הנוספת של 'האני', לפי חלומו של האדם ומלחמותיו בחיי היומיום.

דון קישוט כאפשרות מאיימת

רבות נכתב אודות תפקודו של האלטר אגו בחיי הנפש וקשריו אל 'האני', אולם בניסיוננו לעמוד על תפקידו של 'דון קישוטעבור פנסה נאלץ 'לטעוםבקצרה ובאופן שטחי מעט מהדברים.
זיגמונד פרויד כותב על יצירת 'אני נוסף', כפילשנוכחותו מאיימת ויתכן שיכלול גם את, "כל אותן האפשרויות לעיצוב הגורל שלא יצאו אל הפועל ושהדמיון מבקש להיאחז בהן עודוכמו-כן כל שאיפות האני שמחמת רוע הנסיבות החיצוניות לא הגיעו לכדי מימושואף כל הכרעות הרצון המדוכאותשיצרו האשליה של רוצון חפשי"5.

ההגדרה של פרויד מדגישה את האלמנט המודחק בפן הנוסף של האישיות שלנופרויד אף מדבר על האימה שמעורר חלק זה (טענה המזכירה לנו את החשש של פנסה מדון קישוטוכפי שנראה לקמן את האימה של בעל הבית מהאורח בסיפורו של רבי נחמן). אם כןהפוטנציאל הטמון באדםהאלטר אגו שלועשוי לאיים על הקיום היומיומי של אותו אדם עצמו.

במאמר זה נטעןכי לפי הסיפוריםמקורו של האלטר אגו אינו בפחד מהמוות והניסיון ליצור דמות חסינה מפגיעהאלא דווקא ביצר המוותהאלטר אגו מייצג את הרצון של האדם להתחדשות אף על חשבון 'מותושל 'האני הישן'.

התבוננות קצרה בסיפור תבהיר לנו עד כמה האלטר אגו נתפס 'כמאייםהן על ידי פנסה עצמו ובודאי שעל ידי החברה.
"this demon thereupon set out, uninhibited, on the maddest exploits"
קפקא אף טורח לציין כי בסופו של דבר הדמון לא פגע באישאמירה המחדדת את החשש שקינן לכתחילה.

נקודה חשובה נוספתהיא שלמרות הכלפנסה הרוויח מדון קישוט בכך שהיה חופשי להסתכל מהצד ואף זכה לבידור והנאה מהשתלשלות הענייניםהסתירה בין המתח ואף האימה אל מול האפשרות לתוצאה חיובית מדמותו של האלטר האגו הינהלעניות דעתינקודת מפתח בסיפורנראה כי יש קשר ישיר בין האימה בשלב הראשוני של בניית האלטר אגו לבין ההמשך המוצלח שלובהמשך המאמרובפרושנו ל'מעשה מאורחשל הרב נחמןנרחיב בנקודה זו.
הסתירה בין החשש או אפילו האימה שהאלטר אגו יפגע בי או בסביבתילעומת השינוי והסיכוי שהוא עשוי לחולל בקרב האדםהיא גורם שאנו פוגשים בחיינו מידי יוםסתירה זוהיא שעומדת בדרכו של אדם לפתוח דף חדש בחייו ולהתקדם הלאהלאחר שהרגיש שמיצה את השלב הנוכחי בו הוא נמצאבמקרים רביםבשל החשש אנו נותרים במקוםוהתחושה של רצון להתקדמותהופכת לתסכול או מרמור מהמקום בו אנו נמצאיםלמרות הנזק הרבאימה זו טבעית ומובנתהאפשרות לחידוש (במונחים חסידיים נמצא התייחסות למצב נפשי זה לעיתים כתשובה6מאיימת על 'האניהנוכחי שלי.

במובנים רבים משמעותה של 'הקפיצהלאלטר אגו החדש עשויה להיותהמוות של האישיות והחברה המוכרת לימכאן נובע האיום העמוק שפנסה חש מצד דון קישוט לעצמו ולסביבתוהאלטר אגו של פנסה מחדד את הניכור שפנסה הרגיש כלפי סביבתו ושהיה בין הגורמים ליצירתו של דון קישוט.

המצאתו של דון קישוטכדמות נפרדת וההימנעות של פנסה מהפיכה לדון קישוט באמתמאפשרת לו 'ליהנותמשתי העולמותההרפתקאות הרומנטיות של דון קישוט ומאבקיו 'בטחנות הרוחאפשרו לפנסה להמשיך להיות אותו אדםאך עדין ליהנות (ב'שעשועים פילוסופים') מדרכו של דון קישוט מבלי 'להתלכלך'. קפקא מתאר את הדרך היחידה שבה פנסה יכול להיות, """A free man ולמרות זאת"followed Don Quixote on his crusades".7

התחושה של האדם כי הוא צריך להתחיל 'בדרך חדשהמאיימת על תחושות האינטימיות של האדם עם עצמו וסביבתו ומהווהבמקרים קיצונייםסוג של מוות של 'האניהמוכר והחביבמנגדיש לזכור כי הצורך לחידוש קייםלעיתיםבעוצמה רבהובמקרים מסוימים התעלמות מכך עשויה להוביל למרמור ולתסכול רב.8 סיפורו של קפקא מציג היטב מתח זה בין שני העולמות השונים שבאדם ומציע פתרון לשילוב בין השנייםכאמור לעילבדומה ל'אמת על סנשו פנשהעוסקת העלילה של 'מעשה מאורחבקושי העומד בפני אדם המעוניין להתחדש ולתת ביטוי לעולמות נוספים הצפונים בו.בחינה של הסיפורים אחד לצד השני עשויה להעניק לנו מבט חדש על כל אחד מהסיפורים בנפרדועל השלבים והקשיים העומדים בפני אדם הרוצה להתחדש ולאמץ נקודת מבט חדשה בצורה של אלטר אגו חדש.

מעשה מאורח

מעשה מאורח סופר על ידי הרב נחמן (להלן ר"ןלקראת חג החנוכה תקס"טומתאר את פריצתו של זר לתוך חייו של בעל בית9הבחירה של ר"ן לספר את המעשה ערב חנוכה אינה מקרית וקשורה למאפיינים מרכזיים בסיפור ובחגובהם הניכור והיחס של האדם למציאות היומיומיתהחוקר צבי מרק ממקם את הסיפור בזרם התודעה המיסטיתומראה כי המרחב המרכזי בו מתרחשת העלילה הוא במחשבתו של בעל הביתאם כי דמות המספר לוטה בערפלמכיוון שאין בכוונתנו להרחיב במבנה הסיפור אלא בקשר בינו לבין הסיפור של קפקאאנו נסתמך רבות על מאמרו של מרקונתמקד בניתוח מערכת היחסים שבין האורח לבעל הביתולאחר מכן השוואתה ליחסי סנשו פנסה דון קישוט.

שני מאפיינים מרכזיים בסיפור וביחסי בעל הבית והאורח שנבחן בחיבור זה הינם הניכור והמתח בין הפנים לחוץ (המתח שבין הבית והיציאה ממנוהמתח שבין התודעה של בעל הבית והעולם ועודולהם קשר מהותי גם לזמן מסירת הסיפורחג החנוכהחנוכה הינה חג ביתישבו האדם מצווה לחזור מוקדם הביתה על מנת להדליק נרות חנוכה ולשמוח לפניהם עם משפחתולשיר את שירי החג ולשחק בסביבוניםספרות הפסיקה ההלכתית דנה רבות במתח שבין מצוות החגהדלקת נרות ופרסום הנס כלפי רשות הרבים (ומכאן החשיבות להדלקת הנרות בפתח הבית טרם 'תכלה רגל מן השוק') מול הדגש הביתיואכן חלק מהאחרונים מעלים בשל כך את האפשרות כי פרסום הנס צריך להיות בעיקר בהקשר הביתי והחינוכיולכן יהיה מותר גם לאחר את זמן הדלקת הנרות (כדי שכל בני הבית יהיו נוכחיםאו להדליקם בתוך הבית10.

ניכור והמתח הפנימי והחיצוני אצל הגיבור

החשיבות לביתיות של החג מנוגדת לפריצה של האורח לביתו של בעל הביתהפריצה מחזקת את התחושה המבלבלת של הסיפורשגם כך מתרחש ספק בתודעתו של בעל הבית וספק 'במציאות'. המשפטים אינם ברורים ולעיתים לא ברור מי הדובראלמנט שמוסיף רבות לבלבול ופוגע בתחושת הביתיות של הקורא בסיפורבמאמרו על הסיפורמרק מנתח את תפקיד הניכור11 ומציין כי הוא מופיע במספר רבדים:
אניכור בין האדם לעולםהאדם מאבד את מיקומוהוא אפילו לא בטוח שהוא בעל הבית.
בהאדם לחברהלמרות רצונואין בעל הבית יכול לחלוק את החוויה עם סביבתו.
גהערעור על הנורמטיביבעל הבית אינו יודע כיצד לנהוג עם האורח ומה הם כללי ההתנהגות המקובלים.
דבין האדם לעצמובעל הבית מגלה ניכור כלפי דמותורואה עצמו בגוף שלישי, "ולא היה מאמין לעצמו שהוא עם עצמו", "חזר והסתכל והנה הוא פורח", במילותיו של מרק על בעל הבית, "האדם מתייחס על עצמו כאובייקט".
הניכור שחש הקוראהבא לידי ביטוי בשני מאפייניםהראשון הזדהות עם בעל הביתהקורא מאמץ את נקודת הראות של בעל הבית ולכן מרגיש בלבול וזרות בדומה לגיבורהאלמנט השניבין הקורא לטקסטהזכרנו זאת לעילומבוסס על הסגנון הלא מוכר והמבלבל שבו מספר ר"ן את הסיפורמאפיין זה ייחודי בכךשהוא יוצר סיטואציה המנכרת אותנו מן הסיפוראך בד בבד יוצרת אצלנו תחושת הזדהות עם הניכור שחש גיבור הסיפור (ובכך פועלת כנגד הניכור החד המורגש ומובלט בסיפור).

הבלבול והניכור מעוררים סקרנות אך לצידם גם אימהזהותו של האורח אינה מוסגרת בכל הסיפוראך נראה כי מדובר ברובד גבוה יותר באישיותו של 'בעל הבית', במונחים קבליים יתכן כי מדובר בנשמה או ביחידה שבנפש12ר"ןכפי שנראה בהמשךמתאר לפרוטרוט את התהליכים הנפשיים העוברים על בעל הבית כאשר הוא נחשף לפוטנציאל הטמון בו.

הפריצה של צד גבוה באישיות של בעל הבית (בדמות האורחלחייוהינה חוויה שעשויה להיות מוכרת לרבים מאתנו בצורה זו או אחרת.לעיתים אנו מכירים תחושה של אי נוחות או מיצוי המנקרת בקרבנותחושה זו עשויה להיות הכרה עצמית כי יש מקום גבוה יותרטוב יותר המתאים לנובמקרים אחרים אנו מזהים תחושה של מיצוי עם המקום (גם אם הוא נוחבו אנו נמצאים ורצון לחרוג ולהתחיל משהו חדש.

כפי שראינו לעיל ב'אמת על סנשו פנסההפוטנציאל הטמון באדם (האלטר אגו שלו13עשוי לאיים על הקיום היומיומי והמוכרולכן בשלב הראשוני בעל הבית חושש מהליכה עם האורח ומתגובת הסביבהתחושת האי נוחות ואף האימה מלוות את בעל הבית ואת הקורא במהלך העלילה ובאים לידי ביטוי גם באקורד הסיום,
"וְאֵינִי יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה עוֹלָם הוּאמֵעוֹלָם טוֹב הוּא בְּוַדַּאי וַעֲדַיִן לא נִגְמַר וְלא נִסְתַּיֵּם.

לפי הסיפורהערעור על הביתיותהזרות והניכור אותם חש בעל הבית כלפי עצמו וסביבתוהינם באופן פרדוכסלי אחד המאפיינים הבסיסיים בחוויה של אדם שעובר תהליך של היכרות עמוקה יותר עם עצמועם צדדים נוספים באישיותו וגיבוש האלטר אגו שלוהזרות מאיימתאך בד בבד, "מעולם טוב הוא בוודאי", והינה דבר מבורךאולם ר"ן מכין את האדם לתקופה מורכבת.

מסעו של בעל הבית, הניכור והמוות –

תאור החוויה בתורתו של ר"ן והמושגים הקבליים


עם התקדמות העלילה האורח "לוקחאת נשמתו של בעל הבית ומעניק לה לבוש מגן עדן התחתוןבשלב זהכפי שמרק מציין במאמרוהסיפור כבר מקבל מאפיינים קבליים מובהקיםהסמלים הקבלייםהאילןהלבוש לנשמההכלים והאותיותמכניסים את המעשה לעולם הקשרים מוכר ורחב בפני עצמוהעשויים לסייע לנו בהבנת המשך התהליך העובר על בעל הבית.

אולםטרם ננסה לעמוד על פרטי הסיפור וסמליו הקבליים אבקש להתבונן במבנה הסיפור ובהקשרו בהגותו של ר"ןישנם שני מקרים נוספים בהם מתאר ר"ן חוויה דומה לאירועים המתרחשים לבעל הביתהראשוןחלום שחלם ר"ן בכסלו תק"ע והשני חלק מתורה טובליקוטי מוהר"ן קמא14.

החלום

בחיי מוהר"ן אות צ"א מסופר חלום שחלם ר"ן בחודש כסלו תק"ע ובו הוא יושב בביתו ואיש לא נכנס לבקרותמהה על כך יוצא ר"ן לבחוץ שם הוא נתקל במעגלים של אנשיםובכלל זה גם מתלמידיושמסתכלים עליולועגים לו ומתלחשים כנגדויחד עם קבוצה קטנה מתלמידיו הוא עובר למדינה אחרת שגם בה כולם מדברים נגדווהוא נאלץ לגור ביער עם מעט מתלמידיוביער מגיע זקן שגוער בו על מה שהוא עשה ואיך הוא יכל לעשות ככה נגד האבות שלוהבעש"ט ושלושת האבותהזקן שואל אותו איך הוא חושב להמשיך לחיות ולהתפרנס מבודד מן העולםר"ן עונה שמשום שהוא מגורש יהיה לו עולם הבאאך נענה שבודאי לא יהיה לו ואפילו בגהנום לא יהיה לו מקוםר"ן מבקש ממנו ללכתורוצה ללמוד משהואך הם לא מצליחים להשיג ספרהזקן חוזר ובאמתחתו ספראך ר"ן מגלה שהוא לא יודע לקרואומפחד מתגובת מעט ממקורביו שעדין עימוהזקן פותח בשיחה שניתמזדהה כאדם מהעולם העליון ושוב נוזף בו כיצד עשה חטאים כאלו וחזר על כך שאפילו בגהנום לא יהיה לו מקוםבשלב הזה ר"ן נזכר בסיפור על זקנו הבעש"ט שאמרו לו שלא יהיה לו עולם הבא ואמר שעדין הוא אוהב את הדיתברךואז ר"ן משליך ראשו לאחור במרירות גדולה מאדבשלב הזה נקבצים כל מי שהזקן אמר שהם מתביישים בו ואומרים עליו את הפסוק, "ופרי הארץ לגאון ולתפארת". ר"ן מסיים את הסיפור בכך שגם מי שהיה עובר שמונה מאות פעם על התורהלו היה משליך כך את ראשו לאחור היו מוחלין לו כל עוונותיוהמשפט המסיים את הסיפור הוא, "ושאר הטוב איני רוצה לספר לכםכי בודאי היה טוב".

בין מעשה מאורח לחלום מספר קווי מתאר דומים,
  1. הניכור – בחלום אנו עדים לחוויות עזות של ניכורשל ר"ן כלפי עצמור"ן והסביבה ור"ן והקב"ההסיפור נפתח בתחושת זרות של ר"ן בביתו מכך שאיש לא בא לבקרוהזרות והניכור כלפי עצמו מתחזקים בהמשך הסיפור כאשר הוא מפחד שהוא ישכח לימודו ואין עימו ספרים ללמודומתעצמים כשהוא אינו מצליח לקרואתחושת הניכור הפנימית החזקה מודגשת על ידי כך שבניו שלו ואבותיו מתביישים בו.
הניכור וזרות קיימים גם במעגלים רחבים יותר בסביבתו של ר"ןכךבתיאור של תלמידיו ושכניו המתגודדים כנגדולועגים ומעיזים לו פניהםמי שמכיר אותו מתנגד לוומי שלא סתם זר לור"ן מגיע לתחושת בדידות קשהשמעלה חשש קיומי פיסי (ההסתגרות ביער מונעת ממנו דברי מאכל או לימוד).
לבסוףאך בעל ההשפעה החזקה מכלהניכור מהעולם העליון ומהקב"ההזקן שמייצג את העולם העליון נוזף בר"ןואומר לו שאפילו בגהנום לא יהיה לו מקוםאת ההיזכרות של ר"ן בסיפורו של זקנו הבעש"ט שאוהב את הדיתברך גם אם יהיה לו גהנוםניתן להבין בשני מובניםהאחד החשש מהעונש בעולם הבאהשני העובדה שהגהנום המיועד לו מייצג את העובדה שהקב"ה לא אוהב אותוהחשש של ר"ן כי הקב"ה מנוכר לוהוא מה 'ששובראת ר"ןוגורם לו להטיל את הראש אחורה במרירות גדולה כל כך.
  1. נוכחות של 'עולם אחר' - השימוש במדריך מהעולם העליוןשמטיל אימה וחשש בדמות הראשיתאך הוא גם המפתח להתקדמות שלהםכמו כן יש לציין את הקשר בין המדריך לעולם הבאבמעשה מאורח הוא מלביש את בעל הבית בלבוש מגן עדן התחתוןובחלום הוא אומר לו שאין לו מקום אפילו בגהנום.
  2. המוות – הניכור העמוק בסיפור מביא לחשש קיומי פיסי (חסר אוכל), רוחני (אין ספרי לימודולמקומו של ר"ן גם בעולם הבא (אפילו בגהנום אין לו מקום). במעשה מאורח הניכור גורם לסוג של מוות לעולם הישן שאליו בעל הבית השתייך.
  3. הסיום החיובי בשני המקרים מעיד כי המסעעל כל שלביו הקשיםמסתיים על הצד הטובזאת למרות שבשני המקרים הסוף נותר לא ברוראלמנט שמשאיר אצלנו חוסר ידיעה בטחון מנקרים.
  4. הסיפורים מתרחשים בכסלו וקשורים לחג החנוכהמעשה מאורח סופר במיוחד לחגוהחלום המתרחש בחודש כסלו מעידכפי שיוסף דן מציין15על המתרחש בתודעתו הפנימית של ר"ן (שסביר להניח שעסקה באותה העת בחג החנוכההן מתוקף לוח השנה היהודי והעובדה כי הוא העביר בסוף אותו החודש את תורה זבליקוטי מוהר"ן תנינא העוסקת בחג החנוכה). על החשיבות של חג החנוכה במאפיינים ובהבנת הסיפור נרחיב בהמשך.

ואתם תהיו לי כהנים וכו' – תורה טו'

בליקוטי מוהר"ן קמא סימן טואות ה'16מתואר אילן "ששם מדור הנשמות... והוא בחינת עולם הבאועל ידי זה שעולים ויושבים באילן זה ניתן לזכות לבחינות תורה שבנסתרר"ן מקדים וטוען שכדי להגיע לאילנא רברבא המדובראדם צריך להתפלל "בלי שום כוונת תועלת עצמוואינו חושב לכלום את עצמו ונתבטל כל עצמותו וגשמיותוונתבטל כאלו אינו כלום בעולםכמו שכתוב ועליך הורגנו כל היום". בתאור של ר"ן יש צד פשוט והגיוניעל מנת להגיע לאילןשהוא בחינת עולם הבאאדם צריך לבטל עצמו לגמרי, "להרוג עצמו”רק המוות יביא אותו לעולם הבא.

ישנם מספר קווי דמיון בין עלילת המעשה לתיאור המופיע בתורהשעשויים לעזור לנו בהבנה טובה יותר של הסיפור:

אהמעבר לעולם אחר הן בעלילת הסיפור והן בתורה ר"ן מתאר את המעבר של אדם לעולם "גבוהיותרהאדם עוזב את הקיום הרגיל שלו ומגלה את סודות ההוויהבתורה טור"ן מזהה את המקום החדש כתורת הנסתר וכעולם הבאובסיפור מדובר שבעל הבית קיבל לבוש מגן עדן התחתון.

בהנשמה – בשני המקרים המסע הוא של אל נשמת האדםבמעשה מאורח בעל הבית מקבל לבושים חדשים לנשמה שלו ובתורה השאיפה היא להגיע ל'מדור הנשמות', שהוא אילנא רברבאבהקשרים אלו ישנם גם זהות מושגיםמדור הנשמות והנשמההאילן של זהב והאילנא רברבא.

גהמוות – במעשה מאורח ובליקוטי מוהר"ןהדרך להגיע לעולם הגבוה יותר מחייבת בחינה של מוותבתורה ר"ן אומר זאת במפורש, “ועליך הורגנו כל היום". במעשה מאורח ניתן לראות רמז לבחינה הזו של המוות בכך שנשמתו של בעל הבית 'פורחת'17 הלוך ושוב מן העולם הזה לעולם העליוןביטוי נוסף 'במעשה מאורחלבחינה זו של המוות נמצא בניכור החריף שבעל הבית חש לסביבתו ובעיקר לעצמוזאת בעיקר בשל החשיבות של רפלקציה פנימית בתהליךכפי שמרק מתאר זאת במאמרו,

בסיפור ישנו אפוא עיצוב ספרותי מרתק לתודעת אדם הנתון ברפלקסיה מתמדת שלא מאפשרת לו להתמיד בקיומו כסובייקט חווה18 אלא יוצרת ניכור פנימי שבו הוא תופס את עצמו כאובייקט חיצוני מנוכר... התהליך מתחיל מהרגע שבו האדם מתנתק ממצב התודעה הביתיהנאיביומוכן להסתכן ולצאת מפתח ביתו... הרפלקסיה לא מתוארת כהתנסות חד פעמיתולא כתהליך תודעתי הקורה לעיתים מזומנות אלא כשרשרת מתמדת היוצרת מעברים חוזרים ונשנים בין העולמות השונים והמהווה את רצף התודעה של בעל הביתתודעה שתחושת הזרות היא ממאפייניה הבולטים.

מרק מנתח את תהליך הזרות הפנימית שבעל הבית עובר כלפי עצמו בסיפורומבין שמתאורו של ר"ןניכור זה הינו מובנה בתהליך התודעתי המיסטי של בעל הביתהחוויה הרפלקטיבית שכוללת בתוכה חיפצון של האניהינה בחינה של המוות שר"ן מתאר בתורההרפלקטביות מכוננת יחס של אובייקט של האדם כלפי עצמויחס זה מפורר את האינטימיות של האניובעצם מסמל את תחילת הסוףרק פרידה מהאני הישן תביא את האדם לתודעה החדשהכאמור לעילההיפרדות מהאני הישן (שהיא בחינה של מוותהיא חלק מהסבה לאימה המצויה במעשה מאורחובסיפורו של קפקאהאמת על סנשו פנשה.

לסיכוםישנו קשר בתבנית הסיפורים ותיאור החוויה עליה מדבר ר"ן בעלילת 'מ'עשה מאורח', בחלום ובתורה טואות ה'. נקודות הדמיוןהמעידות על האלמנטים הבסיסיים 'במסע הנפשישהאדם עוברהן הניכור למציאות הנוכחית והקשר לעולם עליוןמדריך 'מהעולם הגבוה', וכן בחינה של מוות כשלב מרכזי בהתפתחות.

לפי ההסבר התודעתי האישישבחרנו בו לעילאז העולם העליון יהיה הבנה תשתיתית או עמוקה יותר בנפש שלנווהמוות יהיה הנכונות שלנו להיפרד מאלמנטים 'באניהישן והמוכר (ובתקווה גם המוצלח עד כה). התפקיד של המדריך הוא ייצוג העולם העליון (או החלק הפחות מודע שלנובחוויה הקיומית הנוכחיתטרם ההיפתחות שלנו למרכיבים חדשים נוספים באישיות.

בעזרת המקומות הנוספים בהם ר"ן מתאר חוויה מיסטית דומה אנו רואים את הדגש והחשיבות של הניכור והמוות בהתפתחות האישית של האדםהשלב הראשוני בשלושת המקרים שבחנו (מעשה מאורחהחלום ותורה טו') כלל מתח של האדם עם עצמו והסביבהתחושות אלו יצרו ניכור שר"ן מכנה אותו 'מוותשל האישיות הראשוניתעל בסיס תחושות אלו בונה הגיבור את האלטר אגו שלו ופותח פתח חדש באישיותו.

חיים בכל העולמות –

פירוש המסע של בעל הבית וחג החנוכה

לאחר שראינו כיצד ר"ן מבין את מבנה התהליך שהאדם צריך לעבור בהתפתחותו האישית (ראשיתו בתחושת רוויה מהמקום בו האדם נמצא עד לכדי תחושת ניכור כלפי חלקים מסוימים באשיותו ובסביבתודרך הנכונות והעבודה לביטול 'האני הישן') ניתן לנסות ולהבין טוב יותר את פרטי המסע ושלביו האחרונים.

באמצעות ניתוח המשך הסיפור וסמליו הקבליים נוכל להבין לאן פניו של המסע אותו האדם עוברוכיצד בסופו של יום מטרת התהליך היא להוסיף לאדם מימדים חדשים באישיותו על גבי הישנים (ולא להישאר בבחינה של 'המוותוהניכור). לשם כך ננסה להתמקד ולהבין את פרטי ההתרוצצות של 'בעל הביתבין העולמות על סמליה הקבליים.

צבי מרק מסביר בצורה מדויקת וטובה את המושגים הקבליים בסיפורולכן אנו נביא סיכום קצר של הדבריםאך נתמקד בהשלכות ההסבר על פרוש המעשה והקשר לסיפור של קפקא ולחג החנוכהמרק מקשר את קורות בעל הבית למסע תודעתי של הנשמהכפי שהיא מתוארת רבות בזהר הקדוש ובספרות הסוד"על-פיה לנפשו של אדם שלושה חלקיםנפשרוח ונשמהכאשר הנשמה היא החלק הגבוה ביותר והיא החלק שבו מתרחשת הפעילות המיסטית וההתבוננות בסתרי התורה"19.

המעבר בין עולם לעולם מוסברבמאמרו של מרקבטכניקה מסיטית מוכרת (שזקנו של ר"ןהבעל שם טובהתייחס אליה רבות), והיא דבקות של המחשבה בעולם העליון ובקב"ההקפיצות בין העולמות מוסברות כתוצאה של התבוננות של בעל הבית בעצמוהזכרות בעולם העליון וחזרה לחיי היומיום.

אולם תוכן החוויה לוטה בערפלבתמונה הראשונה בעל הבית רואה בגיא ספר ובו אותיותשבו כתובאז”ח הוא ד', ובשניה הוא עולה על הר ורואה אילן של זהב ועליו כליםמרק מתאר במאמרו בהרחבה את הסמלים הקבלייםהאילןשאותו הוא מזהה עם אילן הספרות המופיע בספרי סוד רביםוהן את הכלים והאותיותשעל מנת להסבירם מרק מפרט את תפקיד האותיות בקבלהבחסידות ואצל ר”ן במקורות ראשוניים וספרות המחקרהאותיות של לשון הקודש מתוארות ככלים איתן ברא הקב"ה את עולמוושעליהן מושתת הקיום (מאין ד.נ.א רוחני המרכיב את ההוויה). יש לציין כי לצירופי אותיות מרכיב חשוב בקבלה ובחסידות בבסיס תיאורן של חוויות מסטיות רבות המתוארות במקורות ראשוניים ובספרות המחקר.

לסיכוםמרק מתאר את החוויה המיסטית שבעל הבית עובר 'כהיכרותמעמיקה עם מרכיבי ההוויה, "העולם הנגלה לנשמת בעל הבית מלא אותיותבתוככי כל חפץ שנתקל בו בעל הבית מתגלות האותיות". כאמור לעילהאותיות הן 'אבני הבריאהולכן בעל הבית בעצם עובר תהליך של היכרות מעמיקה עם העולםמרק מסביר את החזרה לביתו ושוב לעולם העליון, “כדרכה של המיסטיקה היהודית לראות את עצמה כחלק מסוד וכתורת הנסתר ולהיחבא בצל צירופי אותיות ובסתר ענפים עקמומיים וסבוכים מצטרפת לארעיות המאפיינת את ההתנסות המיסטית וגורמת שהמפגש עם העולם העליון נקטע תמיד בעודו באיבו והוא מתנהל תוך כדי תנועת מטוטלת עצבנית של רצוא ושוב”.

בנקודה זו אבקש לתאר מעט אחרת את החויה המיסטית שבעל הבית עוברמתוכן הדברים אין הכרח לתאר את המעבר בין העולמות כחוויה סותרת ודיכוטומיתלעניות דעתיהחזרה לביתו לאחר הביקור בעולם העליון הינה המשך טבעי לחויה המיסטית שבשיאה מתארת לעומק את העולםהשיבה הביתה למאכל ולמשתה20 הינה הטמעת החוויה המיסטיתלמרות האימה והבלבול שהיא יוצרת.

ההתמצאות בפרטי החיים - אז"ח הוא ד' והמסע אל האילן

על מנת לבסס את הטענה שר"ן מבקש את פרטי החיים כחוויה מיסטיתאבקש לעיין בפרטי שתי החוויות המיסטיות מתוארות בסיפורכאמור לעילהתיאור המפורט הראשון במסעו של בעל הבית כולל התבוננות בספר ובו כתובות האותיות אז"ח הוא ד'. במסע השני נתקל בעל הבית באילן עם האותיות והכלים.
המאמר הקרוב ביותר שמצאתי לאז"ח הוא דנמצא21 ברעיה מיהמנה בזהר פרשת 'פנחס', הקטע מורכב וארוךאולם פירושו חיוני להבנה טובה יותר של הסיפור ואופיו של 'המסע המיסטיאצל ר"ןעל כןאשתדל לעמוד בקצרה על פרטי הדברים והסמלים הקבלייםעל מנת לחזק את הטענה כי ר"ן מבקש להציג את 'המסע המיסטישל בעל הביתכחדירה משמעותית ועמוקה של תובנות 'רוחניותאל מציאות היומיום ולא כעליה לעולמות עליונים ונשגבים המנותקים ממארג החיים הפשוט.

המאמר מתאר את 'מעשה המרכבה', ארבע החיות שבמרכבהשורנשראריה ואדםומקשרם לקשרי הציצית ולתפלה (לשמע ישראל ול'עמידה'). המאמר ארוך וחלקים רבים ממנו רלוונטיים לעלילת הסיפור ומעניקים משמעות נוספת לפרטי המעשהאולם השוואת הדברים דורשת מאמר בפני עצמועל כן אבקש להתמקד במה שיסייע לחיבורנו זה.

הזהר מסביר שא"ז קשור לארבע חיות המרכבה "א"ז באריה א"ז בשור א"ז בנשר א"ז באדם22". לכל חיה ארבע פניםשהם קשורים לשם יקוק וארבע כנפיים שהם קשורים לשם אדנותהחיבור של שני השמות הוא שמו של הקדוש ברוך הוא ב-חאותיותחשוב לציין כי שני השמות יקוק ואדנות מזוהים כשתי צורות שבהם הקב"ה מנהיג את עולמוהראשונה 'גבוההמהשנייה ומזוהה עם הרחמים ואילו שם אדנות מזוהה עם התגלות הדיתברך כאדון כל הארץאם כןשילוב של שתי השמות מעיד על שילוב אופני ההנהגה של דבעולמוהחיבור הזה יכול להתאפשר בעזרת פעולותיו של האדםבהם ציצית ותפילה (שמע ישראל ושמונה עשרה). אם כןלאדם ישנה יכולת להשפיע על אופיה של ההנהגה האלוקית בעולמו ובחייוונראה שזה חלק מהסיבה למסעו של בעל הבית.

בדומה לצירוף של שם יקוק לשם אדנות גם האותיות א"ז מזוהות עם חיבור שתי ספירות בקבלההאות אשייכת לספירת הבינה והאות זלספירות שמתחתיה עד למלכותהחיבור של הבינה והמלכות הם עליית הספירות אל הבינהכפי שהידיד נפש מסביר, “סוד א”ז חדהיינו הבינה השמינית חיות הכל והיא כלולה מהכל”.

בצורה פשטנית ניתן להסביר את דבריו של 'הידיד נפשעל עליית המלכות לבינה ועל הספירותכקישור המציאות חיי היומיום (ספירות המלכותלמחשבה ולהגיון הדברים העומדים בשורשם של אירועי הדברים שהתרחשו (ספירת הבינה). המאמץ של קישור חיי היומיום לבינה שלהםלהגיון והמחשבה שלהםיעניקו חיות למציאות עצמהלפי המאמר אז"ח הינו החיות שבעל הבית מקבל מקישור פרטי המציאות היומיומית שלו לכדי מחשבה מסודרת וניסיון להעמיק בהגיון שמנחה את חייו.

אולםהעלייה של הספירות אל הבינה מתרחשות בכל חיה וחיהקרי דפעמים, “בענין שדפעמים א"ז לארבע אותיות יקו"ק". כאמור, "העלייהשל המלכות אל הבינה שלהמשולה למסע של בעל הבית ממציאות חייו לעולם הבאעלייה שאמורה להתרחש בדאופנים שונים (האריה שורנשר ואדם). בסופו של דבר כאשר האז"ח מתרחש בדהצדדים (החיות), אז "תתפשט עוה"ב (ר"ל הבינהאל הצדיק דהיינו להיות נובע הצדיק מעוה"ב...23”.

לסיכוםתיאור הדברים בזהר בפרשת פנחס עולה בקנה אחד הן עם תיאורו של ר"ן בתורה טו', "וזה בחסליק ויתיב באילנא ששם מדור הנשמותולהגעה של בעל הבית לאילן בסיפורנו וראיית האותיות אז"ח הוא ד'. המושגים והתיאורים הקבליים מתארים כיצד אדם יכול לקשר את חייו בעולם הזה לאפשרות שלו 'בעולם הבא'. כדאי לשים לב שלפי ניסוח הדבריםהמושג 'עולם הבאמקבל משמעויות נוספות, 'עולם הבאאיננו מוות במובן המוחלט שלוכי אם הדברים הבאים המחכים לבעל הבית לאחר שימצה את השלב בו הוא נמצאר"ן מעתיק את המושג המוכר לכולנו בהקשרים של מוות ומעניק לו פרשנות 'תודעתית', המוות הוא המוות של 'האני הישןוהעולם הבא הינו התודעה החדשה שמגיעה אל האדם24.

אם כןהמקור של ר"ן לאז"ח הוא דמבוססכפי שמרק טעןעל ספרות הסוד היהודיתאם נפרש את הדברים לפי קטע זהנוכל לראות כיצד ר"ן מבקש לקשר את המציאות של האדם (ספירות המלכותלעולם הבא שלו (לספירת הבינה). ר"ן מבקש מהאדם לממש את הפוטנציאל שטמון בולפתח את אישיותו וכישרונותיו ולא 'להיתקעבמקומו הנוכחיבניסוח 'דתיאפשר לומרכי הוא מתאר כיצד האדם יכול לעלות 'במדרגות הקדושהעד לעולם הבאולמשוך את העולם הבא אל חייו בעולם הזה.

התיאור מהזהר של החיבור בין המלכות לבינה מתאים למבנה של מעשה מאורחבו מדובר על אורח שלוקח את נשמתו של בעל הבית מהמציאות היומיומית שלה (ספירת המלכות), מלביש אותה בלבוש מגן עדן התחתוןומעלה אותה אל עולם עליון בו נמצא האילן ועליו כלים ואותיותכפי שראינו בתורה טו', האילן נמצא בעולם הבאבמדור הנשמותהפרידה (או המוותהראשונית מהעולם היומיומי מביאים את האדם לאפשרות החדשה שלוהעלייה לעולם הבא מאפשרים את ההתפשטות שלוובכך בעצם את החזרה לחייו הרגיליםהתיאור הדיכוטומי הראשוני מוחלף בחזרה של בעל הבית לאכילה ולשתיה.

המסע המיסטי שנראה בתחילה מנותק מהמציאות היומיומית חודר בחזרה לפרטי החייםלמאכל ולמשתהוגורם לבלבול אצל בעל הבית,

בְּתוֹךְ כָּךְ הִסְתַּכֵּל מִן הַחַלּוֹן וְרָאָה אֶת הָאוֹרֵחַ הַנַּ"ל וְהִתְחִיל לְבַקֵּשׁ אוֹתוֹ מְאד שֶׁיָּבוֹא אֶצְלוֹוְאָמַר לוֹ אֵין לִי פְּנַאי כִּי אֲנִי הוֹלֵךְ אֶצְלְךָאָמַר לוֹ זֶה בְּעַצְמוֹ נִפְלָאת בְּעֵינַי הֲרֵיאֲנִי כָּאן וּמַה זֶּה שֶׁאַתֶּם הוֹלְכִים אֶצְלִיהֵשִׁיב לוֹ... וְעַל-כֵּן כְּשֶׁאַתָּה מְדַבֵּק מַחֲשַׁבְתְּךָ לְשָׁם אַתָּה שָׁם וְאַתָּה מַמְשִׁיךְ הֶאָרָה מִמֶּנּוּ אֵלֶיךָוּכְשֶׁאַתָּה חוֹזֵר לְכָאן אַתָּה כָּאן”.

מה שהתחיל כניתוק בשני העולמות מתפתח לקיום מקבילבנוסף לקיום בעולם הזה (ממנו נראה שבעל הבית מדבר עם האורח), ניתן לדבק מחשבתך בעולם הבא ולהיות מודע למה שקורה לך שםהדבקות המיסטית בעולם הבאמסייעת בראיית האותיות המרכיבות את הבריאהאת שורשי החיים בעולם הזהלפיכך ישנו ייחוד של המלכות (המציאות היומיומיתוהבינה (ההגיון והמחשבה שעומדים מאחורי הפעולות שלנו), ושל שם יקו"ק (ההנהגה המזוהה עם רחמיםעם שם אדנות (ההנהגה שמייצגת את אדנותו ומלכותו של האל בעולם)25.
מפרוש זה של הסיפור ניתן להבין כי החויה המסטית לא באה לבטל את הקיום המציאותי היומיומיאלא להעניק להם תחושת 'חיות' (ויטאליותומשמעותדברים המשקפים את הרצון של ר"ן לחבר בין העולמות ולא להינתק ממציאות החייםנאמרו בזמן חנוכה ובהקשר של פטירת צדיק,

"...והנשמה עולה ומדבקת במקום שעולה בעולמות העליונים – אין זו תכלית ושלמותשתהיה הנשמה רק דבוקה למעלהרק עקר השלמות של הנשמה היאשבעת שהיא למעלהתהיה למטה גם כן וכו'”26.
בקטע זה ר"ן אומר את הדברים במפורשהדבר החשוב הוא הימצאות מקבילה ובקיאות בכל העולמות בו בזמןעולם הבאבא אל הצדיק לעולם הזהובכך נוצר ייחוד והפריה של העולמותהצדיקבעקבות ההשפעה של העולם הבא על המציאות היומיומית שלומבין טוב יותר וחי טוב יותר בעולם הזההחזרה לאכילה ולשתיה והקפיצה בין העולמות איננה טעות של מסטיקן מתחילכי אם 'הלחם והמיםשל העבודה המסטית.

מאפיין זה של הסיפורקשור באופן מהותי לחג החנוכהבקבלת האר"י מופיע הקישור של ספירת המלכות לבינה בחג החנוכה בפרטבשער הכוונות לחג החנוכה מובא,
"דעכי מה שאנו צריכין לתקן הוא זווג זו"ן... כשהיא עולה עד הכתר שלוזהו מובחרכי הוא פב"פוהחיבוק הוא בגופה ממשואז היא נקראת נ"ר... כי נר שבת עולה היא למעלהעד הכתר שלו ממשונר חנוכההוא אשר יורדים כל הבחיאלו אליה למטה במקומה".

האר"י מסביר את ההבדל בין שבת לחנוכהבשבת 'המלכותעולה (ולפי פירושנו לעיל המציאותלעולם גבוה יותר לעומת חג החנוכה שבמהלכו העולם הגבוה מגיע למציאותתיאור זה מזכיר את פריצתו של האורח לחייו של בעל הביתהתיאור הקבלי הוא של זיווגייחוד, 'העולם הגבוה' 'בעולם הנמוך', האפשרות של המציאות חודרת לחיי היומיוםהמעשים הפשוטים של בעל הבית (ובדומה לו אצל מיודענו הוותיקסנשו פנסהמקבלים מימד משמעותי נוסף ע"י דמות מפרי דמיונם המתפרצת אל חייהם.

ובקצרה

בשלב זה של הסיפורים נוכחנו לראות כיצד מה שהתחיל כניכור בין הרבדים השונים של מציאות חיינו מתפתח להכרה עמוקה יותר של שני העולמות וחיבור ביניהםההיכרות של הצדיק עם העולם הגבוה והחוויה המיסטיתכוללת בתוכה את הראיה של האותיות מהן מורכב העולםבאמצעות העלייה למדור הנשמות הכיר בעל הבית את תשתית העולם שבו הוא חי.

השיעור האחרון שבעל הבית מקבל בנוכחותנו הוא ההבנה כי הוא נמצא בשני העולמות במקבילושהטכניקה היא דבקות המחשבה בעולם העליוןאו בניסוח פשוטבמודעות של בעל הבית לשלל הרבדים במציאות וההתעמקות בפרטי החיים.
"וְעַל-כֵּן כְּשֶׁאַתָּה מְדַבֵּק מַחֲשַׁבְתְּךָ לְשָׁם אַתָּה שָׁם וְאַתָּה מַמְשִׁיךְ הֶאָרָה מִמֶּנּוּ אֵלֶיךָוּכְשֶׁאַתָּה חוֹזֵר לְכָאן אַתָּה כָּאן".

סיכום דון קישוט כאורח

קפקא ור"ן מתארים הן את המצוקות והן את היתרונות של אדם המנסה לפתח ולקדם את אישיותודון קישוט והאורח תופסים לאיטם מרחב הולך וגדל בתודעתם של בעליהםבאמצעותם מצליחים פנסה ובעל הבית לפתח נקודות שלא באו לידי ביטוי קודם לכןאולםבד בבד הם גם מטילים עליהם אימהנראה שהן אצל פנסה והן אצל בעל הבית החשש מהנזק שעשוי להגרם ל'אניוכן ליחסים עם הסביבההוא ממשי ומעיב במידת מה על סיפור המעשהאולם בסיום התהליך שניהם מביעים את קורת רוחם מהמתרחש ומהאורחיםהמתח שחשים הגיבורים כלפי עצמם ולסביבתם מתפתח לכדי ניכור המאפשר רפלקציה על מצבםושניתן לזהותו כסוג של מוות לאישיות הראשונית המוכרת.

כאמורהאלטר אגו שנבנה על ידי פנסה ובעל הבית עשויים להיתפס כמרחיקים את האדם מעצמו ומסביבתו27ובשלבים הראשונים נראה שכך הם הדבריםאולם התפתחות העלילה מראה כי בעלי הבית נהנים מפירות מסע גם בעולם הזה (למרות החשש המקנן). פנסה מפגין תחושת "אחריותכלפי מעשיו של 'דון קישוטוהם מספקים לו בידור עד סוף ימיותחושת האחריות מציגה את פנסה כמודע היטיב לתוצאות המעשיםולא כמי שמנותק מן המציאות (שכאמור לעיל הוא נהנה ממנה). בסיפורו של ר"ן בעל הבית לומד מהאורח כיצד לקשר את העולמות יחדיוכיצד להיות מודע לעולם הבא "ולמושכולעולם הזהעל כל פנים (ולמרות החשש הראשוניהן אצל ר"ן והן אצל קפקא שיאו של הסיפור ביכולת של האדם להתענג וליהנות מכל העולמות.

הקישור של שני העולמות איננו מאפיין מקרי או אסטטי בלבדהלל ברזל מבין את, “השייכות הכפולה לשני עולמותממש והזיה המפותכים זה בזה” כאחד מחמשת מרכיבי היסוד של הסיטואציה הקפקאיתלדידומרכיב נוסף הינו הנוכחות הזרהכאשר לעיתים, “הנוכחות הבלתי-צפויה לובשת מעשה של איוםאנו מצויים אז בפני גוון נוסף של סיטואציה זו הנוכחות המאיימת". בהקשר אחר מביא ברזל מאפיין נוסף בכתבתו של קפקאשחשוב בהקשר שלנו והוא הבית, “סיפורי קפקא יציגו תדיר את גיבורם כמגורש מהבית".

למרות חשיבותםדבריו של ברזל אינם מובאים כסיכום נאה להבנת הסיפור על פנסהכי אם בשל התאמתם למעשה מאורח של ר"ןהשימוש הדומה כל כך במאפיינים אלונובע בשל העובדה שאת שני המחברים העסיקו מצוקות דומותהנמצאות בתשתית הקיום האנושיהפער בין עולמות שונים באישיות האדם והיחס שלנו אליהםתחושת הניכור והאימה שלנו 'מההיות לבדוכן הצורך שלנו להתפתח ולהתחדש בחיינו האישיים.

למרות השוני הרב בין מושגי היסודמוצאם של הקשיים באישיות האדם קרובלכןלמרות שר"ן כתב מעשה 'יהודי מיסטימובהקהוא עודנו רלוונטי גם במונחים חילוניים (גם אם קיומו של הקב"ה נעדר ממנוועוסק בבעיות המוכרות לאדם המודרני.

הן ר"ן והן קפקא מתארים מסע של בניית האישיות על ידי גיבורםמסע שטומן בחובו קשיים וניכור (ר"ן אף משתמש במונחים של מוות), אך מסתיימים ביכולת של האדם לחיות במספר עולמות (העולמות אינם רק מיסטייםכי אם עולמות של תרבות ושפה חברתיתבמקבילהתפתחות זו מתאפשרת תודות לדמות שמתפקדת כאלטר אגו אצל גיבורי הסיפור ומסייעים לו לפתח מימדים נוספים בחייו.