יום חמישי, 21 ביולי 2011

שיחות הר"ש - הרב שג"ר על אמונה וחיים משיחה עם תלמידים על תורה בליקוטי מוהר"ן של רבי נחמן מברסלב




אין אף פעם מצב שאדם חסר אמונה לחלוטין, מבחינת ההגדרות הללו, להיות חסר אמונה זה להפסיק לחיות. עצם הנקודה של החיים זה אומר שיש אמונה. מזה חיים? זה אומר שיש אמונה משמעות, טעם, שהאדם לא הופך להיות ריק לחלוטין, גיא צל מוות, או משהו כזה. התחושה הזו של החיים שהם עצם החיים, המשמעותיות. החיים שבחיים זאת עצמה האמונה...


מצד שני אנו לא תמיד לגמרי באמונה. אפשר להגיד שכשהקב"ה ברא את העולם, כמו שר' נחמן אומר באחת מהתורות שלו הוא סילק את עצמו. זאת אומרת שחלק מהגדרת העולם זה אי האמונה שבו. הפער הזה שהקב"ה לא נמצא. לכן לעיתים בני האדם מאמינים ולפעמים לא, השאלה הנכונה היא האם יהיו לנו רגעים כאלה שבהם נהיה באמונה. זה עצמו שאנו יודעים שזה קיים זה משאיר איזה רשימו.


כנגד הפורמליזם במשפט


תניא
רבי יוסי ברבי יהודה אומר: "ארון של אש ושלחן של אש ומנורה של אש ירדו מן השמים וראה משה ועשה כמותם שנאמר: "וראה ועשה כתבניתם אשר אתה מראה בהר"
אלא מעתה "והקמת את המשכן כמשפטו אשר הראית בהר" הכי נמי?!
הכא כתיב כמשפטו התם כתיב כתבניתם
(מנחות, כט, א)

יום שלישי, 19 ביולי 2011

ווס מאכסטע אלוהים?

בעל שם טוב על התורה, פרשת נח:
ואפשר שלעתיד יקראו הכל שם הצדיקים בשם אל, שזה רמז הפסוק (בפ' בלק) כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל, כי ידוע שישראל הוא שם הצדיק, וזהו שאמר הכתוב כעת יאמר לישראל שהוא הצדיק, יאמר לו מה פעל אל, כמו אדם השואל בשלום חבירו אתה פלוני מה אתה פועל, ומה שלומך, כך יאמר לצדיק מה אתה פועל אתה אל

מעשה בשלושה אנשים שמנים / רוני בר לב

פעם היו שלושה אנשים שמנים. ככה הייתי מתחיל תמיד את הסיפור לאחי כשהיינו הולכים לישון, הוא סיפר ראשון ותמיד סיפר על דברים מעניינים, ממש סיפורים, של מלכים ומלכות וארמונות וכל מיני דברים, ואם הייתי נשאר ער והוא גם, מספיק כדי שייגמר הסיפור, אז הייתי צריך לספר סיפור אחר. ותמיד הוא היה מתפוצץ מצחוק איך שהתחלתי ואומר שזה לו פייר ואני בכלל לא משקיע ורק מנסה להצחיק אותו וזה לא נחשב לי שסיפרתי סיפור. האמת היא שזה הצחיק אותו כנראה כי הוא בעצמו היה חצי שמנמן כזה. תמיד שאנשים ראו אותנו ביחד והיה ברקע שאנחנו אחים אז הרבה פעמים הגיבו: "בטח הוא אוכל מה שבצלחת שלו" כי אני ממש רזה והוא היה ילד טוב ובריא, אני לא חשבתי שהוא שמן, ממש לא, ובכלל לא היה קשר בינו לבין הסיפור שלי, שהכי רחוק שהוא הגיע אי פעם היה שהם הלכו ברחוב ומרוב שהם היו שמנים אז לא היה לאף אחד מקום ברחוב, התיאור הזה גרר עוד ציחקוקים והאשמות ואת זה שאבא שלי בא להשקיט אותנו. ואז באמת הייתי פטור מלספר כי היינו צריכים להיות בשקט. אני לא כל כך הבנתי את זה אז אבל נראה לי שאחי פספס את הפואנטה, כי בשבילי אנשים שמנים זה סוף הדרך. אני לא מדבר אתכם על סתם עגלגלים, כבדי משקל או אפילו כאלה שיש להם הרבה כפלים איפה שלאחרים אין, אני מדבר על הרים. לא בקטע של הגובה, בקטע של הענקיות, אנשים שהכל אצליהם בשפע, שפע כזה שמפליט ממך את ה'וואוו'. ממש כמו שנפלטים מהאנשים האלה הקצוות של החולצה שהם מנסים לדחוף לתוך המכנס, ואם הם דתיים אז הציציות שלהם מבצבצות מתוך המכנסיים, מנסות לברוח, להימלט מתוך הדוחק העצום שבהיקף, אני ממש יכול לשמוע אותן צועקות: תוציאו אותי מכאן! I am dying here

לא מדובר באנשים מסוג מסוים, עם גנים מיוחדים או נטיות חריגות. זה יכול להיות כל אחד. טוב, לא כל אחד, אבל בהחלט ניתן לומר שאין להם אפיונים מוגדרים או נתוני פתיחה מופלגים. מה שכן, זה או שיש לך את זה או שלא. נדמה שיש לאנשים האלה הילה סביבם, עצם הימצאותם היא אמירה. הגודל הזה פשוט צועק באופן ברור: אני כאן. במידה מסוימת כשמדברים על אנשים כאלה, היחסים של כאן ושם קצת מאבדים מכוחם שהרי אחד כזה יכול להיות גם כאן וגם שם בעת ובעונה אחת, וזו גדולתם. לפחות חלק ממנה. וכשפוגשים אותם אפשר להסתחרר מהטבע הלא טבעי שמתרחש לנגד עינינו.

אתה בטח חושב שמדובר פה באיזשהו חזון רחוק, חלום מתעתע אודות השמן האין-סופי, אבל זה ממש לא כך. אמנם זה נדיר, לא משהו שרואים כל יום, אבל אם יתמזל מזלך ותהיה עירני מספיק תוכל לשבוע מלוא עיניך בפרט מרהיב שכזה.

כשאני רואה אחד כזה ברחוב אני חוזר להאמין באדם.

כל כך הרבה אדם בבן אדם אחד. זה עוצמה. זה שפע. הרבה יהודי, זה לא דבר שאפשר לזלזל בו. הרבה ישות יהודית בעולם. שלא תטעו לחשוב זה לא בקטע של להתנקם בהיטלר או משהו, זה פשוט להתפעם מהגדולה הפשוטה, גדולת האדם באשר היא. אולי לא הבנתם אבל אני מדבר איתכם על עבי בשר. כאלה שהבשר שלהם עבה ממש. מתי שאתה משחק איתם כדור סל ויוצא לך ליגוע בהם מעבר למפלי הזיעה שנובעים מהם (כחלק מהמגמה הכללית שלהם לפזר את עצמם בעולם) אתה פוגש את ההר בעצמו. האנשים האלה לא הולכים, לא צועדים כשאר הכלומניקים ברחוב, הם נעים. תנועה זו מילה שאפשר ליחס רק להם. כי זה אשכרה תנועה. כשסתם אחד הולך אז הוא הולך, איזה רושם הוא עושה? היה שם עכשיו הוא פה וזהו. אבל אצליהם המעבר משם לפה הוא פנומן עצמי. להמחשה, כשיהודי כמוני למשל נופל, אז מה קרה? אני קם חיש קל חוזר לפעילות רגילה וכל העניין מסתכם בחבורה קלה. כאשר אחד כזה נופל אז ממש נפל דבר בישראל, איך שהוא הכל הופך לסלואו מושן, ואתה רואה איך כל איבר בתורו, משתפך אל הרצפה, מזעזע אותה, וחוזר הזעזוע אל הגוף והוא מתנער כזה בתוך הנפילה וחוזר חלילה עד הסיום המוחלט- הקריסה הסופית שאז כל היחידה המופלאה של הגדלות הזאת פרוסה על הרצפה ואז אתה מקבל מושג קצת מה הכוונה ב'אבן שאין לה הופכין', זה בלתי אפשרי להפוך את הדבר הזה. יש לי חבר שפעם ישן על הצד ובאמצע הלילה הוא קם כי הרגיש שהיד שלו משותקת. אתם מבינים מה זה?!

חוץ מזה שהם אנשים טובים מאוד. יכול להיות שאני משוחד, אבל נראה שהטוב לב חולק באופן לא שווה. זה מאוד מסתבר, אנשים גדולים עם לב רחב יותר. הם גם מרבים לחייך. זה לא שהם עושים יותר את הפעולה הזו במשך היום אבל כל חיוך שלהם סוכר. איך השפתיים הענקיות (אם כי קשוחות) מקבלות פתאום את העיוות הזה שבסוף הופך לחצי גורן או רבע גורן או סתם איזו צורה של חיוך, ואז הלחיים מתרוממות לאט לאט, מצמצמות את שדה הראיה שלהם עד לאפס המוחלט, ואם זו סיטואציה משעשעת במיוחד אולי תזכה לראותו מתגלגל מצחוק, שזה דפיניטלי, שעשוע עולם הבא. איך הוא אוחז בידיים את הבטן המאיימת לבתר את החולצה, איך החזה מתרומם קצובות ובגינו הראש מחפש לו מקום להיות ויוצא שהוא מתרומם אף הוא (חושף איזה שהוא חלקיק צוואר) וצחוק אדירים בוקע מהפה הזה שהרבה לפעול כל ימיו. יש משהו מיוחד בהטית הראש כלפי שמיא נכון? השמנים הם אנשים שמרבים בתפילה, לפחות בתנועותיה של התפילה: נושמים בכבידות, נאנחים, קרעכץ של איש שמן זה משהו אחר, אין ספק. ככה זה.

כשאני עוצם את העיניים זה מה שאני רואה שלושה גושים גדולים נעים להם ואין מקום לשום דבר אחר.

יום ראשון, 17 ביולי 2011

שיחות הר"ש / הרב שג"ר בשיחה עם תלמידים על תורה לא בליקוטי מוהר"ן של רבי נחמן מברסלב

הרב שג"ר בשעור על ליקוטי מוהר"ן תורה לא

התורה האין סופית חייבת לכלול בתוכה גם את האלמנט של הכפירה. אחרת זה הופך למשהו סופי שאין בו את האור האין סופי. מכאן נובעת האובססיה לנסות ולמצוא אצל הרמח"ל אלמנטים שבתאיים ופרנקיסטים. בצד מסוים זה לא לא נכון, זה גם הסבה שכל כך היתה לו ולחסידות התנגדות. התורה האין סופית מחייבת צד פורץ, כדי לחדד את העניין נקרא לזה צד 'מופרע'.

התורה היא מפגש היא ארוע היא לא פרויקט מדעי. שלומדים תורה היא צריכה להביא אותנו לדבקות ולכן היא לא קשורה רק לתוכן. התוכן הוא רק הכלי, האמצעי, המדיום להביא אתנו להארה, מפגש, נגיעה בקב"ה, ומכאן המקום של הפרשנות, של התורת חיים. התורה היא תורת אמת והיא תורת חיים, ברגע שהיא רק אמת היא מפסיקה להיות תורת חיים. ברגע שהיא מפסיקה להיות תורת חיים היא גם מפסיקה להיות תורת אמת, משום שהתורה היא לא רק תורה של העובדות החיצוניות. היא לא נמצאת בהכרח בעובדות החיצוניות ולכן התורה צריכה שיהיו בה את האופציות השונות.