יום שלישי, 20 בדצמבר 2011

אנא אני בא / יואב שפיז

בס"ד

אנה אני בא
ואני אינני עימי ועמי איננו אני

שחרור המפרקים במתיחת הידיים לאחור
תוך מבט אל על
מגלים שמיים.

רגלי רוצות לנתר באחת אל מעל הקרקע
אל השמיים
לשם כנראה כולם ברחו.

בכדי לקפוץ צריך לכופף ברכיים
לרדת אל הבור שאולה.

ומי אותי יעלה עימי עם עמי
והילד איננו.

ואני,
אנה אני בא.

סבא ראובן לימד אותי היכן צד ימין והיכן שמאל. הדבר ארע כאשר ירדנו במורד רחוב רמת אפרים אל שכונת אפרים; לכיוון ביתם, של סבא ראובן וסבתא יונה, בפינת אפרים ואהרון.
רחוב אפרים היה סלול, אך אדמת הכורכר בשוליים נשארה חשופה. סבא ראובן אחז בידי השמאלית והלכנו יחדיו בצידו של שול הכורכר הימני, וסבא אמר לי אני אוחז בשמאלך, אחר-כך חצינו לשול הכורכר הימני, וסבי אחז בידי השמאלית ואמר לי אני אוחז בידך השמאלית, כך שתמיד סבא ראובן היה חשוף אל צד הכביש הסלול.
ומאז אני זוכר מהו ימין ומהו שמאל (או לפחות אני תולה את זה באותו המאורע).
סבא ראובן היה אדם שקט. ככה אני זוכר וככה נהגו לספר אודותיו. לסבא ראובן היו ריסים מועטים, עקב הדמעות המרובות; צבע עורו היה בהיר מאוד, כיאה ליוצא מזרח אירופה; הגלות הייתה על בגדיו ועל דרך הילוכו, אך כפות ידיו המחוספסות והמבוקעות היו ידי חלוץ.
עיניו של סבא היו דומעות על בני משפחתו, על עמו ועל קורות העולם. מספרים שסבא הרבה לבכות בשקט, שלא יראו,  אבל השקט שלו רעם נורא.
היו פעמים שהדמעות של סבא נמהלו בדמעות שמחה, הדבר קרה כאשר נוסף צאצא למשפחה ונמהלו דמעות תקווה בתוך הייאוש.
סבא נפטר לפני שראה אותי נכנס לגיל מצוות, לפני שחויבתי לא לסור ימין ושמאל.
ומאז כל פעם שנוסף צאצא נוסף למשפחה אני רואה את סבא ראובן בדמיוני מוסיף שמחה על שמחתו, ותנועותיו אינם  אומרים עוד גלות, והוא מרקד ומקפץ, ממש מנתר, וידיו רוקדות מפותלות מעל ראשו, ופניו מלאות שחוק.
בראשית פרשת וישב פרק לז' פסוק ל'
"וישב אל אחיו ויאמר הילד איננו ואני אנה אני בא"
רש"י : אנה אני בא: אנה אברח מצערו של אבא.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה