יום שני, 12 בדצמבר 2011

שיחות הר"ש / הרב שג"ר על החרות של האדם בעולמו של הקב"ה על בסיס תורה של המגיד ממזריטש

הבעיה של החירות בעולם המודרני היא אותה הבעיה שסארטר אומר שהאדם נידון לחרות. החרות הופכת להיות הכלא הכי מעיק, החרות זה בעצם אומר שלא משנה שום דבר, תעשה ככה תעשה ככה, זה לא משנה ואין איש שזה משנה לו וכן הלאה. וזו המועקה הכי גדולה, המועקה של חוסר משמעות של מה שאנחנו עושים. זו הבעיה של החרות. זה כמו ילד שבא לאבא, 'שברתי כוס'. אבא שלו לא שם לב. אז הוא אומר, 'שברתי כוס'. מה הילד רוצה שהאבא יתן לו 'פראקט', אומרים ביידיש, והילד ישחק כדרכו. אבל האבא בכלל לא אכפת לו הוא צועק צועק והוא לא עונה. האיזון הזה, הוא עושה דבר נפלא... זה לא משחרר מאחריות, משום שאסור לנו לשכוח את הצד של הבחירה. הבחירה עם האחריות, אני אחראי למה שאני עושה. אבל בו זמנית, ברגע שאני קובע שאותה גזירה עצמה היא עצמה גזרה אלוקית אני יכול להבין את זה באחדות ואז אני מגיע למצב הטהור ביותר למצב של 'אין', אתה עושה ומה שאתה עושה זה מה שאתה עושה וזה לא חסר משמעות. זה המצב הגבוה. ההסבר הנמוך יותר... הוא לוקח את שני הצדדים של החרות, של האוטונומיה האנושית, שהיא כביכול גם אוטונומיה מול ד' יתברך, ובו זמנית היא גם הגזרה האלוקית. היינו יש כאן את החרות עם המחט של הגזרה, עם חוסר השרירותיות, וזה משחרר אותנו גם מהבעיה של הגזרה. זו בדיוק אותה בעיה. הבעיה של הגזרה היא הכלא ההפוך. אם הכל נגזר מראש, אז בלי חרות אין נשמה. אם הכל תפור מראש אז הכל הופך להיות איזה משהו דטרמניסטי קשוח. החרות והבחירה חייבת כאן להופיע כדי לתת נשמה לדברים, אף אחד לא מכריח אותי. ומצד שני חייבת גם להופיע גזרה מאותה סיבה עצמה, משום שאם תהיה חרות מלאה, חרות של האדם, אז מה שקורה, וזה מה שקורה בעולם שלנו היום, אז החרות עצמה הופכת להיות מועקה כבדה, שרירותיות, וזה האפקט העמוק שיש לאופן הצגת הדברים, שמצד אחד אנו נבראנו לפי מחשבתו של אלקים ומצד שני מחשבתו של אלקים היא בעצם הבחירה שלנו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה