יום שבת, 19 בנובמבר 2011

נגטיב לתרופה - ידידות / דנה קופל


יום שישי, 18 בנובמבר 2011

במט מפוקח / רוני בר-לב

שום דבר לא בא בקלות. ובטח שלא ניצחון. זה לא שהדרך אל הניצחון קשה ומאחר והגעת אליו הנך נח על זרי דפנה או שמא הם נחים עליך כעיטור אולימפי. אלא שהניצחון עצמו אינו קל. הניצחון הוא משא כבד. יש בו מן המוות. סוף וקץ למשחק התמים. קריאת הטוען 'שח' במשחק המלכים, הינה הפתח לאפשרות הנוראה מכל – זו, שאם היא אכן קוראת, אם אכן נסתמו כל פתחי המילוט, המחשבות של המותקף מתרוצצות כמו עכברים בספינה טובעת, עולה בקול ענות חלושה, ההכרעה. חסרת ברק, חסרת חיים, נלחשת מותשת, מט. המבינים מנענעים ראשם כאבלים, הרחוקים מאמצים עיניהם לזהות את שדה הקרב, שעד תגיע ראותו אליהם, כבר לא יישאר לו ערך. ומה יועילו רצים ופרשים, פיונים וצריחים, ומה הבדל יש בין השחור והלבן, תוך הלוח וחוצו? הלא הכל נגמר חלף הלך, ואולי מישהו יזכור לעצור את שעון העצר.
במט מפוקח נשמט גלגל ממרכבת החיים. מישהו פתאום הבין שכאן הכל מסתיים, במהלך זה, שהיה חבוי ונעלם, הלך ונוצר, מבלי דעת מכוונת, אף אחד לא ידע שכך זה יסתיים. אכן יש מהשחקנים שמחשבים שבעה שמונה צעדים מראש, אך מי ימנה את כוחה של משבצת? שהיא כל כך שחורה, כל כך רבועה. ניתן לדרוך עליה בדרך המסע של הרץ, ניתן לעקוף אותה במסעו של הפרש, ניתן אף לרבוץ עליה לאורך כל המשחק, אך אי אפשר לגוע בה. היא היחידה שיכולה לשאת את כל המסעים, כל האפשרויות. עליה ינטשו המלחמות. היא תחשב לעמדת קרב, ולעמדת הגנה, מרכז המשחק, והשטח הזניח. אין לה גבול שחיצוני לה. והיא נושאת את משא הניצחון הכבד.
המט הוא הרגע, הוא ההתבהרות, שבו המשחק מתאחד עם המשבצת. עם מכלול המשבצות שהוא המצב המסיים את המשחק. הוא תמונת המוות.

פרדי דן הנגינה והאגדה / דרור בר-יוסף

יתכן שבזכות העובדה שמעולם לא התיימרתי לסוג כלשהו של אובייקטיביות, אני מרגיש כל כך בנוח להמליץ על אחד מגיבורי ילדותי, מורי ורבי (לחצוצרה), מר פרדי דן. כמובן, שאני חייב לציין כי פרדי אינו רק גיבור ילדותי, אלא גיבור אמיתי במובן הפשוט והמלא של המלה. פרדי גדל בסלאמס של ניו ג'רזי (ניסיתי פעם לחשוב מי גר בסלאמס של ניו ג'רזי, אלא שגרו בהארלם ופשטו את הרגל? איך בדיוק מגיעים למקום כזה?), ומגיל צעיר גילה את החצוצרה. בנקודת זמן זו החל עתידה של האנושות להשתנות.

לשמיעה מיצירותיו של פרדי דן

פרדי למד חצוצרה מגיל צעיר והשתתף בסדנאות ג'אז רבות, שבאחת מהן, לאור הצטיינותו, היה אמור להסתיים בנגינה משותפת עם דיזי גילספי. אולם רצה ד' יתברך ופרדי לא יכל להגיע, וכך נמנעה, לצערנו, פגישתם של המאור הגדול עם המאור הקטן. אולם בניגוד למקרים אחרים בהם מניעות קטנות הצליחו לעצור ארועים גדולים, פרדי המשיך במסעותיו והיום הוא הוציא כבר מספר אלבומים שמרווים נחת וישוב הדעת למאזין להם. נגינתו של פרדי מושפעת רבות מלי מורגן, מעמודי התווך של נגינת החצוצרה בעולם הג'אז, והיא בעלת איכות עמוקה ועדינה כאחד, שמבטאת ומעניקה עושר ושלווה פנימיים שקל להתחבר אליהם. פרדי השתתף במספר אלבומים של ג'אז קלאסי מעולה וברמה הגבוהה ביותר, חלקם שלו עצמו, וחלקם עם  הפסנתרן, לאפייט גילסטריך. לגליסטריך מספר יצירות מקוריות סוחפות שראויות למלוא תשומת הלב והכבוד. 



אולם עולמו היצירתי של פרדי איננו נעצר כאן. פרדי חבר מעל לעשר שנים בהרכב פורץ דרך של מוסיקת נשמה / ג'אז, הנקרא 'אדמה פוריה' Fertile Ground. ההרכב הוציא כבר אלבומים רבים והמוסיקה שלו מאופיינת בשמחה ובקלילות שבה, לצד שיחות מורכבות בין הנגנים עצמם ובינם לזמרת. לפני שנים רבות פרדי העיד על עצמו כי הוא מאבד למעלה משני קילו בכל הופעה, רק בשל הריכוז והמאמץ להיות 'מסוכרן' ובאותו גל עם שאר הנגנים כאשר הוא על במה. היכולות ויותר מכך הפירות של סגנון כזה של נגינה והאזנה של הנגנים עצמם הוא, לענ"ד, אחד מהסודות לקסם ולהצלחה המיוחדת של להקה זו. 




יום רביעי, 16 בנובמבר 2011

הפינה של מנחם - 'תחיית ישראל' בראי ההלכה (והפוליטיקה)


בשנת תרמ"ב יסד אליעזר בן יהודה, עם יחיאל מיכל פינס , את חברת תחיית ישראל, שמטרתה תחייתו הלאומית של עם ישראל בארץ ישראל והחייאת השפה העברית.




יום שלישי, 15 בנובמבר 2011

פינה בהרחבה - בקשת הצדיק האופציה של רבי נחמן לרבנות / רוני בר-לב

Don't talk to me If you're looking for somebody
to cry on
Beck


בקשת הצדיק – האופציה של רבי נחמן מברסלב לרבנות / רוני בר-לב

משל שאפשר לשמוע בסמינרים ובהרצאות השייכים לז'אנר ההחזרה בתשובה מדמה את העולם הזה למכונת כביסה. כדי להפעיל את מכונת הכביסה יש להישמע להוראות היצרן. אם נעשה אחרת מהוראות היצרן המכונה תתקלקל, הלך הכסף והכביסה תישאר מלוכלכת. המכונה, כאמור, היא העולם הזה, היצרן הוא הקב"ה והוראות היצרן הן ההלכה.

עמדה פשוטה וברורה זו, המגלמת השקפה תיאולוגית מעניינת אודות 'היצרן' 'הצרכן' והנתק שביניהם, יש בה כדי לשים מאחורי הקלעים דמות דומיננטית ומכריעה לגבי אותה הלכה הנמסרת מאת היצרן, הלא היא דמות הרב, פוסק ההלכה והמורה אותה.

עם זאת, מאחורי הקלעים או מלפניהם, נוצרת היררכיה ברורה בין המשתתפים בנמשל, על פיה מכהן הרב כמתווך בין הרצון והדרישה האלהית לבין הסוביקט שלהם, האדם.[1] האדם, המבקש לעמוד במחויבות הדתית מפקיד את אמונו ובטחונו ברב ומציית להוראותיו. באופן זה,ניצב הרב בעמדת כח כלפי צאן מרעיתו הכנועים לו.

לאו דווקא בכפיפות למשל זה, נראה שמזה זמן, המודל הרבני העולה ממנו הוא השולט בכיפה. מטבעה,עמדת כח מעין זו מעוררת התנגדות וכיום, באיחור אופייני למגזר, קולות החלו לערער על עצם מושג ה'רב' ועל הקורח בהיררכיה הנזכרת.[2]

יחד עם העניין המחודש בתורות חסידיות בקרב הציבור הדת"ל בפרט ותופעת התשובה דרך חסידות ברסלב בקרב הציבור הישראלי בכלל, דומה שהוכשרה הקרקע להציג אפשרות שונה של מושג ה'רב'. אפשרות שאינה משמיטה את האחריות האישית של האדם כלפי עולמו הרוחני ועצם ניסוחו של זה, אלא מעצימה אותה.

תנועת החסידות של הבעש"ט יצרה מתווך מסוג אחר, המבצע תיווך אחר, שבד בבד גם יוצר וגם נשען על תפיסה שונה של יחסים בין אדם ואלוהיו, מתווך ושמו 'צדיק'.

לעומת המערך הרבני המקובל בקרב האורתודוקסיה הותיקה, שבה עצם מציאות תפקיד הרב ברורה ובלתי מעורערת, הוגי החסידות נדרשו רבות לעיון בתפקיד המנהיג החסידי, הצדיק, ובעצם מהותו ואפשרותו.[3]

בולט בקרב ההוגים החסידיים הוא רבי נחמן מברסלב העוסק במושג הצדיק ללא לאות בכל כתביו,שיחותיו וסיפורי המעשיות שלו.[4]

הבנתו של ר"נ את דמות הרב, הצדיק, המנהיג הדתי, מציעה דרך שונה מהדרך שבה מקובל לתפוס אותה, והזיקה הישירה בינו לבין חסידיו וקהילתו אינה עוברת כמקובל בהכרח דרך ההלכה.

בהגותו של ר"נ ההלכה תופסת מקום נרחב לעיון תאורטי כנושא וכמרכיב תשתיתי בחיים הרוחניים. יוצאת דופן ונדירה בחסידות זמנו היא הוראתו לחסידיו ללמוד הלכה ולפסוק אותה בעצמם ולעצמם.[5]

כלומר,ההלכה תופסת מקום עיוני ומעשי חשוב מאוד במחשבתו של ר"נ, אלא שבהגות זו, כפי שהונהגה בקרב חסידיו שמירת ההלכה ותוכנה הינן נחלתו הפרטית של היחיד ואין לאף גורם חיצוני אחריות הלכתית על היחיד. לדוגמא, מדובר בספרות ברסלב על מצב שבו מתארח אורח בבית וההוראה למארח היא לדאוג לצרכיו הגשמיים בלבד ולא הרוחניים, כגון להעירו לתיקון חצות או לתפילה.[6]

גם אם אין בכך משום ביטול מוסד הרבנות, על תפקידיו השונים והפונקציות שהוא ממלא, הרי שיש כאן מגמה המורה לאדם לרתום עצמו למשימה הקשה של הובלת עצמו ולהניח לאחרים לעשות כך כלפי עצמם.

נושא ההלכה בתורת רבי נחמן מגלה, יחד עם נושאים אחרים, את תפיסתו בעניין האחריות האישית של האדם. במקומות שונים מדבר ר"נ על אחריותו של האדם כלפי מעגלים שונים של'מלכותו'[7] ועד לאחריותו על כל העולם.[8]

לפיכך,תפקידו של הצדיק, בהגות ר"נ, אינו להיות נקודת משען ומקור סמכות של הפונים אליו. תפקידו של הצדיק, שהוא למעשה עצם מציאותו של הצדיק, הוא לעורר את האדם לקחת אחריות על עצמו, או בקיצור לעורר את האדם אל עצמו.

התעוררות זו נעשית דרך התקשרות בלתי אמצעית. ר"נ מדבר על כך שיש לבוא אל הצדיק עצמו ולא להסתפק בקריאת כתביו, או בשמיעת תורותיו מכלי שני. הצדיק גופו, פניו של הצדיק,משמשות כמראה, שבאמצעותה, ללא אומר ודברים של הצדיק, האדם רואה את מצבו 'איך פניו משקע בחושך'.[9]הרב משמש כאן כמכשיר, כעמדת ביקורת, שבאמצעותה האדם מקבל רפלקסיה על חייו, ומתוודע אל מצבו ומתפקח אליו.

פרקטיקה נוספת של ההתקשרות עם הצדיק, מורה ר"נ, הינה וידוי דברים לפני התלמיד חכם.הצדיק, צריך להיות תלמיד חכם. משמעות תלמיד חכם עבור ר"נ איננה נתחמת בארון הספרים היהודי ואף לא הכללי, אלא בתנועה של ערנות כלפי העולם הזה, מגמותיו, פרטי פרטיו וסיבתם.[10]

הדיבור לפני הת"ח הוא דיבור שבא לסדר את הדברים, את מאורעותיו של האדם, להציב אותם במסגרת חייו, דבר דבור על אופניו.[11] וידוי הדברים לפני הצדיק הוא למעשה מפגש עם העולם. הצבת העצמי בתוך המקום שבו עצמי זה פעל. מדובר בניסיון לחוויה מלאה, המבקשת להציף את מה שהודחק ולהסיג את מה שהתעבה,במהלך אותו חיכוך והתנגשות עם העולם - המשא ומתן והמגעים השונים איתו.

בוידוי מסוג זה, אין המתוודה פורק מעליו את עול חטאיו ומבקש כפרה מהממסד הדתי או כל נציגות שמיים אחרת. אין הוא מקבל דברי תנחומים מדמות פטריארכית משפיעת חסד שבקרבתה הכל נהיה טוב ומלא רחמים, או לחילופין, רציונאלי, מובן, ומותאם פסיכואנליטית לנפש המתוודה. ר"נ לא נתן מקום להתנהלות מעין זו בחצרו, שאולי משום כך, בין סיבות אחרות, היתה מצומצמת מאוד.[12]

ההתקשרות העמוקה עם הצדיק, זה היושב בטבורו של עולם, חושפת בפני האדם את חוסר התואם שבין בחירותיו לבין מגמותיו של העולם הזה דייקא ולא של העולם הבא. התקשרות זו מאפשרת לאדם לברר את רצונותיו, למצוא אותם לאחר שאלה אבדו לו בנבכי העולם הזה.[13] ידיעה והכרה של האדם, שכל מאורעותיו בעולם הזה הם לטובתו, אומר ר"נ, היא מעין העולם הבא.[14]

הדגש וההתמקדות של ר"נ בתוככי העולם הזה, מובילים אל המחשבה אודות משמעותה העמוקה של הדינמיקה של הוידוי. למעשה, במפגש בין הרב והתלמיד, הרב משחק אך ורק בדברו של המתוודה ואינו אומר מעצמו דבר. כך נהג ר"נ גם בדרשותיו הגדולות בפני חסידיו.הוא שמע מה הבעיות המטרידות אותם ועשה מהן תורות.[15] כך נוהגים גם בקרב חסידי ברסלב עד היום. מי ששואל מה לעשות, בעניני שידוך ושאר הנהגות, עונה לו הנשאל: נו, ומה אתה אומר על זה?[16]

דינמיקה זו מהדהדת למעשה את תפיסתו של ר"נ לגבי מציאותו האוטונומית המוחלטת של האדם בעולם הזה. לפי תפיסה זו, האדם חי את חייו בעולם הזה שממנו נסוג האל.[17] בתוך החלל הפנוי הזה צריך האדם לעבור באמונה, כאשר האמונה עצמה היא אותה חוויה של עימות והתאמתות, אותו תיאור של מאבק, של האדם כנגד עולמו.[18]

אליבא דר"נ, לא ניתנות לו לאדם תשובות באשר לנכונות בחירותיו ולא אישורים חיצוניים.התנהלותו היא שתקבע את מידת הצלחתו או כישלונו ורק המציאות, זו שהוא יבחר לשים לב אליה, עשויה לשמש עבורו אינדיקציה לכך, כאשר גם עליה, אי אפשר להישען באופן מוחלט.

עד כאן הדברים נסובו על פונקציית הצדיק, הרב, כמראה לחסידיו, המכונן את הרפלקסיה של האדם על חייו, כנקודת ביקורת, אבן טועים וכמעורר לאחריות. תיאורים הללו מציבים את הצדיק בהגותו של ר"נ כמשרת הציבור העומד לרשותו לטובת תיקונו, באמצעות ובגבולותיה של מערכת אינהרנטית לחייו של האדם, גם אם זו אינה יציבה. כל הנחתה מלמעלה,או חריגה מגבולות אלו, מוסרת מסדר היום.

במסגרת הגותו של ר"נ ובהמשך לדיון עד כה, גם אם אפשר לעשות זאת כהקדמה לו, ראוי להידרש אל מושג הרב כפי שהוא לעצמו. להניח לרגע את הרב כמשרה, תפקיד, פונקציה,לטובת עמידה על קרקע קיומו של הרב על אופנותה המיוחדת לה.

למעשה,נראה לי שאי אפשר לדון במושג הרב כפי שהוא לעצמו הואיל והוא, מושג הרב, באופן מהותי ועצמותי, לעולם איננו לעצמו. מושג הרב לעולם נתון בידי אחרים.

כלומר,מושג הרב מצוי מעצם טבעו כהפקדה עצמית בידי הקהילה ולמענה. הקהילה 'רושמת' את הרב לפקודת עצמה והיא זו הפודה את הערך שהוכל בו. רישום הרב נעשה בצורות שונות המוכרות במסגרת החיים הקהילתיים, שאלות הלכתיות, התייעצויות, טקסים הנערכים על ידו, סכסוכים הבאים להתיישב באמצעותו, וכיו"ב. פניו של הרב הם פני הקהילה, לכן הוא מייצג אותה כלפי חוץ. שמו מתייחס אחר הקהילה שבה הוא מכהן. אם הוא כתב ספר שו"ת הוא נקרא על שם הבעיות והפתרונות של קהילתו. אם הוא מופיע בטלוויזיה, הרי שהוא הרב מהטלוויזיה.

אפליקציה דרמטית של עיקרון זה מופיע בזיהויו של ר"נ את הרב, מן הסתם גם בעזרת הביוגרפיה האישית שלו, כאלמנט חברתי עמוק, המעורר תסיסה ומחלוקת בכל מקום אליו הוא מגיע.

'דע כשיש שלום בעיר הוא מפני שאין בר דעת בעיר הזאת'.[19]הרב, כך אליבא דר"נ, עושה מריבות בעיר. לא רב על כולם, או של כולם, אלא עם כולם. הוא השאור שבעיסה ובדומה לשאור הוא מתסיס את כל מה שסביבו.[20] הרב, אם להשתמש בתיאורו של פנחס שדה, הינו היהודי של היהודים.

הבנה זו של מציאות הרב כהינתנות במחלוקת, מציבה את דמות הרב כנתונה בידי האחרים,החולקים והמצדדים, המוצאים בו את הדמות להזדהות איתה או להתנגד לה.

אם נחזור למושג הרב, ניתן להבין שאין מדובר כאן על מושג שיש בידינו משכבר, אליו ניתן להתחקות ואותו להבין. הרב הינו מושג בהתהוות, סוג של מחלוקת, מושג הצופן הבטחה לעתיד, יותר משהוא מדווח על העבר.

כלומר,ניתן לדבר על הופעות של דמויות רבניות שכיכבו במהלך ההיסטוריה. ניתן אף לייחד דיון מעמיק בצורות שונות של הנהגות ציבור, דפוסי הוראה, שיטות פסיקה ורטוריקות של דרשות בציבור, אך אין בכל אלה בכדי לאחוז שלא לומר ללכוד את מושג הרב.

ר"נ טוען בקצרה שמושג הרב הינו מושג הנע בין קטבים קיצוניים:

'ראש בני ישראל' (שמות ל) ראשי - תבות רבי. ולהפך 'רשעים בחשך ידמו' (שמואל - א ב) ראשי - תבות רבי'[21]

ר"נ מוצא במושג הרב שני הפכים. אליבא דר"נ מושג זה שסוע בין מצב של רבנות ממוסדת,סמכות, ייצוג של הכללי, הרבים, החוק, הסדר, לבין מצב של ריב, אנארכיה, עמדת קרב והתנגדות. הרב הוא קבוע המועמד לערעור תמידי.

כלומר,הערעור על הרב, על עצם מושג הרב, אינו בא בהכרח מהכוחות החברתיים הרוחשים סביבותיו, שורשו נטוע עמוק במוסד הרבנות עצמו. ר"נ מזהה סכנה ברבנות הממוסדת מעצם מצבה המובהק והנקי שתורתה עגונה בד' אמות של הקלויז - 'רבנות שמקברת את בעליה' ומורה לרב להיכנס בנבכי המציאות והסתרותיה ודווקא שם לגלות את התורה.[22]

הרב,בניסיון להיחלץ מכיליונו, שרוי כל העת בחיפוש התורה במקומות הרחוקים יותר, הנוגדים לכאורה את מעמדו ואת מה שמצופה ממנו. חוסר הלימה זה, בין היותו 'ראש בני ישראל'והימצאותו עם 'רשעים בחושך ידמו' מהווה את הערעור העמוק של מושג הרב מתוך עצמו.

מציאותו עם הרשעים אינה שליחות בעלת אופי מסיונרי, מציאות זו לא באה לגלות תורה אלא לייבא אותה. מציאותו עם הרשעים, בתוככי ההסתרות שבתוך ההסתרות, הינה שהייה רלוונטית הנושאת פרות חדשים לוקאליים. קטבים מרוחקים אלו של עצם מיקומו של הרב, האדמות השונות בהן צומחים פרותיו המזינים את העדה, בית המדרש ומשכנות השדים, משהים את היקבעות מושג הרב להתהוות מתמשכת.

התבוננות במעט ממצאי חקירת ר"נ אודות הצדיק שהבאתי כאן, מעלה מחשבה אודות הרב כדבר מטריד, מפריע, מפר שיגרה. עצם מושג הרב הוא דבר מטריד, מעורער המערער את הדוגמה הדתית.

הרב אצל ר"נ, עד כמה שניתן לדבר עליו, ממלא מספר תפקידי עומק בקהילה. נתון בידיה כמכשיר שאין היא יכולה איתו ואין היא יכולה בלעדיו, העומד כחומה בצורה מפני הניוון וההשתקעות בשביעות רצון בורגנית.

במאמר זה ביקשתי להסיט את הדיון מהאפשרות של 'מות הרב' לטובת החקירה אודות 'מהו הרב'.הניסיון הוא לעבור משלב ההתפקחות וההתנערות מהדוגמות הישנות, לטובת חשיפת המערך הפורה השרוי במעמקי ההיסטוריה של התרבות היהודית. חקירה מעין זו, עשויה לעזור לנו להתחקות אחר מבנים תשתיתיים במבנה הקהילתי האישי שלנו, אחר האלמנטים רבי העוצמה המפעמים בעורקי החברה הישראלית כולה.





[1] אימוץ מודל המכונה, על הנימה הדטרמיניסטית שהוא צופן עמו והפנמתו במעמקי החשיבה הדתית,נראה כפרי התקופה המודרניסטית, הנראית לענ"ד כמצע המעצב העיקרי של הלך המחשבה החרדי השורר גם כיום לגבי עניני הלכה. חלקים שונים של מודל זה אומצו בדרך הטבע ובמינונים שונים על ידי החברה הדתית שהתגוונה מאז.
[2] על ניצני שינוי המציאות בשטח באופי התפקוד של רבנים באינטרנט, ראה מאמרם של אבי שגיא ויקיר אנגלנדר ההלכה הציונית-דתית – משיח הלכתי לשיח פאסטורי, תרבות דמוקרטית, 13 (בדפוס)
[3] מחקר החסידות עסק רבות בנושא זה. ניתוח השיטות השונות בחסידות ובמחקר ראה אצל רון מרגולין, מקדש אדם, פרק ט.
[4] ידועה היא פרשנותו של החוקר יוסף וייס, שכל התייחסות של ר"נ לצדיק נסובה עליו עצמו. ניתן למצוא דעה זו גם בקרב ספרות ברסלב המאוחרת.
[5] מסופר על כך שבימי ההתנגדות הקשה על חסידי ברסלב, היו החסידים הרודפים אותם מזהים את הברסלבר באמצעות ספר הלכה שהיה מונח בתיק התפילין שלו. שיח שרפי קודש חלק ה, קיב. רון מרגולין מציין שייתכן וההוראה של ר' נחמן ללמוד הלכה באה להדגיש שאת ההלכה לומדים מספר ההלכה ואל הצדיק באים לעניינים אחרים.
[6] שיח שרפי קודש חלק ד, אות קפה. עוד בהקשר זה: 'היו אומרים לזה המעיר הערות ונכנס בתחומו של חברו להוכיחו וליסרו שלא כהוגן – אנא! מבקש אני ממך אל נא תתקן אתה את יצרי הרע הניחהו נא בשבילי, כי עלי הוטל לתקנו ולבטלו, ולא עליך', שש"ק חלק ד, אות קלא.
[7] ליקוטי מוהר"ן נו
[8] שם, ה
[9] שם, יט, ב. ההוראה לזכך את הפנים שלי לטובת יצירת 'אפקט המראה' כלפי חברי, מובאת באופן כללי, ראה שם.
[10] שם, יז. וכן, יט, ח.
[11] שם, ד, ג.
[12] מגמה זו מקבלת ביטוי מובהק בסגנונו של אחד מגדולי המשפיעים בברסלב של היום, הרב שלום ארוש, שאחד הדיסקים הפופולאריים ביותר שלו נושא את השם: 'תפסיק להתבכיין'.
[13] ליקוטי מוהר"ן, קפח.
[14] שם, ד, א
[15] ראה לדוגמא התיאור בחיי מוהר"ן, שיחות השייכים לתורות, אות מא.
[16] שיח שרפי קודש, ##. הנהגה זו מזכירה את ההתנערות מתלות במורה בהגותו של ניטשה.
[17] ליקוטי מוהר"ן, סד.ספרות המחקר הברסלבי עסקה רבות בתורה זו, ראה הפניות למחקרים השונים וטיפול של צבי מרק בספרו 'מיסטיקה ושיגעון ביצירת רבי נחמן מברסלב', פרק ח'.
[18] על העמדתה ופיתוחה של הבנת מושג האמונה באופן זה בהגותו של רבי נחמן מברסלב, אני שוקד בעבודת הדוקטורט שלי.
[19] שיחות הר"ן, צד
[20] הפסוק : 'לא תענה על רב',הקושר בין רב לריב, שיחק לידיהם של הדרשנים השונים בהקשרים הללו. ראה מכילתא פרשת נזיקין, תלמוד בבלי, סנהדרין לו, א. תלמוד ירושלמי, פרק ד, הלכה ח.
[21] ליקוטי מוהר"ן, קיא.שסע זה מונצח גם בפסוק הנזכר בהערה לעיל.
[22] ליקוטי מוהר"ן, נו, ג

יום שני, 14 בנובמבר 2011

שיחות הר"ש - הרב שג"ר על עבדות ולפלאפוניה


פלאפונים זה ממש אחד מהדברים ההרסניים ביותר בעולם, זה ממש מזכיר לי את השעבוד של האדם המודרני. יש לך טלפון מה יכול להיות? אני יכול לדבר תוך רגע עם אדם בקצה השני של העולם. אבל מה זה הופך בסוף לנטל, כל אחד הולך עם פלאפון, אז מה תכבה את הטלפון? לא, אולי בדיוק הרגע יצלצל אלי משהו וזה יהיה נורא חשוב; זה בדיוק השעבוד הכי גדול, אנחנו חושבים שאנחנו הופכים לבני חורין בעולם המודרני וזה הרבה יותר משעבד. מכשיר נורא פולשני ואני לא יכול שלא להגיב, זאת הבעיה. מכניס אותי למלכוד, מסתובב עם טלפון... כל רגע יכולים לתפוס אותך. אני חושב זה בדיוק מציין, האדם המודרני חושב שהוא יותר בן חורין אבל הוא הרבה יותר משועבד. כולם הולכים עם פלאפון אז איך אני יכול, אתה רואה אנשים הולכים אבל בעצם הם לא שמים לב איפה הם הולכים כל הזמן מדברים כל הזמן חודרים אליהם... איך בעצם החופש המודרני הוא בעצם שעבוד. יש עכשיו חופש כל נוסעים, יום העצמאות מאד המחיש לי, כולם נוסעים יושבים שעות בפקקים אין לאף אחד את האומץ להגיד בוא שב בבית נשתה תעשה תהנה, לא מוכרחים לצאת, אבל אתה יודע שתתקע ארבע שעות בפקק אחר כך חמש דקות תסתכל במוזיאון חיל האוויר תחזור הביתה כשהילדים בוכים האשה עצבנית וכולם עליך, אבל אף אחד אין לו את האומץ לעשות וזה שעבוד המכונית באה לשחרר אותך והיא הפכה לשעבוד הכי גדול.





יום ראשון, 13 בנובמבר 2011

לך / אבישר הר-שפי




לֵך

כִּי נָשִׁיתַ זִכָּרוֹן
כִּי נָחָשׁ עָפָר בִּנְעָלֶיךָ לוֹפֵת
רוּץ, כִּי רוֹצִים לִתְפֹּס אוֹתְךָ
לֵךְ, כִּי אוֹמְרִים שֶׁתִּשָּׁאֵר
שֶׁתֵּלֵךְ לִישֹׁן בְּמַצַעֵי המלמלה
שֶׁבַּבֹקֶר יעטפוךַ בִּכְסוּת קְטִיפָה שְׁחוֹרָה
במצלצלים, בהסתודדויות, בְּחִיּוּכִים
בהסתרות פָּנִים
רוּץ שֶׁאַתָּה רוֹצֶה
לָלֶכֶת 
וְלִזְרֹעַ 
וְלִבְכּוֹת

בצלם - נגטיב לתרופה, אתר החושך של הבלוג

צילום לילה / דנה קופל