יום שלישי, 6 בדצמבר 2011

מהו לוי?

בהרצאה שנתן מישל פוקו תחת השם "מהו מחבר" הוא ניתח את תפקידו של "המחבר", של המצב של ייחוס טקסט לדמות ספציפית שחיברה אותו. בסוף ההרצאה היה זמן לשאלות.
לוסיין גולדמן: רק שאלה אחת: כאשר אתה מכיר בקיומו של האדם או הסובייקט, האם אתה מצמצם אותם, כן או לא, למעמד של פונקציה?
מישל פוקו: לא אמרתי שאני מצמצם אותם לפונקציה, ניתחתי את הפונקציה שבתוכה דבר כמו "המחבר" יכול להתקיים. לא עשיתי כאן ניתוח של הסובייקט, עשיתי ניתוח של המחבר. אלו ההרצאה שלי הייתה עוסקת בסובייקט, סביר להניח שהייתי מנתח באותו האופן את הפונקציה סובייקט, כלומר, מנתח את התנאים שבתוכם יכול אדם כלשהו למלא את תפקיד הסובייקט.

נראה, שישנה דמות ביהדות שבה מצבה שהוא תפקידה ועצם זהותה בתוך החברה הוא מצב סובייקט (נושא)

במסכת מנחות (צב, א) מובאת דרשה:

"וכפר את מקדש הקדש" - זה לפני ולפנים, "ואת אהל מועד" - זה היכל, "מזבח"- כמשמעו, "יכפר" - אלו העזרות, "כהנים" – כמשמען, "על כל עם הקהל" - אלו ישראל, "יכפר" - אלו הלוים.

הושוו כולן לכפרה אחת שמתכפרין בשעיר המשתלח דברי רבי יהודה.

הסיטואציה היא מעמד הכפרה של שעיר המשתלח לעזאזל ביום הכיפורים. בסיטואציה זו המדרש מבחין בין הכהנים וישראל כמתכפרים ואלו את הלווים הוא מבין כפעילות הכפרה עצמה!

הלווים, שהינם חלק מהסיטואציה הכללית, כפי שמסכם רבי יהודה, "הושוו כולן", אינם חלק מהקהל שעליו פועלת הכפרה, אלא הם מהלך הכפרה עצמה.

לדעתי, לא מדובר כאן בסוג של המרה, שהלווים הם אלה שיקבלו את העונש במקום עם ישראל (יש לי אינטרס מובהק שלא להבין ככה), כמו שמקובל להגיד "כפרה, בוא תאכל משהו", הרי בשביל זה יש את השעיר לעזאזל.

מדובר כאן על תפקיד הלווים כסובייקטים של המעמד. הם אלה שבגופם נושאים ומשאירים את עוונות בני ישראל נוכחים בתוך המחנה. השעיר אכן משתלח, ועמו כל האשם והחטאת, רגשות המצפון והמוגלה של החטאים. אך את פעולת הכפרה, שאיננה מסתיימת, נושאים הלווים

"ועבד הלוי הוא את עבדת אהל מועד והם ישאו עונם חקת עולם לדרתיכם ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה" (במדבר יח, כג)

לעולם בלתי יציבים, הלווים הם המראה של עם ישראל.




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה