יום חמישי, 1 בדצמבר 2011

גלות & LOVE מחנה יהודה / יואב שפיז


בס"ד


כאשר עבדתי בחנות המוזיקה בנתניה גיליתי מספר בלתי נדלה של טיפוסים מעניינים ביותר
 (לטובת הקוראים המסוקרנים - יש להם קבוצה בפייסבוק, מומלץ בחום להיכנס ולראותם. שם הקבוצה - "הדמויות והטיפוסים של נתניה") אחד מהטיפוסים האלה היה "סלביק".
 סלביק היה עולה מברית המועצות בעל מראה חזותי של רוקר נצחי. פעם אחת הוא סיפר לי מדוע הוא ורבים אחרים מיוצאי ברית המועצות לשעבר שומעים עדיין באדיקות רבה את הפרוגרסיב-רוק והרוק & רול של העבר, כאילו זה הרגע התגלו הצלילים החדשניים האלו בעולם.
אני מדבר על להקות כמו- Free ,Traffic  ,Allman Brothers וכמובן Led Zeppelin ועוד רבים מוכרים וטובים ( וסליחה רגע אני לא יכול לדלג על Uriah Heep שמשום מה כל יוצא ברית המועצות לשעבר ששותף לדבר אוהב אותם, ועד היום לא ברור לי על מה ולמה) הנה לכם קטע קצר של אחת מהלהקות הנ"ל -

 



ובחזרה לידידנו סלביק -הוא הסביר לי שלא הייתה כמעט אף גישה לעולם התרבות המערבי בתוך מסך הברזל של הממשל הקומוניסטי, למעט תחנת רדיו אחת שהייתה פיראטית ולא הייתה ממוקמת באזור ברית המועצות אלא שידרה על תדרים חזקים שהגיעו אל תוך מסך הברזל, ודרכה היה ניתן לשמוע את המוזיקה החדשה של אותם השנים. (כמו שידורי רדיו השלום וערוץ -7 להבדיל אלפי הבדלות).

כמובן שלא לכולם היו מקלטי רדיו, והיה צריך רישיון בכדי לקבל אחד כזה. על חנויות דיסקים שמכרו את המוזיקה של המערב המתחדש בצליליו הנפלאים  בכלל אין מה לדבר ולכן לא היה ניתן להשיג גם אותם.

 האנשים שפזלו לעבר המערב, נהגו לשבת ולהאזין באופן נסתר ולא חוקי לשידורי התחנה הפיראטית רשמו באדיקות שמות של שירים,להקות, שנים וכד' ושיננו אותם ליום בו יוכלו לקנות ולהאזין באופן חופשי. כמובן שסלביק היה אחד מאותם מאזינים ולאחר נפילת הקומוניזם בברית המועצות הוא החל לבנות את אוסף התקליטים שלו ולשם כך נהג לבוא ולבקר בחנות דרך קבע. כאשר הרשימה האחרונה שהגיש לנו הגיעה לחנות במלואה (בערך כ 30 עד 40 דיסקים!!!) נחשפנו לתקליטים רבים וטובים שלא הכרנו , וכך סלביק לקח אותנו איתו חזרה למחסנים ולחדרים הנסתרים לטעום טעם חופש, בו הגיטרה לא מפסיקה לנסר.

ביום שני האחרון שניים מחברי הנתנייתים עלו לעיר הקודש וביחד שמנו פעמינו לעבר הפאב החדש והנפלא "קזינו דה פריז" לשתות יי"ש ולטעום דגים מעושנים כמיטב המסורת האשכנזית הנהוגה בעירנו(נתניה זה לא מה שחשבתם...) כמובן שהיה ערב נפלא מלא ניחוחות גלות בירושלים החופשית. בדרכנו חזרה החוויה הלכה לזמנים אחרים כאשר אחרי צאתנו מהפאב שמענו צלילים מושכי אוזן מכיוון פאב אחר- "החמישה במאי", שנמצא גם הוא בשוק מחנה יהודה וליבנו נמשך אחריהם. כאשר הגענו למקום ראינו מחזה מדהים- להקה נפלאה בשם ה-Tree שכאילו יצאה הרגע מעטיפה של אחד ההרכבים עליהם נהג סלביק לספר, עמדה וניגנה עם הלבוש והצלילים מאותם מחוזות רחוקים. הקלידן הנפיק צלילי אמונד מיושן, הגיטריסט והבסיסט עם הסאונד המוכר והטוב והמתופף שנע בין מתופף רוק אגרסיבי, למתופף ג'אז ברוחו של  Art Blakey.




 חלק  מהקהל רקד ריקוד מלא תנועות חושניות וחלקו הסתפק בתנועות מאופקות, אך אף אחד לא יכל להישאר אדיש למוזיקה שהתנגנה ברקע ,כך שגם צווארי המאופקים זזו בתנועות רוק-שיער עדינות.  הקהל היה נראה מטולטל בין רגשות נוסטלגיים והרסניים של התיכון לבין הגילוי המחודש- שהמוזיקה אפופת העשן הזו פתאום נראית מתאימה להזזת"החלק התחתון של עמוד השדרה", כפי שאמי נהגה לומר.

כמובן שהאווירה הירושלמית תרמה פאות קופצות בסמוך לכתפיים חשופות, ולרגע התורות הרבות והאידיאולוגיות השונות עברו לדון בערוץ שונה.

שמעתי פעם שמועה ,שהרב קרליבך אמר ששנות השישים היו גבוהות מאוד ואנשי התקופה הזאת היו ממש מופשטים מחומר (עד שהם התפשטו- כפשוטו) אך הם פספסו את העניין ולא הבינו כיצד להתעסק עם העומק הגדול הזה שהתגלה בזמנם.

בדרכנו הביתה התעורר בתוכנו רצון עז להוריד את האבק מן התקליטים ההם, וכבר בדרך שמענו דיסק של ה-Tree בהופעה שהוקלטה באוזן בר התל-אביבי, שנמכר ב-20 שקלים תוך כדי ההופעה בשוק.
אז כמובן ברוח הבלוג הנפלא הזה ושלמה המלך עליו השלום שאמר "אל תמנע טוב מבעליו", אני אשתף אתכם בקטע וב - myspace שלהם ואולי תדבקו גם אתם בנוסטלגיה שההרכב הישראלי הנפלא הזה מביא עימו, בדרך חדשה ישנה למוזיקה. 





תגובה 1:

  1. שפיז ,אחלה כתבה , יחי הפרוגרסיב מעתה ועד עולם !

    השבמחק