יום חמישי, 29 בדצמבר 2011

השפה של סערת הדרת הנשים ושאר יר(י)קות / רוני בר לב

הרבה רעש נשפך כאן בזמן האחרון על אחד הנושאים המורכבים ורבי הצדדים שהתגבש סביב מדורה אחת. כמו תמיד, הרבה רעש אינו מאפשר לשמוע את מה שבין אירוע לחברו ויוצר בליל של משחק מבוים היטב, כשלא תמיד השחקנים יודעים שהם בסך הכל ממלאים פקודות, כבכל מחזה. הנה הרשע הפוגע (יורק, מגדף, נראה לא טוב..) והנה הקורבן התמים (סתם נשים שמנסות לחיות) והנה המקהלה (עיתונאים, מרואיינים, מנחי תוכניות): הו לא, הפעם זה אמיתי, הפעם נלך עד הסוף, לא ניתן לזה להמשיך ככה, הגיעו מים עד נפש!!



אינני בא לשפוט את העניינים, מעשים מכוערים צריכים להיפסק ואין על כך חולק. אבל נראה לי שאפשר להרוויח משהו מלבחון את הצורה שבה מופיעה הסוגיה הזו בתקשורת ובתודעה הציבורית

אני רוצה לקחת שני דוגמאות: השם שניתן לבעיה, הדרת הנשים. סתם ככה, נראה לי שעד לפני שבועיים קשה היה למצוא יותר מידיי אנשים שיסבירו את המונח "הדרה" באופן שבו משתמשים בו בסערה הנוכחית. בתכל'ס זה נראה שההבנה הרווחת לגבי המושג היא דווקא בהקשר של "והדרת פני זקן", שמשמעו כיבוד והידור. כשחושבים על זה, ייתכן שזו נקודת הפריצה של כל הבאלגאן. באוטובוסים שאני מכיר, מודבק סטיקר לפני המושב הראשון המיועד לנוסעים (כתוב בלשון זכר אך מיועד גם לחיות אחרות) שעליו כתוב "והדרת פני זקן". הכוונה היא לעורר את הצעיר הנחפז לשבת, לאפשרות שיש אנשים מבוגרים ממנו, שקשה עליהם ההליכה המייגעת, נדחפת, מטלטלת, אל תוככי האוטובוס, יותר משהיא קשה לו, ויאללה קום תפנה את המקום לאותם אנשים. מקומות ישיבה אלו הם גופא מקומות מחלוקת עיקריים בסערה הנוכחית, כאשר הם משמשים, וגם זה לא חדש, את החרדים המפחדים לשבת מאחורי אשה, ואינם חוששים למבוגרים הנזכרים. אולי זו היתה האסוסאציה הראשונה של הקופירייטר של הסערה הנוכחית.

בכל מקרה, מה זו המילה הזו? כלומר, זו לא המצאה, למרות שהיא חדשה יחסית בשפה העברית, משתמשים בה בדרך כלל בדיונים באזורים אקדמיים (שיח בלע"ז) כדי לתאר אופנים מסוימים של התייחסות והפעלה של צד שולט כלפי אלמנטים מסוימים שהוא מבקש למנוע מהם הופעות שונות במרחב הציבורי. אבל איך היא קשורה לתודעה הציבורית? איך היא קשורה לצדדים השונים, הילדה בת השמונה והחרדים המתפרעים?



דוגמא נוספת: המילה פרוצה. חיילת סיפרה ש"אברך" (מעניין איך המילה הזו נכנסה ללקסיקון..) קרא לה פרוצה לאחר שלא הסכימה ללכת לירכתי האוטובוס. המילה פרוצה, איננה חדשה כמו הדרה, היא ישנה מאוד למעשה. כל כך ישנה שאף אחד לא משתמש בה כבר, רק חרדים ואולי זקנים. המשמעות הבסיסית שלה, שמתארת מצב של משהו שאינו סגור באופן קבוע, נראה לי שכך מקובל לחשוב, היא של זונה. כאשר קוראים למישהו כך, הרי זה כאילו קראו לה זונה. כך זה כאשר קוראים את זה בעיתון.

אך נראה לי שאין הדברים כך. השימוש החרדי במילה הזו, כך נראה לי, אינו מסמן את המושמצת כזונה, השמצה שיש לה השלכות הלכתיות כבדות משקל (שככל הנראה אפילו לא עוברות בדעתו הקלה של מתלהם כלשהו), אלא מסמנות מישהו שחורגת מהכללים החברתיים, בדרך כלל בעינייני צניעות, ואכן משתמשת באותו ניואנס מיני כדי לאפיין את החריגה שלה.



בשתי דוגמאות אלו אני מבקש להראות כי יש כאן פער עמוק ברמה הבסיסית ביותר של ההבנה של כל צד. לא מדובר על חוסר הבנה של האינטרסים השונים, השקפות העולם וכיו"ב, אלא בחוסר הבנה וניסיון להבין שאתה עומד מול מישהו אחר ממך. מישהו עם שפה ותרבות אחרת לגמרי, שגם אם הם משתמשים באותם מילים שאתה מכיר, מדובר בעולם אחר לגמרי.

אינני מבקש להצדיק אף אחד מהצדדים, זה לא שהחרדים מסכנים כי פשוט לא מבינים אותם. עמדה כזו מתנשאת מידי לטעמי. אם קבוצה מארגנת את עצמה באוטיזם וחוסר מובנות טוטאלי הפוגעים באחרים היא עשויה למצוא את עצמה מוקעת מוקאת ומולקית, ויש בתגובה זו, לענ"ד, סוג של זירוז לבריאות חברתית.



כל זה היה סוג של הקדמה למה שחשוב באמת, וזה סרטון מגניב לגמרי שעושה עבודה מצוינת בלהראות את הפער האינסופי בתוך סיטואציה בעלת מבנה מוכר, מחוות מוכרות, ניואנסים מוכרים, אבל השפה, הו השפה... עושה את כל ההבדל. חבל על הזמן כדאי פשוט לראות:





נכון, הדיבורים נשמעים כמו נאום של חברי המפלגה הנציונאל סוציאליסטית, (תגיד מה שאתה רוצה, לפחות היה להם אתוס..) ככה לא מדברים אידיש.

אבל, ההפקה הזו ירדה לפרטים וניואנסים בצורה מדהימה, שטרם זכיתי לראות בשום הפקה על חרדים. אכן, מזה זמן הפאות והזקן אינם נראים מודבקים, הבגדים הולמים (הייתי מספר את השחקנים משיערם הפרוע, אבל כנראה שיש גבול..), ועוד. אבל מה שהגניב אותי בסרטון הזה, היה השיבוח של האלמנט כולו בעזרת הניואנסים המדויקים.

אני לא אפרט פה את כל מה שהתלהבתי ממנו בסרטון הקצר הזה, היריעות יקצרו מלתאר, אבל כמה נקודות קטנות אבקש לציין.

במקרים אחרים אפשר לקרוא לזה פארודיה על סיטואציית דו קרב מערבוני, אבל במקרה הזו צריך להמציא לזה שם חדש. זו אינה פארודיה. פארודיה מאופיינת בדרך כלל כמבט רפלקטיבי על מצב והגחכה של חוקיו. כאן מדובר על משחק פינג פונג בין תרבויות, שבכל תנועה יש רמז לעולם אחר, מובן וידוע, אבל עם המובנות והידיעה אותו, הוא מתחדש לי מול העיניים. החוקים שלו מתפרקים ומתחזקים באותו רגע. המבט התרבותי השונה, מקרין אור חדש על התרבות שמנגד לה, שמוצגת דרכה, ולא רק שאינו דוחק אותו הצידה אלא מבהיר אותו, עושה אותו יותר ברור בגבולות האישיים שלו.

אני אנסה להסביר את פרץ ההתלהבות דלעיל. אחד החסדים שבסרט הזה הוא התרגום של המילים. בתרגום הזה אין ניסיון לקרב את הצופה אל העלילה, הרי זו ידועה ואין כל כך מה להתבלבל (התחכום החביב בסוף, אף הוא איננו, לפי דעתי, אתגר שהיוצרים הניחו לפתחו של הצופה). התרגום איננו פורמלי, אלא דבר שאפשר לקרוא לו בין תרבותי. הוא מביא את מה שקורה בשפה השגורה בסיטואציות כאלה, אנגלית, בשפה אחרת, אידיש. הקטע הוא שהתרגום מתרחש בדיבור עצמו ולא בכתוביות. הכתוביות באנגלית משמשות כבסיס תודעתי, הסיטואציה המוכרת של שכירת רצח סטייל מערבון, למה שקורה בסרט עצמו.

דרך התרגום הזה, מתרחש כאן משהו שחורג כל הזמן מתוך העלילה אל האפשרות האחרת של העלילה בתוך המסגרת של העלילה עצמה. הקרבוייס אומרים אחד לשני "האודי" ומציעים וויסקי אחד לשני בטרם ניגשים לרצוח אחד את השני. מדובר בנימוס בין יריבים, כבוד הדדי למי שיודע להשתמש באקדח. היהודים, עושים מחוות דומות, אך אלו עמוסות באלפיים שנה של געפילטע פיש. היהודון, ישחק אותה רוצח קשוח כמה שירצה, אינו יכול להימלט מהעולם האחר שלו, העולם הבא שלו. אין לו מקום אפילו למעוך את הסיגריה שלו בלי שהוא נתקל בחתיכת גזר שעל קציצת הדג האפור.

תמיד נזרק למקום אחר, היהודי נודד מדימוי לדימוי. הוא אינו יכול אפילו להשתכר מבלי שזה יהיה כמו גוי. הגיבור עצמו, נלכד בפח של אותו ניסיון חסר תוחלת לתפוס את היהודי, לזהות אותו נכונה. הנה, יהודי אחר, עם אותו אוטו, אוי הברוך.. (holy shit)


אבל, אפילו יותר מהסיגריה בתוך הגפילטע פיש, אהבתי את המחווה הקטנה שבה הגיבור משחרר את פאותיו לאחר שהבגד שלבש כלא אותן תחתיו. תנועה בסיסית, מוכרחת, שמסגירה את העיצוב של שפת הגוף האידי. כשיש שפת גוף, אז יש גוף, בסרטון הזה נולד המענטש.

תגובה 1:

  1. רק רציתי לציין, שהסרטון נפלא אמנם, אבל יש שם כמה בעיות. למשל בלבוש של הבעל, שנראה חסידי, ומנוגד לזה שאין לו זקן ופאות ארוכות. או לזקן הקצר יחסית של המחסל, לעומת הפאות.
    אבל זה בהחלט בקטנה. זה פשוט נהדר.
    תודה!

    השבמחק