יום חמישי, 11 באוגוסט 2011

הפינה של מנחם / גלות הדקה ה-90






יום רביעי, 10 באוגוסט 2011

צלילי הימים - אישים, זמנים וג'אז / דרור בר-יוסף









'אם אתה לא יכול לשיר את זה, אתה גם לא יכול לנגן את זה'
לואיס (סצ'מו) ארמסטרונג

באחת מתורותיו היפות, רבי נחמן, מלמד אותנו כי יתכן שהתלמיד יעלה על רבו, אך בד בבד יהיה כולו ממנו, "דע שאפשר שיהיה התלמיד גדול מהרב, דהיינו שיהיה לו פי שנים כרבו, ואף-על-פי-כן הכל יהיה בכחו של רבו. וזה בחינת: ויהי נא פי שנים ברוחך אלי – ברוחך דייקא..." היום ננסה לטעום מעט מאחד מהתלמידים הללו, שהיה כולו מרבו, אך כפול ממנו, ודייקא באמצעות רוח נשמתו ונשימתו הייחודיות - לואיס (סצ'מו) ארמסטרונג.

בעוד כשבוע, יט' אב תרסא (4 אוגוסט 1901, למניינם) נוכל לחגוג לארמסטרונג מאה ועשר שנים להולדתו למשפחה עניה בעיר הנמל ניו אורלינס שבמדינת לואיזיאנה, ערש הולדתו של הג'אז. ארמסטרונג גדל במשפחת קשת יום, שההשקעה הכלכלית בחינוך למוסיקה ורכישת הכלים המוסיקליים הנדרשים לכך היו מעבר להישג ידה. אולם, בל נטעה, בימים ההם, רחובותיה של ניו-אורלינס היו בית ספר למוסיקה ולשמחה. באחד מן הימים, בעת בו הם חגגו את כניסתה של שנה חדשה הסתובב ארמסטרונג עם חבריו ברחוב וחגג את כניסתה של השנה החדשה. מנהג מוזר רווח אז בקרב הציבור בעיר, נוהג המוכר גם לנו מעט מבני דודינו השכנים, והוא הירי באוויר.

ארמסטרונג נער שמח ולבבי לא חרג ממנהיגי המקום וירה מספר יריות באוויר, חבריו שבניגוד אליו הכירו באי חוקיות המעשה נמלטו למראה שוטר חמור סבר המתקרב לעברם. צעקותיהם לארמסטרונג לברוח, היו מאוחרות מדי, והוא הובל בוכה ושפל רוח לתחנת המשטרה. תחינותיו ובקשותיו של ארמסטרונג, בן ה-13, שישוחרר, כי למד את הלקח וכל רצונו בחזרתו לאמו, העלו חרס.

ארמסטרונג נשלח למוסד לילדים שחורים אסופים. שם, בודד וללא משפחתו החל ארמסטרונג פרק קשה בחייו.
אולם, בנקודה זו טמונה נקודת המפנה בסיפורו של ענק הג'אז ובני האנוש, לואי (סצ'מו) ארמסטרונג, כפי שמלמד רבי נחמן, כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא. במוסד זה, בימים בהם הרגיש בודד ורחוק ממשפחתו, מבישוליה של אמו ומהמקצבים והניגונים של רחובות ניו אורלינס, הלך ארמסטרונג ושמע את הלהקה של ילדים במוסד. ארמסטרונג ישב לו בצד וקיווה לפנייתו של המורה פיטר דיוויס. והנה גם יום זה הגיע וארמסטרונג קיבל תוף מרים והצטרף ללהקה. עם חלוף הזמנים קיבל ארמסטרונג את ההזדמנות לה ציפה, דיוויס הציע לו את הקורנית של הלהקה, אם זה יקח על עצמו ללמוד ולהתאמן מדי יום. ארמסטרונג קפץ על ההזדמנות בשתי הידיים ובשתי הלחיים כאחד.

נראה כי עד לשחרורו מהמוסד, כבר דבק בארמסטרונג חיידק הנגינה ללא אפשרויות נראות לעין למרפא. עם חזרתו לעיר הולדתו השתלב לואיס בסצינת אוהבי הג'אז והשקיע רבות מזמנו בהקשבה ללהקות הג'אז השונות בעיר, לצד עבודות כפיים מגוונות לצרכי פרנסתו. אולם מצבו הכלכלי לא אפשר לרכוש חצוצרה משלו שבה יוכל להמשיך ולהתאמן.

השנה הקשה שחלפה על ארמסטרונג לא התירה אותותיה על עיר הולדתו, שנראה כי תהלוכות הג'אז ברוחובותיה לא עצרו לרגע. אדרבא, העיר החלה לגלות את מלכה החדש, ג'ו אוליבר, מאה וחמשה עשר קילו של מלכות שלא נראיתה כדוגמתה; העוצמה היחידה שעלתה על מראהו המשובב והמחויך היתה קול תרועתה של החצוצרה כשג'ו קירבה לפיו.

ג'ו (קינג) אוליבר, בדומה לארמסטרונג, עבר דבר או שניים בחייו ועוד היה רק בתחילת גלגוליו בעולם הזה. יתכן, שמאוליבר למד ארמסטרונג מעט משמחת החיים והאופטימיות שכה אפיינה אותו בהמשך. אך הדבר המשותף לשניהם היה ללא צל של ספק מסירות הנפש והמחויבות לקורנית, שאצל שניהם הצליחה לבטא משהו אף עמוק יותר מניגוני הגן עדן שהתהוו באותה עת בניו אורלינס. בין השניים התפתח קשר שהעיר טרם ראתה בין נגניה, ארמסטרונג היה כבנו של אוליבר, ולשמחתו של האחרון נהג לקרוא לו פאפא ג'ו. פאפא ג'ו מצידו אף הביא לתלמידו את הקורנית הראשונה שלו, והוביל אותו יד ביד בנבכי הנגינה, המועדונים והלהקות של העיר.

ב-1918 חלמו של ג'ו אוליבר החל להתגשם כששמו כמלך הג'אז התפרסם ברחבי ארה"ב, והוא נקרא להצטרף ללהקות הג'אז בשיקגו. באותה העת, כבר לא היה ספק, תלמידו-בנו יהיה מחליפו, וכך היה. ארמסטרונג החליף את אוליבר כנגן הקורנית המוביל בלהקה 'קיד אורי'. לא חלף זמן רב עד ששמו של ארמסטרונג הלך לפניו.

ב1922 נענה ארמסטורנג להזמנתו של אוליבר להצטרף ללהקתו בשיקגו. אוליבר היה הנגן המוביל בלהקה הטובה בעיר, אך הוא ידע כי יש לו את כל הסיבות בעולם לקרוא לתלמידו ממשיכו להצטרף ללהקה כנגן קורנית שני.
בלהקה הכיר ארמסטרונג את אשתו, הפסנתרנית ליל הארדין, שיחדיו הלחינו השניים שירים שהופיעו גם באלבומו הראשון של ארמסטרונג. עד מהרה קצרו השניים שבחים מכל קצוות העיר והשמועה על החידוש הנפלא בלהקה של אוליבר פרשה לה כנפיים. ארמסטרונג נודע באילתורי הסולו שלו ובדואטים, ו'בשבירות', כשהיה משוחח בקורנית עם מורו ג'ו אוליבר ויחד היו רוכבים על המנגינה.



ליל הארדין ידעה כי בעלה רק בתחילת דרכו וכי הוא אף עולה על רבו. לכן, שכנעה אותו לקבל הצעה חדשה ליסוע לעיר הגדולה, למקום הקובע, ניו יורק. ארמסטרונג, הקשיב לרעייתו, ויצא בגפו, מזרחה.

כעת לא היה ספק, ארמסטרונג התעלה על רבו; הסווינג הכובש שלו, הטכניקה המבריקה ופורצת הדרך, ההרמוניות המתוחכמות ומאתגרות, ויכולת ההבעה / התקפה של הנגינה שלו, יחד עם הכשרון ליצור מלודיות מלאות חיים עם סולואים דרמטיים ואנרגיה מוסיקלית ללא אח ורע, העניקו לו את המעמד ללא העוררין של גדול נגני ומחדשי הג'אז בכל הזמנים. ארמסטרונג הוביל את הג'אז לקהלים ולמקומות שאיש לא היה בהם לפניו.



לאחר שנה בניו יורק געגועיו ליקיריו הכריעו אותו והוא שם פעמיו לשיקגו. עכשיו כבר לא יכל להיות כינור שני אפילו לא לג'ו אוליבר, אולם, שנים אלו היו השנים הפוריות ביותר בחייו. ארמסטרונג הקליט אלבומים פורצי דרך עבור קולמביה, ובהם החל לראשונה להשתמש בשירה ככלי נגינה, במה שנודע כשירת 'סקאט'. בנוסף הכניס בהקלטות בתים שלמים בהם היה מאלתר על בסיס המלודיה של השיר, בליווי קצבי בלבד של שאר הנגנים.

בחלוף השנים, כבר מוכר כאגדה, עבר ארמסטרונג לניו יורק ויצא לסיבובי הופעות באירופה ואף באפריקה, סיבוב הופעות שהשפיע עליו במיוחד, זו היתה הפעם הראשונה שלו ביבשת השחורה וזו היתה מבחינתו סגירת מעגל. ארמסטרונג נודע בהופעותיו הבלתי נשכחות עם ענקי ג'אז כדוגמת אלה פיצג'ראלד (שאיתה שיתף פעולה גם בביצוע ייחודי ליצירת האופרה המונמנטלית של ג'ורג' גרשווין פורגי ובס) דיוק אלינגטון, אך מעולם לא נפל בצלו של איש. חותמו של לואיס ארמסטרונג על נגני הג'אז ברחבי העולם נותר עד היום, וקשה לדמיין ז'אנר זה בלעדיו.







יום שני, 8 באוגוסט 2011

'ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולוס שרפה את היכלנו' - מאמר לכבוד ט' באב מאת הרב שג"ר ובעריכתו שלו בן ציון עובדיה באדיבות המכון להוצאת כתבי הרב שג"ר


הסיפור על קמצא ובר קמצא קנה לו שם כדוגמא לשנאת חינם בין איש לרעהו הנתפסת כאחת מסיבותיו של החורבן.1 עיון בסיפור עצמו מעלה שאת עיקר האשמה מפנים חז"ל דווקא כלפי החכמים שהיו מעורבים בסיפור, ובייחוד כלפי דמות מרכזית אחת בו - רבי זכריה בן אבקולס.
לסיפור קמצא ובר קמצא שלוש נוסחאות עיקריות, האחת מופיעה בתלמוד הבבלי במסכת גיטין, ושתים נוספות במסורת הארץ-ישראלית במדרש איכה רבה, במהדורות שונות – בובר והדפוסים. ההבדלים בין ההופעות השונות של הסיפור אינם מקריים אלא מכוונים; נראה שכל דרשן ביקש להבליט מוטיב אחר או לחלוק על קודמו. נקודה בולטת ומשמעותית שמבחינה בין הנוסחאות, היא תפקידו של רבי זכריה בן אבקולס השונה בכל אחת מהן. שוני זה נותן עוקץ אחר לרעיון שהסיפור מבטא, ועליו ננסה לעמוד בעיוננו.


המאמר בדף מיוחד המוקדש לדברי הרב שג"ר,

שיחות הר"ש / הרב שג"ר בשעור על ההקדמה לתיקוני הזהר וחורבן הבית

החורבן גורם לאובדן התשוקה, לאובדן ההשראה.

כמו שרוזנצוויג מתאר, המצב של היציאה החוצה היא גאולה... הגאולה האמיתית וזה היחס שבין איש לבין אישה, שאני לא נמצא בשביל עצמי אלא יש לי בית. מהבחינה הזאת האמא, או האשה נתפסת אצל חז"ל כבית. היכולת של האשה בין השאר זה לקבל את האיש. זה בעצם נכון גם בין האיש לבין האשה זה יחס הדדי. זה שמשהו מקבל אותי זה עצמו הגאולה של האדם, משום שהאדם לא יכול לתת את האישור של עצמו לעצמו, הוא לא יכול להיות רק מתוך עצמו... הסובייקטיביות שלכודה בתוך עצמה, ברגע שיש משהו אחר שמקבל אותה בכך היא נחלצת מאותו מצב היא מצליחה לקבל את המציאות האינטימית שלה מבחוץ, זה בעצם המצב הטוב, המצב האמיתי של הבית. – את החלק הזה צריך להוציא.

הניכור עצמו הוא חלק מההתגלות, ולא עוד שהמטרה היא להביא את הניכור עצמו להתגלות.

יום ראשון, 7 באוגוסט 2011

אומן ראש השנה / רוני בר לב (תשס"ו)

גם השנה הייתי אצל רבינו הנחמד ננמ"ח (נחל נובע מקור חכמה) ר' נחמן מברסלב על ראש השנה בציון הקדוש השוכן באומן. גם השנה שאלו אותי רבים ורבנים שאלות רבות ונראה לי שאפשר להבהיר כמה נקודות בעניין.
"מה פתאום לעזוב את הבית והאישה ולסוע לארץ רחוקה ונחשלת, להתפלל בראש השנה על קבר של מישהו?"
ראשית אנסה לתאר מעט מן המעט ממה שמתרחש באומן כל שנה בראש השנה. כמובן שאת החוויה עצמה אי אפשר להעביר על הדף וכבר למדנו בליקוטי מוהר"ן שצריך לשמוע ולראות את הצדיק עצמו מוסר את התורה ולא די בלקרוא את דבריו מן הכתב והדברים ברורים למעיין.
אם כן ננסה לאחוז בקצוות הדברים על ידי הפרטים היבשים. השנה האמיר מספר האנשים שהגיע לראש השנה כאשר בנוסף לאנשים שמגיעים כל שנה באים פנים חדשות. בייחוד השנה הזו בה תרם יהודי ושמו זינגר שכנראה מאוד בעניין סכום כסף עתק שכיסה רוב מכריע של סכום הטיסה ל 2000 אנשים שמעולם לא היו באומן. אין לי הערכה כמה היו שם אך זה אני יודע שבניגוד לשנים שעברו לא ראיתי פרצוף פעמיים. (אולי לא הסתובבתי מספיק). אין נשים בעולם כלל (יש כמה בודדות אך הן לא נראות בשטח) גברים עם ילדים זאטוטים (שהרי רבינו הבטיח שמי שיגיע אליו לפני גיל 7 הוא כבר יסדר אותו טוב טוב) כל הגילאים, כל הכיפות, שחורות קטיפה, שחורות מבד, סרוגות של מזרוחניקים, סרוגות קטנות, סרוגות גדולות, סרוגות של יצהרניקים, סרוגות של בני מכינות, סרוגות של שיעור י"ז בישיבה גבוהה, כיתוביות של נ נח, כיתוביות של נייק, אפילו של יחי אדונינו. כל הכובעים, סמט חסידי, בורסלינו ליטאי, פשוט ברלסבי, שטריימל, גבוה, נמוך, חדש, מרופט, צרוב שמש. כל השערות, ראסטות, קרחות, קוצים, ג'ל, צבוע, עגילים באוזניים, מעל הגבה, מתחת לשפה, בלשון, קעקועים (במקווה רואים הכל). כל הפאות, ארוכות חסידיות, קצרות ליטאיות, מאחורי האוזן ומלפניה, מקורזלות, חלקות, מסולסלות, פרועות, רטובות מהמקווה, יבשות מהרוח. אשכנזים, ספרדים, מרוקאים, תימנים, אמריקאים, אתיופים, צרפתים, פרסים, אנגלים, קנדים, אוסטרלים, רוסים (יש גם כאלה באוקריינה) מכל הארץ, בדרך מהודו, בתחילת, אמצע, סוף, הטיול (לפני ארבע שנים פגשתי אחד שאמר לי שהגם שאיננו שומר מצוות הרי שבכל שנה הוא מפסיק את הטיול שלו, הפעם זה היה בהימלאיה, משאיר את חברתו שם, ונוסע לאומן לראש השנה "לא יכול בלי זה") הכל מכל כל, מכל השכבות ומכל הסוגים.
אציג שוב את השאלה כפי ששאל מארגן מסיבות גדול מהארץ את חברי: אני, שמארגן את המסיבות הכי שוות והכי גדולות בארץ, מציע מוזיקה מעולה, אמצעים מעוררים (הביטוי שונה במקור), שתייה, ובחורות, ובקושי מגרד 6000-7000 איש, והנה בן אדם שחי לפני מאתיים שנה, מביא אנשים מכל העולם להוציא הרבה כסף, לבוא לעיר מגעילה, שינה דפוקה, אוכל זוועה, ורק להתפלל כל היום!! מה קורה פה?!
נקודה שעלתה לי בעודי דחוף ורצוץ במניין המרכזי של האשכנזים בקלויז מנסה אך בקושי לשמור על שיווי משקל במעבר בין הספסלים, מקום שבו כל מטר רבוע זכה למניין משלו, שרוי בתפילה היבשושית בסגנון חסידי ותיק ויציב, שומע מבחוץ את התפילה הרעשנית והסוערת של החבר'ה מהמניין של הרב סבג מפרדס כץ (הרבו להתפלל שם על פדיון שבויים) בבחינת "או אה מה קרה הסטרא אחרא אכלה אותה" יודע שבמחיצתם לא אוכל לעמוד, יודע שברגע זה אני לא עומד על רגליי שלי, יודע שהעיקר זה להיות אצל רבינו על ראש השנה.
כבר בזמנו באו והתלוננו באוזני רב נחמן על כך שאין מה לאכול כשבאים אצלו לראש השנה ואין איפה לשון ואפילו אי אפשר להתפלל[1] והוא הגיב על כך: לאכול או לא לאכול, לשון או לשון, להתפלל או לא להתפלל(!) העיקר שתהיו אצלי על ראש השנה (תרגום מאידיש).
לרב נחמן שידע היטב לאן הוא חותר דרש שיבואו אליו כולם בלי יוצא מן הכלל. מבחינתו לא היה צריך שאנשים יתפללו, העיקר הוא הקיבוץ הקדוש שמתקבצים אצלו. כי הוא ידע לעשות את ראש השנה[2]. עניין הקיבוץ באופן כללי של קהילות ישראל לתפילה ברב עם בראש השנה תפס את תשומת ליבו של רב נחמן. מה טעם נהגו כך ישראל? באופן פשוט התשובה המסורתית היא שאת תפילת הרבים ה' יקבל ביתר רחמים, הן תפילת רבים לא ימאס. נוהג נוסף שרווח לפחות באותה תקופה הוא ההשתטחות על קברי צדיקים בערב ראש השנה, הסיבה הפשוטה לכך היא לעורר את הצדיקים שוכני מרום לפעול לטובת עם ישראל השוכן בתחתונים. רב נחמן כדרכו ביקש טעם פנימי ואחדותי לנוהגים אלו, וכדרכו מצא את הפתרונות אצל הצדיק. הצדיק עצמו מהוה את כללות עם ישראל וההתקרבות אליו היא זו שתועיל לעורר את העליונים לטובת עם ישראל (למרות שהוא חי).
רב נחמן רצה שיבואו אליו כולם בראש השנה כיון שבראש השנה יושבים לדין. ואין אדם יכול לדון את חבירו עד שיגיע למקומו. לכן רצה שכולם יגיעו אליו אל מקומו ואז יוכל לדון. מהי משמעות הגעת האנשים אליו אל מקומו? מעבר לביטול שחשים החסידים כלפי רבם ישנו רובד בסיסי ביותר והוא דעת האדם עצמו. לכל אדם ישנה הדעת שלו, התחושות שלו, המטענים הנפשיים והרגשיים שלו, הפרצוף שלו. ככל שהאנשים שונים אחד מהשני ומגוונים כך הדעת שונה ומגוונת.
ובהתקבץ שלל האנשים השונים והמשונים שאפילו בתוך הקבוצה של חסידי ברסלב בכל השנה ישנם זרמים ופלגים והסתעפויות רבות וכמו שאמר רב נחמן שאנשיו יהיו כיתות כיתות, (נרחיב בהמשך) בהתקבץ כל האנשים הללו יש אוסף גדול של דעת באויר, והאויר מלא בדעת. כי בדרך כלל אם נלך למקום מסוים על פי רוב נמצא שם אנשים דומים אחד לשני כמה דאמרי אינשי (כמו שאומרים האנשים- ארמית) "בוא לגור עם אנשים כמוך" שהואיל והמקום לגור הוא ביוקר גדול אזי באים לגור שם אנשים עשירים ויש להם דעת של עשירים, דעת רחבה, ופרצופיהם רחבים, וכולם בעניין אחד. וכן על זה הדרך בשאר מקומות. ובמקומות כאלה אי אפשר לחוש את הדעת באויר כי כל הדעות שוות. אך כאשר מתקבצים למקום אחד אנשים שונים ומשונים אזי יש הרבה דעות באויר ומי שיש לו חוש יבחין וידע מכל הדעת שבאויר. וכך מגיעים אל הצדיק הדעות של האנשים והן התחושות והמטענים וכו' כנ"ל ואז הוא יכול לעשות ראש השנה. לפי שהוא מתאחז בשורש נשמות בני ישראל ושורשן. כיון שהוא יודע אותם באמת ובתמים.
עמדה זו, של "לעשות ראש השנה", היא בעצם עמדתו של הקב"ה, לפי דברי רב נחמן עצמו: "ועל כן הוא יתברך יכול לעשות ראש השנה, שהוא יום הדין, כי הוא מקים: 'אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו', כי הוא מקומו של עולם כנ"ל"[3]. ובקחתו עליו את תפקיד הצדיק, תפקידו של משה רבינו האוחז בכסא הכבוד- שורש נשמות בני ישראל ושורשן, ופעילותו בראש השנה הוא מנסה להתדמות לבוראו. אגב אורחא אפשר לזהות פה את האופן שבו רב נחמן מתווה את דרך פעולת הצדיק כמעוררת את עם ישראל אל ה'. בעוד שה' הוא מקומו של עולם, ובהקשר שלנו השראת שכינתו של ה' מתפשטת לכל מקום ואין אתר פנוי ממנו ולכן הוא נמצא במקום של כל יהודי ולכן יכול לשבת לדין, הצדיק לעומתו שואף לכך שכל ישראל יתקבצו למקום אחד- ההיפך מפעולת ההתפשטות של ה'- וינועו אל האחדות, ויביאו את הדעת אל הצדיק המשמש כצינור אל ה'.
על ידי הקיבוץ המדובר משיג רב נחמן תוצאה נכספת נוספת. רב נחמן מדבר על כך שעיקר מעלת ארץ ישראל היא בהשגחת ה' עליה, בכך הוא מפשיט את קדושת ארץ ישראל והופך אותה למושג על תחומי. את ההשגחה הרצופה על ארץ ישראל הוא תולה בנשמות בנ"י שבהם מתפאר ה' והתפארות זו מביאה לעיניים המשגיחות[4]. כאשר באים ומתקבצים אל רב נחמן הקיבוץ הקדוש, גם ללא תפילה רק נשמותיהם בלבד, מביאים אליו את עיקר מעלת ארץ ישראל ההשגחה הפרטית. והדברים מתקשרים להנ"ל. שהרי עיקר ההתפארות שיש לה' מעם ישראל הוא מריבוי הגוונים שבהם, בבחינת "כשם שפרצופיהן שונים כך דעותיהן שונות" ולכן דווקא בקיבוץ בעל אופי מגוון שכזה מתרבה התפארת שיש לה' וגוברת ההשגחה ומעלת ארץ ישראל במקום הקיבוץ.
עד כאן עסקנו במוטיבציה של רב נחמן להביא את הציבור הקדוש אליו ויש עוד הרבה מה לדבר בזה. עדיין צריך להבין, שעם כל הרצון הטוב של רב נחמן, מה בכל זאת מביא את האנשים אליו?
רב נחמן רצה שההגעה אליו לראש השנה תהיה מעבר לכל הגיון ותופנם באופן עמוק כחוק בל יעבור: "עוד שמעתי בענין אחר: כל מה שהצדיק מצוה לעשות צריך לקים, רק כשמצוה שלא לסע על ראש השנה אצלו זה אין צריך"[5]. מה גרם להפנמת עקרון זה שאכן הוביל אנשים להתגבר על כל המניעות, וברבות השנים אף לסכן את נפשם ולנסות להגיע אל הציון הקדוש לראש השנה פעם אחר פעם?
ושוב, מעבר למעגל של החסידים האדוקים ברבם, שבמהלך השנים הם אלה שמילאו את תפקיד הבאים אל הציון, ננסה לבחון את המניעים של המון האדם שבאים לשם בשנים אלו של הרב נחמן- מניה.
עימנו בחבורה שהתארגנה לארוחות משותפות היה גם בחור צעיר בן 24 ילד טוב ירושלים שהתברכה בקשת דתית רחבה מאוד, חזותו ארופאית בעליל בלונדיני תכול עיניים תמים וחביב. לאיזה צורך הוא חיפש מישהו מסויים מהמניין של הרב סבג הנזכר לעיל (פרדס כץ) לאחר מבטים חושדים ומשיכות כתפיים פנה אליו אחד ושאל: "תגיד לי אתה, מה טיפוס צהוב כמוך יש לו לחפש פה?". אפשר לדון הרבה בנקודת המוצא המקומית של שאלה זו אך מאחר ואותה שאלה בניסוח אחר יכולה היתה להישאל, ובודאי עברה בראש של כמה 'צהובים', כלפי הצד השני, נראה שהעיקרון המנחה הוא שכל אחד מרגיש שייך באומן בקיבוץ הקדוש. כל אחד מרגיש רלוונטי. השוני הרב בין הפרטים מביא לשאלות הדדיות מהסוג הנ"ל אך לגבי עצמו מרגיש הפרט שזהו מקומו. הכיצד?
כבר בחייו רב נחמן היווה מוקד משיכה לטיפוסים שונים ומשונים, לאו דווקא בתוך בני מחנהו הטבעי חסידים, אורתודוקסים, שגם בתוכם היו התפלגויות גיל ורקע מעמד כלכלי וחברתי, אלא אף בקרב המשכילים ואף גויים. כמו כן, וייתכן שאף יתר על כן, הללו היוו מוקד משיכה עבורו. האיש שהתעניין בדרכי התנהגותם של היתוש והארי, תמונותיהם, טבעם והנהגתם, וכן של שאר החי צומח דומם[6], נמשך לכל מה שהיה מסביבו, והוא ראה בו את מימוש רצון ה' יתברך. דומני שהשקפה מעין זו אי אפשר לאמץ באופן מלא כאשר היא באה מן החוץ, וניכר ברב נחמן שהיו בו סקרנות ועניין חזקים מאוד שהביאו אותו להתבונן בכל, מביצי כינים ועד קרני ראמים.
הסקרנות וגילוי העניין ותרגומם בידי ר' נחמן כשאיפה לגלות את הרצון האלוקי ניתנים להתפרש כסוג של הכלה. רב נחמן שיכלל ופיתח נקודה מהותית בתורת הצדיק לפיה נשמתו של הצדיק כוללת מכל נשמות ישראל. נשמות ישראל הן עיקר התפארות של ה' והתפארות שיש מהן היא ההתפארות והשבח שיש לה' מכלל הבריאה[7]. נמצא שהצדיק הכולל את נשמות ישראל כולל את הבריאה כולה. רב נחמן שמצא מקום בנפשו ברוחו ושכלו לכל פרט בבריאה ושאף לתת לכל אחד מהפרטים את מקומו הנכון, נתן אפשרות לכל מי שרצה לקבל מקום תחת השמש. בתחילת הנהגתו את עדת חסידיו היה שומע מהם וידויים על חטאיהם, הנהגה שהפסיק לאחר זמן.
ניתן לזהות שיטות טיפוליות בהנהגה זו אך בהקשר הנוכחי אפשר לראות בנוהג זה הכרה באדם החוטא ומתן אפשרות להמשיך לחיות עם נפילתו וכשלונו בנסיון להכיל גם את הצדדים הפחות מוצלחים שבו.
בנוסף להכלה פשוטה זו רב נחמן אף נטה לקחת אלמנטים חיצוניים שהאורתודוקסיה באותם ימים נשמרה מפניהם בפחד רב (וכן אפשר למצוא היום) ולהכניסם אל תוך המחשבה וההגות שלו.
סיפורי מעשיות של גויים, סתם אמירות של גויים, פילוסופיה (שהתנגד לה בכל תוקף והזהיר מפניה, אך נראה שהיתה לו בקיאות מרשימה בה) רעיונות משכיליים, ליצנות, עניני כסף, כל אלה ועוד הרבה משך רב נחמן אל תוך התורות שלו ואל סידור המערכות של הבריאה. לא זו אף זו שדווקא אלמנטים שהגיעו מרחוק יותר נחשבו בעיניו לגבוהים ביותר.
ניתן לראות כיצד עיצבה רוח זו של רב נחמן את חסידות ברסלב גם לאחר מותו. ברסלב של היום מכילה בבסיסה זרמים ופלגים שונים החלוקים בתפיסותיהם בתכלית המחלוקת ועדיין כולם ברסלבים. ישנם אנ"ש- אנשי שלומינו, וישנם 'שובו בנים', וישנם הנ-נח-ים, וישנם 'חוט של חסד', וישנם החבר'ה מיבנאל, ועליהם נוספים בעלי תשובה הרבים, ומזרוחניקים חסידיים חדשים, וחבר'ה של קרליבך שהעריץ את רב נחמן, וסתם חבר'ה מהשכונה ועוד זרמים ותתי זרמים שמתפתחים והולכים ואין מעצור למעיין הנובע.
בברסלב אין מונופול. בחסידות זו שחרתה על דגלה את אידיאל הפצת תורת רב נחמן וקרוב הרחוקים ביותר אין מישהו שלא ראוי לבוא בשעריה. השם 'רב נחמן' הגוי בפי רבים בפשטות גמורה, ללא תוספות וכינויים ומשום כך יכול להיכנס לכל פה.
החוויה העוצמתית הזו שיש לך מקום מיוחד משלך, וכמו שרב נחמן אמר לאחד שביקש ממנו שלא ישכחנו: איך אוכל לשכוח אותך והלא לכל אחד ואחד מכם יש לי מקום מיוחד בלב, מושכת את המתקרב פעם אחר פעם לאותו מקום רחוק. וכששואלים אותי "מה יש לך לחפש שם?" אזי עולה על פני חיוך דק של יודע סוד, הסוד שלי ושל הרב נחמן.
דוגמא רדיקאלית לחופש הגדול בחסידות זו מתקיימת כל שנה במוצאי ראש השנה באומן.
רב נחמן אמר לחסידיו שמי שהיה אצלו על ראש השנה ראוי לו לשמוח מאוד. ואכן מיד בצאת החג מארגנים תזמורת חסידית ליד הקלויז ויוצאים בריקודים שמחים עד שעה מאוחרת. בפעם הראשונה שלי שם נדהמתי לראות יהודים חסידיים בני שבעים ומעלה שהיו עסוקים בתפילה יומיים רצופים, כובד ראש וסבר פנים רציני, מרימים רגליהם ומנופפים בידיהם, זורקים את השטריימל שלהם אל על כאילו אין מחר. שמחה עצומה מורגשת שם ויש מקום לכולם. הזקנים כאמור לצד הזאטוטים, אברכים צעירים ודקים, ובעלי משפחות רחבים, כולם מצטרפים לריקוד של שמחה כמצוות רבינו. השנה הזו במוצאי החג, לא הרחק מהקלויז המסורתי וריקודי הדובים, באיזור הדוכנים של הפצת הספרים בידי הפלגים החדשים של בעלי התשובה, נעמדים להם הבוקסות הגדולות של הופעות, הפליקרים פיזרו אור צבעוני של מסיבות, ומסיבת טראנס והיפ הופ הידהדה באויר. כמובן המילים של השירים חזרו בתשובה, הדיסק של סאבלימי-נח מדבר על היותי 'סופר דוסי אורגינל', והלהיט שנטחן ברדיו לא מכבר שח כעת אודות 'רבי נחמן מאומן'. שלוש מילים, רצועה שלימה. חסידים ואנשי מעשה משלהבים את הציבור, מתברר שחלק מהם עסק בכך באופן מקצועי לפני זמן לא רב. וכך חוברים להם התנועות והמקצבים של מסיבות היערות אל תוך מסכת ראש השנה של הרב שביקש שחסידיו יהיו כחיות הנוהמות ביער.
וחסידים ותיקים שעוברים שם ונחשפים לתרבות הרחוקה מהם שמיים וארץ, חלקם מחייכים, חלקם מעווים פרצוף, חלקם מוטרדים מהחשיפה של הילדים הרכים, אך אף אחד לא ינסה להפסיק את המנגינה הזו. לא ייתלו פאשקוילים המגנים את התופעה. חסידות החופש. על רב נחמן מסופר שבחתונה אחת היה כל כך שמח ורקד ריקודים שלא נראו מעולם להשתאות הנוכחים, מי יודע אי אלו ריקודים רקד שם?
השנה ראיתי שנתלו כרזות המשכנעות בדבר רצונו של רב נחמן שנבוא אליו לראש השנה אף לאחר מותו. כפי שכבר אמר אדם חכם: אדם צועק את שחסר לו. מצד הרישומים, אין אף מקום שבו אמר כך רב נחמן. רב נחמן הפליג במעלת ראש השנה שלו. רב נחמן אמר גם שיבואו אליו לקברו ויגידו את התיקון. רב נחמן אמר שיישאר עימנו אף לאחר מותו. אך אין הוראה כזו מצידו לבוא אליו לאחר מותו לראש השנה. התופעה שהתפתחה מלמדת על חיוניותה של חסידות ברסלב בימינו אנו. חסידות שהולכת בעקבות האיש שחי באמת. מי שהוא בעל חוש יכול לבוא לקיבוץ וליטול את הדעת הגדולה שמתגבשת שם. מי שהוא בעל שכל יכול לבוא ולהבין עיקר מעלת ארץ ישראל[8] . ומי שיש לו עיניים לראות יכול לבוא להתבונן ב"ישראל אשר בך אתפאר". וכל אחד, יכול לשמוע את קריאת רב נחמן לבוא אליו ולקבל את מקומו שלו, לבוא ולהרגיש חלק מהדבר הגדול שקוראים לו הקיבוץ של רבינו באומן. וכמו נקודת הצבע הקטנה שנחה על הבד והיא אחת עם עצמה ואחת עם הציור הגדול כך האיש היהודי שבא אל הציון בראש השנה, ואפילו בלי לאכול, ובלי לישון ובלי להתפלל, פשוט להיות. ושוב, בעקבות השאלה: "מה יש לך לעשות שם?" שאלה אמיתית המפילה את כל הרציונאל שעשוי להיות בנסיעה שכזו, ומותירה אותי מצועף בגעגועים, כי אין לי מה לעשות שם, פשוט להיות. איש בל יעדר.


[1] בשיחות הר"ן שם מופיע ציטוט זה הוסיף המעתיק "בכוונה" כלומר שאין הכוונה שלא יכלו להתפלל כלל אלא בפחות כוונה וכן לעניין תשובת הרב נחמן אלא שבמקור הדברים כמאמרם ובעוצמתם.
[2] מי שזוכה להתקשר ולאחז עצמו בשרשי נשמות ישראל, הוא יכול לעשות ראש השנה (ליקוטי עיצות ערך מועדי ה' ראש השנה)
[3] ליקוטי מוהר"ן תנינא, א, יד.
[4] שם, מ.
[5] שיחות הר"ן ריד.
[6] ליקוטי מוהר"ן יז,א
[7] שם
[8] ליקוטי מוהר"ן תנינא מ. "כי טעם ארץ ישראל יכולין לציר לפני מי שיודע טעם שכל" עיי"ש בהמשך