יום רביעי, 23 בנובמבר 2011

פינה בהרחבה - דמותו של אויב (בסרטיו של סטנלי קובריק) / רמי שתיוי




דמותו של אויב (בסרטיו של סטנלי קובריק) / רמי שתיוי

מבוא

מאז ילדותי, סטנלי קיובריק היה ונשאר אחד מהבמאים האהובים עליבקריירה ארוכה שהחלה בראשית שנות החמישים ונסתיימה עם מותו בסוף שנות התשעים, עשה קיובריק בסך הכל 16 סרטיםבכל אחד מסרטיו הוא הצליח להטביע את חותמו הן מהבחינה הרעיונית שהוצגה בסרט והן מהבחינה האסטטית שאפיינה את סרטיוקיובריק אולי יותר מכל במאי אחר בן זמננו ובוודאי ביחס למספר הסרטים המועט שביים זכה להתייחסות רבה מצד תיאורטיקנים שונים שבחנו את עבודתו במהלך השנים.

הבחירה בקיובריק וההתמקדות בסרטים האנטי מלחמתיים שבחרתי הובילו אותי לצפיה מחודשת בהם שבמהלכה ראיתי את ההבדל ביניהם הן מבחינת ההתפחתות של קיובריק כבמאיוהןמבחינה מהותית בין הסרטים השונים. על אף ששלושתם עוסקים במלחמותההבדל ביניהם בא לידי ביטוי בגישה שבה נוקט הבמאיבדינמיקה בין הדמויותבאופן בו מוגש הסרט. כמו-כן ישנם מאפיינים אסטטים בסרטיו של קיובריק שהם אופיינים לו כגוןתנועת המצלמההקפדה על הפרטים שבסט, יצירת תימה בשילוב של קול ותמונה.

ברשומה זו נתבונן בשלושהמסרטיו העוסקים במלחמות. הסרטים הםשבילי התהילהד"ר סטריינג'לאבפול מטאל ג'אקט. נעמוד על המאפיינים השונים של שלושת הסרטים שבחרתי ובאמצעות שאלות שאציג הנוגעות לסרטיםלעלילה ולדמויות השונות אנסה לגבש מאפיינים חוזרים ולאתר מהם הכלים הקבועים שבהם השתמש קיובריק בסרטיו בכדי להעביר מסר אנטי מלחמתיעל אף שניתוח זה הינו ספרותי באופיוהאלמנט הפוליטי לא נגרע ממנו וזאת מתוקף הנושא המדובר והוא המלחמההבחירה של קיובריק במלחמותבחימוש ובהרג אינה מקרית וניתן לראות כי היא חלק מגישתו הביקורתית בסרטיו השונים לגבי הטבע האנושילאומניות, פערים מעמדיים, קידמה טכנולוגית המשאירה מאחור את הקידמה המוסרית, וכמובן ביקורת על הממשל האמריקני הנוקט במדיניות של התערבות ומעודד במעשיו את החימוש בעולם.

סטנלי קיובריק - ביוגרפיה
סטנלי קיובריק נולד בניו יורק ביולי 1928 למשפחה מהמעמד הבינוני. בגיל 13 קיבל את מצלמתו הראשונה כמתנה מאביו הרופא. הוא שימש כצלם בתיכון בו למד. מפאת ציוניו הנמוכים (ממוצע 68) הוא לא התקבל לקולג'. בגיל 16,המגזין"LOOK" שכר את שירותיו כצלם שם עבד קיובריק עד גיל 21. במגזין הוא למד את יסודות צילום הקולנוע ביחס לקומפוזיציה,תאורה ומיקום. קיובריק התעניין מילדותו בקולנוע ובשנות נעוריו היה מבלה כחמישה ימים בשבוע בצפייה בסרטי קולנוע ישנים ובסופי שבוע בסרטים החדשים. כפי שמעיד קיובריק, בשנים האלה הוא קיבל את השכלתו כבמאי הן מהסרטים הטובים שמהם למד טכניקות שונות והן מהסרטים הגרועים כנקודת התייחסות מה לא לעשות.
את סרטו הראשון הגה קיובריק לאחר שיחה עם חבר מהתיכון שעבד בחברה שהוציאה כ-40000 דולר עבור גלגל צילום אחד (Reel) של סרט דוקומנטארי. קיובריק חישב וגילה כי הוא יכול לעשות את אותו הדבר ב-1500 דולר. ב-1950 בגיל 21 קיובריק שחסך3800 דולר ממשכורתו, צילם את סרטו הראשון "Day of the Fight" (1951) המבוסס על סדרת צילומים שהוא ערך עבור המגזין. במהלךהצילומים הוא למד את תפעול הציוד הטכני, החל מהמצלמה, העדשות וציוד העריכה. איכות הצילום הטובה שבסרט אפשרה לקיובריק למכור אותו ל-RKOב-4000 דולר לאחר שההוצאות עליו היו 3900 דולר. סרטו השני "The Flying Padre" (1951) נעשה אף הוא עבור RKO בקושי הצליח לעמוד בתקציב עקב העלויות הגבוהות של אתרי הצילום. בשני סרטים אלו, קיובריק תפקד כבמאי, צלם,תסריטאי ואיש טכני. לאחר שצבר ביטחון וניסיון משני הסרטים האלו התפטר מהמגזין והחליט להקדיש את מלוא מרצו לעשיית סרטים. במטרה וליצור את סרטו העלילתי הראשון,קיובריק פנה לידידו המשורר הווארד סקלר (Sackler)שיחבר עבורו תסריט דרמטי, "Fear and Desire" (1953) והחל לגייס כסף עבור הפרויקט.[1][1]סקלר עיבד עבורו את התסריט לסרטו השלישי "Killer’s Kiss" (1955).[2][2]
קיובריק אמנם פיתח בעצמו כמעט את כל הכללים שלפיהם עבד בנוגע לאסטטיקה וטכניקה אך ציין כי הושפע מעבודתו של פודובקין (Pudovkin) ומספרו טכניקת הקולנוע (Film Technique). במהלך צילום שני סרטיו הראשונים,למדקיובריק את מלאכת בימוי השחקנים.קיובריק קרא בראשית דרכו גם מספרו של סרגיי אייזנשטיין (Eisenstein) אך טען כי הוא אינו מבין אותו ואף ביקר את האופן בו הוא עושה את סרטיו כחסרי תוכן אך מלאי צורה וסגנון , כמו-כן קיובריק טען כנגד צ'רלי צ'פלין (Chaplin)שסרטיו מלאי תוכן אך נעדרי צורה וסגנון.
ב-1956 ביים קיובריק את סרטו הראשון באורך מלא (כ-85 דק') "The Killing" (1956),שתסריטו מבוסס על ספרו של ליונל וייט (White) "Clean Break". מסרט זה ואילך, כל הפרוייקטים הבאים של קיובריק היו עיבודים קולנועיים לספרים. "Paths of Glory" (1957), "Spartacus" (1960), "Lolita" (1962), "Dr. Strangelove" (1964), "2001: A Space Odyssey" (1968), "A Clockwork Orange" (1971), "Barry Lyndon" (1975), "The Shining" (1980), "Full Metal Jacket" (1987), "Eyes Wide Shut" (1999).
על אף מספרם המועט של כלל סרטיו, קיובריק עסק במגוון רב של נושאים. סטנלי קיובריק הצטיין בעשיית סרטים עתידניים בעלי אופי מנוכר ומדכא"תפוז מכני" "אודיסאה בחלל 2001" כמו כן הצטיין בעשיית סרטים היסטוריים המלמדים על האופי האנושי "בארי לינדון" "שבילי התהילה" "ספרטקוס". קיובריק אף הצטיין בז'אנר האימה עם סרטו "הניצוץ".על אף שהיה אמריקני בחר קיובריק בשלב מוקדם בקריירה שלו ועד סרטו האחרון לצלם את מרבית סרטיו מחוץ להוליווד.[3][3]בקריירה הקולנועית שנמשכה מ-1951 עד מותו ב-1999 קיובריק ביים בסה"כ11 סרטים באורך מלא, 2 סרטים שאורכם כשעה ו-3סרטים קצרים.

סטנלי קיובריק והקולנוע האנטי-מלחמתי

בשנות ה-50' של המאה העשרים הקונצנזוס הרחב סביב מוצדקות המלחמה בנאצים גרם לביטולה הזמני של תעשיית הסרטים האמריקנית מלבקר את המלחמה באמצעות סרטים אנטי מלחמתייםיתרה מזאת, גודלה והיקפה של מלה"ע השניה מיקד את מרבית תשומת הלב הקולנועית בה ודחק לשוליים את עלילות מלה"ע הראשונה שהפכו מרוחקים ומיושנים ואף חיוורים ביחס לזו השניההפערים הטכנולוגיים בין שתי המלחמות מיקמו את המלחמה הראשונה כשייכת לעידן אחר ואילו המלחמה השניה שבה נעשה שימוש נרחב במטוסיםטילים ופצצות הפכה קרובה יותר ורלוונטית יותר. החזרה לעיסוק במלחמת העולם הראשונה כנושא מרכזי בסרטים ולא כסיפור רקע צדדי החלה
באמצע שנות ה-50',"שבילי התהילה"של קיובריק סימן את תחילתו של עידן זה שלאחריו יצאו עוד כשלושה סרטים שעסקו אף הם במלחמת העולם הראשונה. סרטים אלו בויימו על ידי בני הדור שלא חווה את המלחמה הזו והם החלו לעצב מחדש את הדימויים הקולקטיביים של הדור שקדם להם.[4][4]
המשותף לכל היצירות הללו והמגדיר המרכזי של הקולנוע האנטי מלחמתי הוא שבכל הסרטים המלחמה היא מיותרת ואין לראות בהרג המאסיבי שמתרחש במסגרתה כדבר לגטימיבנוסף המלחמה אינה מוצגת כאסון חיצוני לאנושות אלא כתוצר ישיר של בני האדם ושל מעשיהם.[5][5]

כאשר שבילי התהילה יצא לאקרנים ב-1957 הוא הושווה באופן בלתי נמנע לסרטו של לואיס מיילסטון "במערב אין כל חדש" (1931) שנעשה על-פי ספרו של אריך מריה רמרקלכאורה השוואה זו מתבקשת שכן שניהם בימאים אמריקנים המטפלים במלחמת העולם הראשונה דרך סיפורם של צבאות זרים – מיילסטון בצבא גרמניה וקיובריק בצבא צרפת. השוואה זו אינה יכולה לחרוג הרבה מעבר לכך שכןהתשובה של מיילסטון למלחמה היא פציפיזם היוצא כנגד אובדן החיים במלחמהלעומת זאת העיקר בסרטו של קיובריק אינו הפציפיזם אלא חוסר הצדק הקיים בעולמנוהפערים המעמדיים הקיימים אמנם כל הזמן אך גילויים בעת מלחמה הופך אותם אף לצורמים עוד יותר.[6][6]השטח המבוזר אינו הגבול בין שני הצדדים בסרטהאויב אינו החייל הגרמני כי אם הקצונה הבכירה בת המעמד הגבוה האדישה לחיי החיילים הפשוטים ומוכנה להקריב את חייהם עבור מטרות המלחמה אשר אינן ברורות כלל לאורך כל הסרטכאמור הפער המעמדי קיים כל העת אך בעת מלחמה הוא הופך לקיצוני ובעל השלכות לחיים או למוותמראשית הסרט אנו רואים את הפאר שבו חיים הגנרלים. מכותרתו של הסרט ניתן להבין כי שבילי התהילה אינם אלו שהולכים בהם החיילים הפשוטים הנלחמים ונהרגים אלאהקצינים הזוכים לקידום ולתהילה מבלי ללכלך את ידיהם ובוודאי מבלי לסכן את חייהם.[7][7]

מסוף שנות ה-50 התעניין קיובריק באופן רציני ומעמיק בתופעת החימוש הגרעיני והסכנות הכרוכות בה. קיובריק קרא ספרים רבים, חלקם מקצועיים וחלקם עלילתיים ומצא בספרו של פיטר ג'ורג' "Red Alert",את העלילה שתתאים לסרטו העוסק באיום הגרעיני. הטענה המרכזית בספר זה כי תיתכן טעות אנוש שתוביל לשואה גרעינית.[8][8]חמש שנים לפני קיובריק ביים סטנלי קרמר (Kramer)את סרטו "On the Beach" (1959) שעסק אף הוא בנושא החימוש הגרעיני. באותה שנה שבה יצא לאקרנים"ד"ר סטריינג'לאב" (1964) יצא סרטו של סידני לומט "אזעקה גורלית" (Fail Safe).סרט ריאליסטי העוסק באותו הנושא ואשר גם בו נשיא ארה"ב נאלץ לקבל החלטה האם לאפשר לסובייטים להגיב בכדי למנוע שואה גרעינית.[9][9] קרמר ולומט נקטו בגישה רצינית מתוך תחושה כי מדובר בנושא רציני. לומט בחר להעמיד בתפקיד נשיא ארה"ב את הנרי פונדה (Fonda) שחקן מרשים שנועד לעורר יראת כבוד בקרב הצופים באחריות ובמוסריות שהוא מפגין.[10][10]

לאחר ההצלחה של פלאטון שיצא ב-1986 היתה באולפנים סיבה להאמין כי מלחמת וייטנאם היא נושא חשוב המביא את הצופים לאולמות הקולנוע. ההימור היה נכון וסרטו של קיובריק זכה לתהודה רבה. ב-1987 האחים וורנר הציעו להפיץ את סרטו של סטנלי קיובריק שלו חיכו מספר שנים, קיובריק שביים בעבר סרטים אנטי מלחמתיים שהפכו לקלאסיים, יצר סביבו מערכת צפיות מסרטו החדש.[11][11]
קיובריק קיבל את הרעיון לשם הסרט”Full Metal Jacket” מתוך משפט שהופיע בקטלוג לכלי נשק.[12][12]בדומה לסרטי מלחמה אחרים "פול מטאל ג'אקט" אינו מציג סיטואציות פוליטיות במובנן הרחב, הוא אינו מראה תהליכי קבלת החלטות בדרגים פוליטיים, אינו מראה פוליטיקאים. ההתייחסות היא לרוב בדרגים המבצעים בשדה הקרב שגורלם נחרץ על ידי שולחיהם בוושינגטון.[13][13]בניגוד לסרטים קודמים שעסקו במלחמת וייטנאם, קיובריק בחר שלא לצלם את סצנות הקרב ביערות העבותים אלא בחר בצילומים בשטחים בנויים המזכירים יותר את סרטי מלה"ע השניה. [14][14]
קיובריק שאף ליצור תחושת ריאליזם נוקשה מתחילת הסרט. בדומה ל"המבורגר היל" (1987) של ג'ון ארווין (Irvin) קיובריק בחר לתפקיד הסמל בטירונות לוחם לשעבר במרינס בכדי שיעביר לשחקנים ולצופים את התחושה האוטנטית ביותר.[15][15] לצורך קח הוא בחר בר. לי ארמי (Ermey) לתפקיד הרס"ר המכשיר את החיילים בטירונות. התנהגותו של ארמי כלפי השחקנים מול המצלמות ומחוץ לסט היתה נוקשה, השחקן דוריאן הרווד (Harewood) ששיחק את “Eightball” ציין בראיון שנתן לשיקאגו טריביון ב-1990 כי החוויה היתה הדבר הקרוב ביותר שהוא הרגיש למלחמה ולצבא אמיתי.[16][16]

הסרטים
"שבילי התהילה" "Paths of Glory" 1957.
הסרט "שבילי התהילהמבוסס על ספרו של המפרי קוב (Cobb 1935)הסרט מגולל את התנהלות צבא צרפת במלחמת העולם הראשונהבמרכז הסרטמשפט צבאי והוצאה להורג של שלושה חיילים המואשמים בגילויי פחדנות מול האויב לאחר כישלון מבצע כיבוש.[17][17] הסרט מתחיל בקריינות המציינת את אשר התחולל בחזית הצרפתית גרמנית מראשית מלחמה עד לזמן הסרט המתרחש ב 1916. הקריין מציין כי במשך שנתיים לא חלה כל התקדמות בשתי החזיתות וכי כעת שני הצבאות מחופרים בעמדותיהם וסופגים הפצצות הדדיות.
השוטה ראשון של הסרט מראה את כניסתו של גנרל ברולר (אדלוף מנז'ולטירתו של גנרל מירו (ג'ורגמקרדימפקד החטיבה הנמצאת בחזית הגרמניתברולר גנרל מהמטה העליון מגיע לטירתו המפוארת של מירו שהיא גם מטה הפיקוד של החטיבה בכדי לבקש ממנו להורות לחטיבתו לכבוש את "תל הנמליםשנמצא בידי הגרמנים. מירו בתחילה מסרב בטענה כי כיבוש זה הוא בלתי אפשרי ואף מציין כי חטיבתו נקרעה כבר לגזרים מהמלחמה הממושכת וכי אין בכוחה להילחם ולהצליח בכיבוש התלמירו מוסיף בנאומו הקצר כי חיי חייליו ושלומם חשובים לו יותר מכל וכי חייליו יודעים זאת וסומכים עליו. גנרל ברולר מצדו מבין לליבו של מירו אך מציין כי ללא כל קשר או ניסיון להשפיע עליו נודע לו כי מירו מועמד לקידום והוא כקצין במטה הכללי עושה הכל למען קידומו של מירולמידע זה השפעה כמעט מיידית על מירו שתחילה טוען כי שיקולי קריירה אינם משתווים לחשיבות חייהם של חיליו אך אם יינתן לו סיוע ארטילרי כלשהו יהיה ניתן לבצע את המשימה.

קיובריק בוחר להראות בסצנה הראשונה את מניעיו האמיתיים של גנרל מירו שבתחילה טען בתוקף כי חטיבתו אינה מסוגלת למבצע זה וכי חיי חייליו חשובים לוומיד לאחר שנודע לו אודות הזדמנות הקידום הוא משנה את דעתו ולפתע מאמין ביכולתם של חייליו המוטשים לכבוש את התלבמעבר חד עובר קיובריק מעולם אחד למשנהוהעולם הראשון הוא מטה הפיקודהטירה המפוארת של גנרל מירוהסועד על שולחנו במדים מצוחצחים מיטב המטעמיםהעולם השני הוא שדה הקרב המוצג כמבוך של חפירות בלתי נגמרות המעצימות את תחושת המצוקהמירו שעובר בין חייליו השונים מצדיע כשהוא חולף על פניהם ועוצר מפעם לפעם בכדי לשוחח עם חייליואינו נראה שייך לשדה הקרב ונראה כאורח לרגע.

קיובריק מציג באותו ביקור של מירו את מפקד הכוחות בשטחקולונל דקס (קירק דאגלס), שבניגוד לממונה עליואינו ישן בתנאי פאר וחיי בשוחות עם חייליוגם דקס בתחילה מפקפק בהצלחת המבצע אך נוכח האיום מצד מפקדו כי הוא יועבר מתפקידו הוא מתמלא אמונה כי ישנו סיכוי שחייליו יעמדו במשימה.מיד עםהתחלת המבצע מתגלה דקס כלוחם אמיץ המוביל בראש את חייליוההתקדמות האיטית של החיילים מלווה בהפצצות כבדות ההורגות בהם במספרים גדוליםבשעה שדקס וחצי מהחטיבה מנסים להתקדםהחצי השני מחופר בשוחות ולא מצליח לפרוץ החוצה עקב הפצצות המאסיביות. גנרל מירו שצופה במבצע זה מבונקר הפיקוד מורה בזעמו הרב להפציץ את עמדות חייליו המחופרים בכדי להוציאם מהשוחותפקודה זו אינה ממומשת ונתקלת בסירוב הקצין שאמור להורות על ההפצצההמבצע אינו מצליח וגובה קורבנות רביםוגם החיילים שהצליחו להתקדם לא עברו את גדר התיל של החזית הצרפתית.

למחרת מתייצב דקס במטה גנרל מירו ומוסר לו דין וחשבון בנוכחות גנרל ברולרמירוזועם על כישלון המבצעדורש כי 30 חיילים מכל פלוגה (כ-90 בסה"כ) יוצאו להורג בהאשמת פחדנות מול האויב,דקס שוב מפגין אומץ ומציע כי הוא יישפט במקום חייליו מאחר והוא האחראיברולר מציע פשרה ולבסוף מוסכם כי כל מפקד פלוגה יאסור חייל אחד ממחלקתו וזה יובא למשפטקולונל דקסעורך דין במקצועו מבקש לייצג את חייליו במשפט זה כשייערך.
שלושת החיילים שנאסרים משקפים בצורה הטובה ביותר את האבסורד שבייסודו של משפט זה.
חייל אחד נבחר בהגרלההשני נבחר על רקע של אי התאמה חברתית בפלוגה והשלישי (טוראי פריס) נבחר על ידי מפקדו לאחר שזה הרג בטעות את אחד מחייליו וחייל זה ידע זאת ואף איים עליו לדווח על כך. המשפט הצבאי מתנהל במהירותללא הקפדה על החוקים כגוןאי הקראת כתב האישום בפני החייליםאי רישום פרוטוקוליתרה מזאת ניכר כי צמרת הצבאית אינה מעוניינת כלל בחקר האמת ואף מודה כי בחירת חייל בהגרלה לעמוד למשפט שאשמתו דינה מוותהוא דבר מקובל בצבא הצרפתיהתובע אינו מתחשב כלל בתשובות החיילים וכל מטרתו היא להוכיח כי הם גילו פחדנות מול האויב על אף שאין אף עדות או נתון כלשהו המעיד על כךההיפך הוא הנכון החיילים מתגלים כבעלי עיטורים על מבצעים קודמיםעל גילוי אומץ לב בשדה הקרב.

לאחרש נודע לדקס אודות פקודתו הבלתי חוקית של מפקדו להפציץ את עמדות חייליו הוא מנסה להניא את גנרל ברולר מלתת ידו למשפט זה שיסודו בטירופו של מירו ובהאשמות המופרכות כנגד חייליועל אף המידע המסעיר שמביך את ברולר הוא מתעלם ממנו ואינו נוקט דבר עד אחרי המשפט.
החיילים נמצאים אשמים ונגזר עליהם למות על-ידי כיתת יוריםקולונל דקס שמודע לסיבת כליאתו של טוראי פריס מזמן אליו את מפקדו ומטיל עליו את הפיקוד על כיתת היוריםאחרי ההוצאה להורגמתכנסים ברולר שמתפעל מביצוע גזר הדיןמירו ודקס במטהו של מירו.ברולרמודיע למירו על המידע שדקס הביא לפניו בעת המשפט והודיע לו כי אין מנוס מלפתוח בחקירה., מירו נסער ונעלב עוזב את החדרברולר מציע לדקס את תפקידו של מירודקס מסרב תוך ויכוח סוער עם ברולר היורד לפסים אישיים.
בסצנת הסיוםהחיילים הנמצאים במסבאה בהפוגה, מקבלים את ההודעה כי עליהם לחזור לקווים ודקס נכנס למפקדתו.

"ד"ר סטריינג'לאב אואיך למדתי להפסיק לדאוג ולאהוב את הפצצה"
הסרט נפתח בבסיס חיל אוויר האמריקני בו מוצב קפטן מנדרייק (פיטר סלרס), קצין בחיל האוויר הבריטי המסופח לכוחות לצבא האמריקני.מנדרייק מקבל קריאה ממפקד הבסיס גנרל ג'ק ריפר (סטרלינג היידןהמודיע לו כי הבסיס נמצא בכוננות "קוד אדוםוכי זה אינו תרגילארה"ב נמצאת במלחמה מול הסובייטיםריפר מורה למנדרייק להוציא לפועל את "תכנית Rולהחרים את כל מקלטי הרדיו מחשש לתעמולה סובייטית.
מטוסים מפציצים אמריקניים מסוג B-52 חגים בשמיים באופן קבוע במרחק שעתיים טיסה מברה"מ.מפקד אחד המטוסים מייג'ור קונג (סלים פיקנסמקבל את הפקודה מבסיסו של ריפר בשעה שהוא מעיין במגזין "פלייבויושאר הצוות עסוקים בדברים שונים שאינם קשורים למשימתם.כאשר הוא מאשר כי הפקודה אינה סוג של תרגיל הוא מוריד את קסדת הטייס וחובש כובעבוקריםקונג חוזר למקומו בתא הטייס ומדבר אל פקודיו בקשר הפנימי של המטוס על החשיבות ההיסטורית שיש לאירוע הזהבמקביל מספר מטוסים החגים בשמיים קיבלו את אותה הפקודה אך בסרט מתמקדים רק במטוסו של קונג.

גנרל טרג'ידסון (ג'ורגסי סקוטשוהה במלון יחד עם מיס סקוט (טרייסי רידהמאהבת שלו שהיא גם מזכירתוכאשר הוא מקבל את הידיעה בדבר פקודת "תכנית Rשהוצאה מבסיסו של ריפר וכי התקשורת עם הבסיס נותקה ולא ניתן לתקשר עם ריפר בשום אופן בכדי להבין את פשר הדבר. בחזרה לבסיסו של ריפרבו הוא מודיע לחייליובכריזה של הבסיס כי הקומוניסטים מבצעים תקיפה מאסיבית על ארה"ב וכי עליהם לשמור על הבסיס אטוםמחשש שהסובייטים יתחזו לצבא אמריקני בכדי לכבוש את הבסיס על חייליו להילחם בכל מי שיתקרב לבסיס גם אם הוא נראה אמריקני .
ריפר מנחה את חייליו לא לבטוח באיש ללא כל קשר למדיו או דרגותיו אלא אם כן הם מכירים אותו אישיתכמו-כן הוא מורה לחייליו לירות כל מי שמתקרב לבסיס בטווח של מאתיים מטריםריפר אף מציין כי במקרה של ספק יש לירות קודם ואחר-כך לברר במה מדוברבשעה שריפר נואם את מה שנראה כנאום פרידה שלו מחייליומנדרייק מכבה את המכשירים השונים בחדר הבקרה ובמקרה מאתר מכשיר טרנזיסטור שלא הוחרםמנדרייק מפעיל את המכשיר ומגלה להפתעתו כי כל השידורים כרגיל ונראה שארה"ב אינה נמצאת תחת מתקפה סובייטיתבשעה שקונג וצוותו נערכים ל"תכנית Rמכוונים את מכשירי הקשר שלהם ונועלים אותם כך שאיש לא יכול לבטל את הפקודה מלבד מי שיודע את קוד הנעילהמנדרייק נכנס למשרדו של ריפר בכדי לגלות לו כי יתכן ומדובר בתרגילריפר נועל את משרדו ומודיע למנדרייק כי הפקודה שלו עומדת בעינהמנדרייק מודיע לו כי כקצין בצבא הוד מלכותה הוא מחויב לבטל את הפקודה על דעת עצמו ומנסה לצאת ממשרדו הנעול של ריפר. כאשר מנדרייק דורש כי ריפר ימסור לו את קוד הביטול ויפתח את משרדוריפר מציג את אקדחו המונח על שולחנו כאיום.

ריפר מתחיל לתאר לו את התרחיש שבו מרגע שהפקודה יצאה ואין ממנה דרך חזרהנשיא ארה"ב וצוותו בחדר המלחמה שבפנטגון יבינו כי יש דרך אחת לעשות זאת והיא השמדה כללית של ברית המועצותריפר טוען כי מלחמה היא דבר חשוב מדי מכדי להשאירה לידי הפוליטיקאים בלבדהוא אינו יכול לשבת מנגד מה שהוא מגדירהחדירההאינדוקטרינציה והחתרנות הקומוניסטית ומנגד לקונספירציה הקומוניסטית הבינלאומית המזהמת את הנוזלים החיוניים של הגוף שלנו.
בחדר המלחמה שבפנטגוןסוקר גנרל טרג'ידסון בפני נשיא ארה"ב מרקין מאפלי (פיטר סלרסאת התפתחות האירועים ואת התקדמות המטוסים המפציצים שבאווירהנשיא טוען שהוא בעל הסמכות הבלעדית להורות על שימוש בנשק אטומי וכי נראה שגנרל ריפר חרג באופן גס מסמכויותיוטרג'ידסון אף מוסיף כי אמנם במסגרת "תכנית R"ניתנת הסמכות בידי קצין בדרגתו של ריפר להפעיל כתגמול את המטוסים שבאוויר אך רק לאחר ששרשרת הפיקוד הרגילה נפגעת ואין אפשרות להשיג אישור מהנשיא.טרג'ידסון משוכנע שמאחר ואין שום דרך להחזיר את המטוסים שאמורים להיכנס לטווח הרדאר הסובייטי תוך רבע שעה ומאחר ואין מנע מתגובה סובייטית מיידית יש לנצל את המתקפה הזו בכדי להכניע אחת ולתמיד את הסובייטים ולנצל את אלמנט ההפתעה שהושג בטעותטרג'ידסון מנסה לשכנע את הנשיא לקבל במהירות החלטה שלדידו היא בלתי נמנעת בין מלחמה ולה 20 מיליון הרוגים ובין מלחמה עם 150 מיליון הרוגים.
בהוראתו של הנשיא מזמנים לחדר המלחמה את השגריר הסובייטי סדיסקי (פיטר בול). שבכניסתו לחדר המלחמה סוקר ראשית את המטעמים המונחים על שולחן המזון הארוךבחדר המלחמה מתפתח ויכוח בין טרג'ידסון וסדיסקי והם מתחילים לריבכשהנשיא ניגש לברר מה פשר הדבר סדיסקי טוען כי טרג'ידסון ניסה לשתול עליו מצלמה זעירה ולהאשים אותו בריגול וטרג'ידסון טוען כי הוא ראה אותו מנסה להשתמש בה במו עיניוהמאבק מסתיים כאשר צוותו של הנשיא מצליח לאתר את רה"מ הסובייטישיחת הטלפון ביניהם נשמעת כמו שיחה בין איש מבוגר לילד קטן הנעלב מכך שהוא אינו מתקשר או שהוא לא נהנה לשוחח איתו בטלפון ואף נוצר ויכוח מי מביניהם מצטער יותר על התקריתהנשיא מציע לרה"מ הסובייטי את נקודות הציון של המטוסים שלו בכדי שהוא יוכל ליירטם לפני שהם מפציצים את ברה"מבסוף השיחה רה"מ הסובייטי מבקש לשוחח עם השגריר ומודיע לו על קיומו של נשק יום הדיןמשמעות הדבר כי מרגע הפעלתו הוא יפיץ ענן רדיו אקטיבי שיכסה את כל כדור הארץ למשך 93 שנה.
לבסיסו שלריפר מגיעים כוחות אמריקנים בכדי לתפוס אותו ולקבל ממנו את הקודחייליושקיבלו ממנו את הפקודה לפתוח על כל מי שמתקרב לבסיס באש מתחילים לירות על הכוחות שמתקרבים ומתפתח ביניהם קרב. ריפר מסוגר בחדרו יחד עם מנדרייקמתיישב לצידו בספה ומתחיל להסביר לו מדוע הסובייטים לא שותים אף פעם מיםרק וודקה ומדוע הוא שותה רק מים מזוקקיםמי גשמים או ויסקיריפר מספר למנדרייק על מזימה סובייטית בינלאומית כביכול של הפלרת המים (Fluoridation). ריפר שחש חולשה במהלך אקט מינימאמיןשההפלרהלמעשה גורמת לפגיעה בנוזלים החיוניים שבגוף האדם וזוהי העילה לפתיחת מלחמת שמד מול הסובייטיםכאשר מתחילים לירות על חדרו של ריפר הוא מוציא מתיק מקלות הגולף שלו מכונת ירייהמרכיב אותה על השולחן ומבקש ממנדרייק לעזור לו להילחם בפולשים. הנשיא שואל את סדיסקי מדוע הם בנו מתקן שכזה שלא ניתן לפרקו והוא מתוכנת להשמיד את העולם בעת התקפה גרעינית על ברה"מסדיסקי משיב כי הם נמצאים בתחרות מתמדת עם האמריקנים וכשהם גילו כי גם האמריקנים מפתחים נשק יום הדין לא היתה להם כל ברירההנשיא מכחיש מיד שאישר דבר שכזה וקורא לד"ר סטריינג'לאב (פיטר סלרסמדען אטום גרמני שעבד בעבר עבור הנאצים וכעת האחראי על פיתוח וייצור נשק בממשל האמריקנילהסביר האם קיים דבר שכזה.
לאחר קרב ממושך בבסיסו של ריפרחייליו נכנעים לכוחות האמריקניםכאשר ריפר ומנדרייק מבינים כי החיילים נכנעומנדרייק מפציר בריפר להיכנע ולמסור את קוד הביטוללאחר שיחה ממושכת ריפר נכנס למקלחת ויורה בעצמומנדרייק מוצא דף ועליו שרבוטים של ריפרהמרמזים מהו קוד הביטול כאשר יורים על דלת משרדו וחייל אמריקני (קינן וייןנכנס כשרובהו שלוף.
כשמטוס ושל קונג נכנס לטווח הרדאר הסובייטי הוא נפגע מטיל שנורה לעברם ומנגנון ההרס העצמי שבמטוס התפוצץ וגרם לנזק לחלק מהמתקנים שבמטוס וביניהם מכשיר ה-CRM המאפשר תקשורת עם הבסיסלמיכלי הדלק של המטוס נגרם נזק שאינו מאפשר חזרה לנקודת המוצא שלהם ומאלץ אותם לטוס נמוך בכדי לחסוך בדלקהטיסה בגובה זה אינה מאפשרת קליטת המטוס ברדאר.
מנדרייק מצליח לשכנע את החייל שתפס אותו לאפשר לו להתקשר לפנטגון ולמסור לנשיא את קוד הביטולהקוד מועבר לכל המטוסים והם שבים לדרכםמטוסו של קונג שמכשיר הקשר שלו נפגם אינו מקבל את פקודת הביטול ומתקדם לעבר מטרותיוהנשיא וצוותו משוכנעים כי כל המטוסים שבים למעט ארבעת אלו שייורטו כאשר רה"מ הסובייטי מתקשר ומודיע לנשיא כי מטוס אחד אמנם נפגע אך לא נפל והוא בדרכו למטרותיואם מטרות אלו יופצצו נשק יום הדין יופעל.
כאשר צוות המטוס מודיע לקונג כי אין באפשרותם לפגוע במטרות שלהם הוא מחליט כי בכל זאת הוא יפגע במטרה קרובה אפשרית ומורה על פיתחת דלתות הפצצות שבבטן המטוסכאשר דלתות הפצצות לא נפתחות קונג מחליט לרדת לשם ולפתוח אותן ידניתקונג יושב על אחת הפצצות ומטפל בחוטים בכדי לפתוח את הדלתות.הדלתותנפתחות וקונג נופל כשהוא ישוב על הפצצה מנופף בכובע הבוקרים שלו וצוהל בעודו צולל מטה. ד"ר סטריינג'לאב מציע לנשיא ארה"ב לשקול את האפשרות של מיקום חלק נבחר מהאוכלוסייה במחילות תת קרקעיות למשך כמאה שנה יחד עם בע"ח למאכל וצמחיה לגידול בכדי לשמר את האנושות אם נשק יום הדין יופעלסטריינג'לאב מציע כי אנשים יבחרו על פי קריטריונים של פוריותגילבריאותאינטליגנציה וביחס של עשר נשים לגבר אחדכמו-כן מציע סטריינג'לאב כי צמרת השלטון והצבא יהיו בין אלו שירדו למחילות בכדי לשמר סדרי שלטון

בשעה שד"ר סטריינג'לאבהנשיא וטרג'ידסון דנים בעתיד האנושות,סדיסקימשוטט בחדר המלחמה ומצלם בעזרת מצלמה זעירה הממוקמת בשעונו את הלוח הגדול הממוקם בחדרטרג'ידסון מזהיר את הנשיא מהתקפה סובייטית על המחילות התת-קרקעיות של האמריקנים ומציע להיות בכוננות התקפית כל זמן שניתןהסרט מסתיים בכך שד"ר סטריינג'לאב המשותק קם לפתע מכיסא הגלגלים שלומתהלך מספר צעדים וקורא: "Mein Fuhrer…I can walk!ומראהפטריות אטומיות המחריבות את העולם על רקעשירהשל ורה לין "עוד ניפגש" (We’ll meet again).

"פול מטאל ג'אקט" "Full Metal Jacket" 1987
חלקו הראשון של הסרט נפתח בראשיתה של טירונות בבסיס הנחתים באי פריס בדרום קרוליינהתמונת הפתיחה של הסרט היא של חיילים שונים היושבים על כיסא הספר הצבאי ומחליפים איש איש את תסרוקתו בתספורת צבאית תקנית ואחידההסרט נפתח עם כניסתו של סמל הרטמן (ארלי ארמיהרס"ר (Senior Drill Instructorשל מחנה האימוניםמתחילת הסרט ניתן לראות מי השחקנים הראשייםבשעה שהרטמן עובר בין החיילים הטריים הוא מתעכב ליד ארבעה ומעניק להם כינויים שידבקו אליהם לאורך כל הסרטג'וקר (מתיו מודיןגיבור הסרט והמספרזוכה לכינוי זה אחרי שהוא מבצע חיקוי של ג'ון ויין ושהרטמן שואל בכעס מי עשה זאת הוא מודה וזוכה לאגרוף בבטנו ולהערכתו של הרס"ר את אומץ ליבו וכנותוגומר פייל (וינסנט דונפוריוהוא חייל שמנמןאיטי ולא חכם במיוחד שזוכה לכינוי זה(Gomer Pyleובקיצור פייל (נשמע כמו 'ערימהבכתיב שגויעל שמו של גיבור תכנית טלוויזיה משנות הששים שתכונותיו המרכזיות היו תמימות וטיפשותקאובוי (ארליס הווארד) זוכה לכינוי זה עקב מוצאו הטקסני וסנובול זוכה לכינוי זה עקב צבעו השחור.
במהלך הטירונות הרטמן מתמקד בעיקר בג'וקר ובפיילג'וקר זוכה להערכתו של הרטמן עקב הצטיינותו ואומץ ליבו ואילו פייל אינו זוכה כלל לכבודהוא מושפל ומובך באופן תמידי על-ידי הרטמן מול חבריו לפלוגה ובשלב מסוים אף ממנה את ג'וקר כחונך של פייל שאמור ללמדו באופן צמוד את עיקרי הדברים המועברים בטירונות. באחד הלילות הרטמן עורך מסדר לחייליו בו כל חייל עומד על ארגזו האישי ליד מיטתופייל נתפס כאשר הרטמן מבחין כי ארגזו אינו נעולובבדיקה בארגזו הוא מוצא סופגניהמרגע זה הרטמן מודיע לפלוגה כי מעתה הוא לא יעניש את פייל על מעשיו אלא את חבריו לפלוגהלאחר שפייל ממשיך לבצע טעויות וחבריו ממשיכים להיענש בגללו הם מחליטים ללמד אותו לקח בדרך אלימההם מחזיקים את גופו בשמיכה וחוסמים את פיו ויתר חבריו לפלוגה עוברים איש איש בתורו ומכים בבטנו בסבון עטוף במגבתכאשר מגיע תורו של ג'וקר להכות הוא בתחילה מהססדבר המראה לכאורה כי הוא אינו שלם עם אקט זה אך לאחר מספר שניות הוא מכה בפייל שש פעמים ובכוח רב בהם ניכר זעמו של ג'וקר על פייללאחר שהכאה הקבוצתית מסתיימתג'וקר נכנס למיטתו וסותם את אוזניו בשעה שפייל בוכה מכאבים.אחריהלילה הזהפייל משתנה וניכר כי הוא מאבד את שפיותו.
כאשרהם מגיעים לסופה של הטירונותהרטמן מחלק להם את השיבוצים ליחידות השונותמרביתם נשלחים ללחימה בוייטנאם וג'וקר נשלח כעיתונאי בעיתון צבאיבלילה האחרון באיג'וקר ממלא תפקיד של שומר לילה במגוריםכאשר הוא שומע רעש המגיע מכיוון המקלחות הוא נכנס ומוצא שם את פייל יושב על האסלה וטוען את נשקו בכדורים חייםג'וקר משכנע את פייל לא לעשות מעשה מטופש וחילופי הדברים ביניהם מעירים את הרטמן שישן בחדר הסמוךהרטמן נכנס ודורש בתקיפות מפייל שייתן לו את הנשקפייל יורה כדור בחזהו של הרטמן והורגולאחר מכן מתיישב על האסלה מכניס את קנה הרובה לפיו ויורה בעצמוהחלק הראשון של הסרט נגמר בסצנה זו שממנה מעבר חד לוייטנאם בה מוצב ג'וקר כעיתונאי.

בעיר"היו" (Hue Cityהוא מסופח למחלקה לוחמת שבה מוצב חברו מהטירונותקאובויעם יחידה זו ג'וקר חווה את המלחמה מקרוב בפעם הראשונה.כאשרהם צועדים בשיירה יחד עם טנק במבואות העירנפתחת לעברם אש כבדה ההורגת חלק מהחייליםהם מתמקמים בעיר הנטושה ומבלים שם את הלילהלמחרת הם מקבלים הודעה כי הכוחות הוייטנאמיים נסוגו במהלך הלילה והם מתחילים להתקדם לתוך העירג'וקר ורפטרמן הצלם (קווין מייג'ור הווארד) מצטרפים לכוח שנכנס אל העירלאחר התקדמות מסוימת הם מבינים כי הם טעו בכיוון והם שולחים את אייטבול קדימה לבדוק אם האזור מאובטחאייטבול מתקדם ולפתע נורה על ידי צלף הממוקם באחד הבניינים שממולכאשר דוק ג'י נכנס פנימה בכדי לטפל באייטבול הפצוע הוא נורה גם כןבשלב זה חברי היחידה אינם עוקבים אחר הפקודות של קאובוילסוף בלית ברירה קאובוי מתקדם יחד עם יחידתותוךחיפוי אש מאסיבי לכיוונם של אייטבול ודוק ג'י שמתו בינתיים.כאשרהם ממוקמים מאחורי קיר בניין הרוס קאובוי נורה בחזהו על-ידי הצלף המבחין בו מבעד לחור שבקירקאובוי מתמוטט ומת תוך זמן קצר.
החיילים שנותרו ביחידה מבינים מניין יורה הצלף ונכנסים לבנייןג'וקר מבחין בצלף הפונה לכיוון החלוןג'וקר טוען את נשקו אך נתקל במעצורהצלף שומע את הרעש ומסתובב ויורה לכיוונו של ג'וקר שמבחין כי מדובר בנערה וייטנאמיתגו'קר אינו מצליח לתפעל את נשקו ורפטרמן שנכנס לחדר מציל אותו כאשר הוא יורה בנערהבמהרה החיילים האחרים מגיעים לחדר ומתגודדים סביב הנערה הגוססת הלוחשת תפילות ומבקשת שיירו בה.לאחר היסוסיםג'וקר יורה בה והורג אותה. הסרט מסתיים בכך שהכוח יוצא מהעיר הבוערת לכיוון נהר הבושם, כשהם שרים שיר על מיקי מאוס.


דמות הגיבור
שבילי התהילה:
הדמות הגיבור בסרט זה הוא קולונל דקס (קירק דאגלס) מפקד הכוחות הלוחמים הנמצא בתעלות יחד עם חייליו. על אף היותו קצין בכיר הנמנה עם האליטות הוא אינו שוכן בטירה מפוארת ואינו מנהל את הקרב ממשרדו. במהלך הסרט דקס מגלה אחריות כלפי חייליו ונחלץ להגנתם כאשר הוא מתוודע לעוול שנגרם להם. המלחמה בסרטו של קיובריק היא בראש ובראשונה מעמדית, הצדדים הלוחמים לובשים את אותם המדים[18][18], יריבותם אף מתעצמת נוכח ההיעדרות הבולטת של האויב הגרמני שאינו מופיע במסך אף לא לרגע. נקיטת עמדתו של דקס, להגן על חייליו ולייצגם במשפט שמתנהל נגדם מצביע היטב על עמדתו. מחד, דקס הוא קצין פטריוט הנאמן למולדתו ואינו מסרב פקודה אף אם היא נשמעת מוגזמת ולא ברת השגה, אולם דקס אינו שבוי בתפיסה המעמדית הרווחת ואינו מנצל את מותם של חייליו בכדי להתקדם בדרגה וכאן מציב קיובריק עמדה מוסרית ברורה והיא כי הסיבה האמיתית למלחמה, או לפחות אחת הסיבות האמיתיות היא ההזדמנויות לקידום העומדות לפתחם של הקצינים הבכירים. ההזדמנות שעמדה בפני גנרל מירו ולא הדאגה לשלום חייליו היא הסיבה העיקרית ליציאת המבצע. מירו שבצביעותו מציג עצמו כמעין אב לחייליו מתגלה במלוא כיעורו כאשר הוא פוקד להפציץ את כוחותיו וכאשר נוכח כישלון המבצע הוא תובע קורבנות רבים שיכפרו על חולשת חייליו. דקס, על אף ההזדמנות שעמדה בפניו להתקדם ולקבל עליו את תפקידו של מירו, מסרב ומתייצב לצידם של חייליו החלשים מול הגנרלים רבי העוצמה.

בספרו מציג נורמן קגן (Kagan, 1972) סדרת מאפיינים החוזרים בסרטיו המוקדמים של קיובריק. קגן מציין כי הגיבור עובר מעין מסע אובססיבי ההורס אותו ואת האחרים וחווה תהליך של שחרור. קולונל דקס, השתתף בהתקפה על גבעת הנמלים לאחר שמירו איים עליו שיעבירו מתפקידו הרחק מחייליו. מתוך אובססיה לנאמנות לחייליו הוא מובילם למבצע צבאי כושל שתוצאותיו הרסניות עבורו ועבור האחרים. חיילים רבים נהרגים בקרב,שלושה מוצאים להורג, חקירה נפתחת נגד מירו ודקס מסיים את תפקידו בחטיבה. אולם, סצנת הסיום נותנת פתח לפרשנות אחרת שלבסוף הותר לו להישאר עם חייליו וכי דרכו הצבאית לא תמה. בתהליך שחרור איטי מבין דקס את מניעיהם האמיתיים של הממונים עליו, את מטרותיה האמיתיות של המלחמה. ואת המשמעות שיש לכך שהוא עצמו האמין במפקדיו בעבר.[19][19]

ד"ר סטריינג'לאב:
הקביעה מיהו הגיבור בסרט זה אינה פשוטה נוכח ריבוי הדמויות שנוכחותן בסרט היא מרכזית. בצפייה ראשונה נראה כי פיטר סלרס המגלם שלוש דמויות שונות הוא הגיבור בכל אחת מהדמויות הללו ובמיוחד בדמותו של ד"ר סטריינג'לאב.מצד שני ניתן לטעון כי הגנרל ג'ק ריפר (סטרלינג היידן), הוא הדמות הראשית מאחר והוא זה שמחולל את העלילה ו"בזכות" טירופו העולם נחרב.אולם בצפייה שנייה ושלישית בסרט נראה לי כי הדמות הראשית ומרכזית בסרט היא דווקא זו של מייג'ור קונג (סלים פיקנס) מפקד מטוס הB-52, על אף שקונג אינו מופיע ברשימת"הכוכבים" של הסרט וממוקם אחרי פיטר סלרס, ג'ורג' סי סקוט, סטרלינג היידן וקינן וין.

בחרתי לנתח את הדמות הזו כדמות הגיבור כפי שאני רואה אותו מהסיבות הבאות. הסיבה הראשונה לכך היא שבמקור תפקיד זה יועד לפיטר סלרס בנוסף לשלושת התפקידים שהוא מגלם, והוא אף התאמן על המבטא הטקסני של קונג. אולם פציעה ברגלו מנעה ממנו את התפקיד וקיובריק בחר בסלים פיקנס, רוכב רודאו מקצועי ששיחק במספר מערבונים קולנועיים וטלוויזיוניים בשנות החמישים והששים. פיקנס, שמעולם לא עזב את ארה"ב ואף לא היה ברשותו דרכון הוטס לאנגליה לצילומי הסרט. במהלך הצילומים פיקנס לא היה מודע לכך שדמותו היא חלק מסאטירה ובהתאם להנחייתו של קיובריק שיחק ודיבר במבטאו הטבעי, התוצאה הייתה שדמותו של קונג הייתה לטעמי אותנטית, תמימה, לא מודעת ואמיתית יותר מיתר הדמויות בסרט. הסיבה השנייה היא שלאורך הסרט המתנהל בשלוש זירות שונות: בסיסו של ריפר, חדר המלחמה ומטוסו של קונג קיים מתח קבוע. מתח זה מתנקז למטוסו של קונג. ריפר מורה לקונג לצאת למשימה קטלנית שתוצאותיה הרסניות והנשיא וצוותו שבחדר המלחמה מבקשים מהסובייטים ליירט את מטוסו.קונג שאינו מודע לכל המתרחש סביבו בזירות האחרות והמסור לפקודה שניתנה לו, יורד לבטן המטוס, פותח באופן ידני את הדלתות ותוך שהוא ישוב על הפצצה, היא יורדת והוא עליה. קונג הטקסני רוכב על הפצצה וצולל יחד עימה. גם כאשר הוא צולל אל מותו הוא אינו מפגין פחד אלא שמחה כשהוא רוכב על הפצצה ומנופף בכובע הבוקרים שלו.
בסרט זה, מייג'ור קונג הוא זה שיחד עם צוותו עוברים את המסע הטראגי. מאחר והם חיים בניתוק מהעולם האמיתי ומשוכנעים כי הסובייטים הכריזו מלחמה על ארצות-הברית וכי הם הכוח המוביל שיציל את אומתם. הנחישות והרצינות שבה מתקבלת הפקודה והרצון ליישם אותה מצידו של קונג מביאים אותו להוריד את הפצצה בכל מחיר על אף התקלות שבדרך ולשלם על כך בחייו.[20][20] השחרור שחווה קונג מגיע רק כאשר הוא רוכב על גבי הפצצה אל מותו.

פול מטאל ג'אקט:
פול מטל ג'אקט מציג את מלחמת וייטנאם מנקודת ראותו של החייל הפשוט שאינו בהכרח מבין את מטרות המלחמה ואת סיבותיה. הגיבור נגרר לסיטואציה החייתית והאבסורדית של המלחמה.[21][21] עלילת הסרט מובאת דרך עיניו של ג'וקר (מתיו מודין) שהוא הדמות המרכזית בסרט. דמותו של ג'וקר היא רב מימדית, בראשית הסרט הוא מתגלה כבחור אמיץ בעל כושר מנהיגות וחוש הומור המסבך אותו בצרות אך גם כבעל לב טוב המוכן לעזור לחברו הנמצא בצרה. השניות בדמותו של ג'וקר באה לידי ביטוי כבר בחלקו הראשון של הסרט בו הוא וחבריו לפלוגה מחליטים להעניש בצורה פיזית את פייל (וינסנט דונופריו) – בן פלוגתם שבגללו הפלוגה כולה נענשת. כאשר כולם תוקפים אותו איש איש בתורו, ג'וקר מהסס תחילה מלפגוע בחברו חסר הישע אך לבסוף כעסו גובר על רחמיו והוא מכה בו באכזריות העולה על זו של יתר חבריו. על אף גילוי החייתיות הוא מתגלה לאורך הסרט אולי כשפוי ביותר מבין אלה הסובבים אותו. לאורך הסרט ג'וקר מתגלה כדמות הנושאת עליה את הקונפליקט שבמלחמה. מחד הוא חובש קסדה שעליה כתוב "נולד להרוג" ובאותה עת עונד סיכה עם סמל השלום. כאשר ג'וקר נשאל על ידי קצין בכיר מה פשר הדבר, הוא משיב כי זה מסמל את הדואליות בה בני האדם חיים.[22][22] בחלקו השני של הסרט ג'וקר מתוודע לזוועות המלחמה ולוקח בה חלק בסצנת הקרב בעיר החריבה כאשר חבריו למחלקה נהרגים לנגד עיניו על-ידי צלף אימתני המסתתר באחד הבניינים. כאשר ג'וקר נתקל בצלף המתגלה כנערה וייטנאמית ואחרי שהיא נורית ונפצעת קשה על-ידי חברו, ג'וקר הוא זה שיורה בה למוות וגואל אותה מייסוריה. מצד אחד זהו גילוי לאכזריות שכן הוא יורה בה מטווח אפס מבלי להניד עפעף, אך מנגד מדובר באקט אנושי שכן היא גוססת ומתחננת שיהרגו אותה וג'וקר הוא זה שגואל אותה מייסוריה. ניתן לראות את הניגוד בדמותו של ג'וקר בשתי סצנות שונות בהן הוא זה שנותן את אקורד הסיום לאקט. בסצנת ההכאה הקבוצתית בו חבריו לפלוגה מכים את פייל, ג'וקר הוא זה שנותן את המכות הסופיות שמותירות את פייל בוכה ומתפתל מכאבים. בסצנה בה ג'וקר וחבריו מקיפים את הנערה הוייטנאמית הגוססת, הוא זה שיורה בה וגואל אותה מייסוריה.
האודיסיאה של ג'וקר מתחילה בטירונות ומסתיימת לאחר הקרב בעיר החריבה. ג'וקר הוא אמנם הגיבור אך הוא אינו היחידי שעובר מסע. קיובריק יוצר את תחושת השינוי דרך הטרנספורמציה שהוא מעביר את הדמויות בסרטיו. בדומה לשינוי שעבר ג'ק ניקולסון בסרט "הניצוץ" (1980) כך גם ליאונרד הופך מבחור ביישן ל"פייל" החייל המושפל ולבסוף למטורף שרוצח את מפקדו ומתאבד.[23][23]
בחלקו השני של הסרט ג'וקר הופך מנציג העיתונות המסקר את המלחמה למשתתף אלים הלוקח חלק בהרג.[24][24]הוא חווה את השחרור לאחר ההרג של הצלפת הוייטנאמית, הוא אינו חש כל חרטה ואף אינו מהרהר בכך, אלא חושב לעצמו כי על אף מה שהוא עובר הוא עדיין חי “alive…in the shit…but not afraid” אין בסיום זה דבר המרמז על משך המלחמה ועל עתידה של אמריקה בווייטנאם אלא התמקדות בפרט עצמו ובעובדה כי הוא שרד את מלחמה בניגוד לאחרים.[25][25]

בכל אחד משלושת הסרטים קיובריק מציג מודל אחר של גיבור. קולונל דקס דמות מפתח מתוקף תפקידו כמפקד הכוחות בשטח וככזה הוא היחיד המקשר בין החיילים הלוחמים שבתעלות ובין הגנרלים השוכנים בטירות, במהלך הסרט מובדל דקס מחייליו חסרי הישע וממפקדיו האכזריים ומצטייר כדמות היחידה שהיא גם חזקה וגם מוסרית ואנושית. מייג'ור קונג אמנם הוא קצין המפקד על מטוס מפציץ אך הוא בעל דרגה נמוכה ואינו שותף בשום דרך לקבלת ההחלטות ואף את פקודותיו הוא אינו מקבל ישירות מגנרל ריפר ובמהלך הסרט איש ממקבלי ההחלטות לא מזכיר אותו בשמו וניכר כי הם אינם מכירים אותו כלל. מרכזיותו של קונג היא בעובדה שתמימותו ונחרצותו למלא את הפקודה בכל מחיר מביאים לכך שהוא חומק מהטיל הסובייטי, פותח את דלתות המטוס באופן ידני ומשחרר את הפצצות, התרחשויות אלו, לו נמנעו היו יכולות להביא לסיום הסרט באופן שונה. ג'וקר הוא חייל פשוט הממלא אחר פקודות ולוקח בדומה לחיילים חלק קטן במתקפה האמריקנית בוייטנאם (מתקפת הטֶט), הוא אינו מחולל העלילה אלא לוקח בה חלק בדומה לדמויות האחרות שבסרט ולעתים אף פחות. העובדה כי הסרט מוצג דרך עיניו וכי הוא המספר הבלעדי בסרט מעניקים לו את מעמד הגיבור. המשותף לשלושת הגיבורים שבסרט הוא שהם חיילים הממלאים פקודות גם אם הם בעלי דרגות שונות. דקס, נאלץ להובילאת ההתקפה על גבעת הנמלים על אף העובדה כי הוא משוכנע כי זה למעלה מכוחם של חייליו. עקב איומו של מירו מפקדו כי הוא יעביר אותו מתפקידו הרחק מחייליו הוא מתרצה ומוביל את המתקפה שעולה בקורבנות רבים ונכשלת.קונג מקבל את הפקודה בקשר ומרגע זה הוא מוריד את קסדת הטייס הרגיל שלו והופך לקאובוי הנלחם באויבי העם האמריקני. ג'וקר אמנם מתפקד ככתב צבאי אך בשדה הקרב הוא הופך ללוחם הלוקח חלק במציאות אותה הוא מסקר ככתב.

האויבים בסרטיו של קיובריק
שבילי התהילה
בסרט זה העוסק במלחמת העולם הראשונה כמסגרת התרחשות, הצבא הצרפתי מבוצר בעמדותיו ונלחם בגרמנים. על-פניו ניתן לטעון כי הגרמנים הם האויב בסרט, כפי שמציינים זאת הדמויות בסרט וכפי שניתן לראות על-פי ההרוגים והפצועים בקרב בחיילים הצרפתיים. על אף שלכאורה האויבים הם הגרמנים, לאורך כל הסרט לא נראה חייל גרמני אחד על המרקע והייצוג היחידי של הגרמנים בסרט הוא בדמות הזמרת ששרה בפני החיילים הצרפתיים בסוף הסרט. כאשר ניגשים לבחון את עלילת הסרט, מגלים שהיא אינה המלחמה בכללה ואינה המבצע לכיבוש תל הנמלים, אלא המאבק של דקס וחייליו ברשעות ובאכזריות של הדרג הבכיר בדמותם של הגנרלים ברולר ומירו. המלחמה בסרט זה היא קודם כל מעמדית.[26][26] ישנה הפרדה מעמדית ברורה בין דרג הפיקוד השייך למעמד הגבוה, חיי חי פאר והוא בעל השליטה בחיילים השייכים למעמד הנמוך והם אלו שחווים את המלחמה בצורה הקשה ביותר.הפערים המעמדים שהיו קיימים טרם המלחמה עומדים שרירים גם בעת הלחימה ומקבלים ביטוי קיצוני יותר כאשר מעמד אחד השולט באחר גם מוסמך לשלוח אותו לקרב ואף לדון אותו למוות במשפט צבאי. כך, ניתן לטעון כי האויבים בסרט הם ההנהגה הצבאית הבכירה ואולי ההנהגה הפוליטית האדישה לגורל חייהם של החיילים הפשוטים, המוכנה להקריב את חייהם על מבצע צבאי חסר סיכוי ויתרה מזאת דורשת להענישם כאשר מבצע זה אכן נכשל.

בספרו מציע נורמן קגן (Kagan 1972), שלושה מוטיבים המופיעים בסרטיוהמוקדמים של קיובריק:
קיומו של עולם דמיוני, כישלונו של האדם הטוב, וחיסול והתאבדות. על פי ניתוח זה אאפיין את האויבים השונים המופיעים בסרטים. קגן מציין את קיומו של "עולם דמיוני" בו חיים חלק מהדמויות בסרטיו. הגנרלים מירו וברולר, חיים בעולם דמיוני בו הם שואפים למעשי גבורה הירואים שאינם מתיישבים עם המציאות הממשית בה חיים החיילים. הם דורשים הקרבה ומשוכנעים כי גם הם מקריבים ומסכנים את חייהם ולכן הם רשאים לדרוש זאת מחייליהם. ניתן לראות עמדה זאת ממספר התבטאויות של גנרל מירו, כאשר הוא מבקר את מה שהוא מכנה "קציני הכורסה": " I can't understand these armchair officers… trying to fight from behind a desk, waving papers at the enemy." כאשר הוא חש נבגד על-ידי ברולר כחייל שנדקר בגבו: " The man you stabbed in the back is a soldier.".
לא רק הגנרלים חיים בעולם דמיוני, כך גם הלוחמים הפשוטים ההולכים כצאן לטבח ומולכים בידי ההנהגה הצבאית. החייליים שבשוחות חשים עצמם פסיביים, הם ימלאו את הפקודות בעיוורון וילכו אחרי מפקדיהם לטבח וודאי. באופן סמלי דווקא אחד משלושת החיילים הנידונים למוות מתעורר מאשליה זו במהלך ההמתנה להוצאה להורג ועקב כך מתמוטט נפשית.[27][27] ניתן לטעון כי העולם הדמיוני בו חיים חלק מהדמויות הוא האויב. קיומו, מוביל את הגנרלים למעשים הרסניים העולים בחייהם של החיילים החיים גם הם בעולם דמיוני.
כישלונו של האדם הטוב והמוסרי בא לידי ביטוי בצורה מובהקת במאבק בין טוראי פריס ובין מפקדו הישיר סגן רוז'ה. רוז'ה השתיין, שהרג בשוגג את אחד מחייליו ומסרב לקחת אחריות הוא זה שמנצח במאבק מול פקודו ומטיל עליו אשמה מופרכת שדינה מוות. קולונל דקס שיודע את האמת בפרשה זו מטיל על רוז'ה עונש – לפקד על כיתת היורים שתהרוג גם את טוראי פריס.[28][28]
חיסול והתאבדות גנרל מירו שהוציא להורג שלושה מחייליו ושתחת פיקודו נהרגו עוד חיילים רבים, מאיים על דקס כי יחסל את הקריירה הצבאית שלו. דקס מצליח לחסל את עתיד מפקדו אך גם עתידו נהרס כאשר הוא חושף בפני ברולר את דעותיו האמיתיות עליו.[29][29]

ד"ר סטריינג'לאב
הסרט עוסק במלחמה גרעינית המתרחשת כתוצאה מטירוף אנושי,שיחד עם קידמה טכנולוגית מובילים לחורבן כללי. קיובריק מעמיד במרכז הבמה את הטירוף האנושי. אין מדובר בתקלה טכנית, באי הבנה או טעות בתום לב אלא מדובר בטירוף ובפרנויות של מנהיגים ואנשי צבא שמופקד בידם כוח רב מאוד.[30][30]קיומו של עולם דמיוני בסרט זה בולט לעין עקב אווירת הטירוף השורה בכל אחד ממוקדי ההתרחשויות. בסרט זה רבות הן הדמויות החיות בעולם דמיוני שרק הן רואות אותו ומודעות לו: ג'ק ריפר – חי באמונה כי הוא ויתר האמריקנים הם קורבן להרעלת מי השתייה על-ידי הסובייטים. טרג'ידסון – אמנם שפוי יותר מריפר אך רואה במשבר זה הזדמנות טובה לחסל את הקומוניסטים. ד"ר סטריינג'לאב – שרואה בטרגדיה הגלובלית הזדמנות חיובית לניסוי בבני אדם כאשר הוא מציע לשכן גרעין של אנשים שיבחרו על פי נתונים שונים במקלטים תת קרקעיים בכדי שיוכלו לשרוד את הפצצה ולשמר את האנושות.בכל פעם שהוא מדבר על גורל האנושות ניכר כי הוא מאושר מההזדמנות שניתנה לו לחוות אירוע אפוקליפטי שכזה. אווירת הטירוף מתעצמת נוכח הבידוד בין שלושת האתרים שבהם מצולם הסרט. חדר המלחמה בפנטגון לא מצליח ליצור קשר עם צוות מטוס ה-B52 ועם גנרל ריפר שמרגע הוצאת פקודת החירום למטוס מנותק אף הוא מהם. בכל אתר ישנם מוטיבציות לא ריאליות המובילות לחורבן: במטוס – משוכנעים כי ארצות הברית במלחמה עם ברית המועצות. ריפר – משוכנע כי הסובייטים עומדים מאחורי מזימת ענק הפוגעת במי השתייה של האמריקנים וב"נוזלים החיוניים של בני האדם". ד"ר סטריינג'לאב והצוות בחדר המלחמה – משוכנעים כי ניתן לשכן בני אדם במחילות למשך מאה שנים ואף כי זו הזדמנות מצוינת.[31][31]בדומה לסרטו "אודיסיאה בחלל 2001" מותח קיובריק ביקורת על הקדמה הטכנולוגית שלמעשה מובילה את האנושות אחורה.[32][32]קיומם של מחשבים ומכשירים אלקטרוניים בכל אחד מהאתרים בסרט, ממחיש את התלות האנושית בטכנולוגיה. חוסר היכולת של בני האדם להתמודד עם פיתוחים טכנולוגיים באה לידי ביטוי בסרט זה בצורה ברורה כאשר נודע לאמריקניים על "נשק יום הדין" של הסובייטים. נשק זה אינו ניתן לנטרול ובעת התקפה הוא נכנס לפעולה אוטומטית שבסופה תושמד האנושות.[33][33]כאשר מכשיר הקשר (CRM) במטוסו של קונג נפגע וחדל מלתפקד, הטייסים מבודדים למעשה מהעולם החיצון ואינם יכולים לקבל את פקודת הביטול שתמנע שואה גרעינית. כתוצאה מקדמה זו, האנושות או ליתר דיוק חלק קטן ממנה נידון לחיות במחילות תת-קרקעיות שהן מעיין חזרה לימי האדם הקדמון החי במערות.
אם כך, האויבים בסרט זה הם לא הסובייטים כפי שמצהירים זאת חלק מהדמויות אלא הטירוף האנושי של ההנהגה הצבאית והקדמה הטכנולוגית שעולה ביכולותיה על התבונה האנושית. סרט זה בוחן את המתח הקיים בין עולמנו האנושי והמתקדם מבחינה טכנולוגית וכביכול גם מבחינה מוסרית, ובה בעת הנמצא בסכנה התלויה במקרה היחיד שעלול לשנות את המציאות בה אנו חיים.[34][34]
בסרט בו הקרב היחידי הנראה הוא בין הכוחות האמריקנים ובין חייליו של ריפר

כישלונו של האדם הטוב: ריפר, המחזיק בכוח רב נטרף ומאבד את שפיותו מתוך האמונה בקיומה של מזימה סובייטית המובילה להתאבדותו ולחורבן האנושות. מנדרייק,השפוי נכשל בכל ניסיונותיו להשיג את קוד הביטול הבלעדי מידיו של ריפר שמתאבד אחרי שהוא מבין כי בסיסו נופל בידי החיילים האמריקניים שנשלחו בפקודת הנשיא. מכונת"יום-הדין"ותכנית "R" – פועלים מתוך הגיון פנימי והוא שהדרך הטובה ביותר להגן על עצמנו היא להרוג את כולם. כל אלו מובילים לכך שהאנושות מפסידה במאבק מול אינטליגנציה מלאכותית המביאה לחורבן טוטאלי.[35][35]
חיסול והתאבדות: המקרה המתאים ביותר לתיאור זה הוא של ריפר ומייג'ור קונג (מפקד המפציץ).
ריפר מורה לקונג לצאת למשימה קטלנית שתוצאותיה הרסניות ובעצמו מתאבד לפני שהפצצה יוצאת מבטן המטוס. קונג המסור לפקודה שניתנה לו, יורד לבטן המטוס, פותח באופן ידני את הדלתות ותוך שהוא ישוב על הפצצה, היא יורדת והוא עליה.[36][36]

פול מטאל ג'אקט
האמירה בסרט זה היא פחות ברורה בעיני ונראה כי האויב בסרט זה היא המלחמה בכללה ככוח המניע להרג וככוח המוביל את השינוי בבני האדם. טוראי פייל, חדל להיות ליאונרד ונהיה מה שהרטמן הופך אותו להיות, קרי בהתחלה, טיפש שמן ומוגבל ובסוף מטורף שהורג את מפקדו ומתאבד. לאורך כל הסרט ג'וקר נתקל בחיילים שונים שאינם מזוהים בשמם אלא בכינויים שניתנו להם על סמך תכונותיהם השונות: ג'וקר עצמו, פייל, קאובוי, אייט-בול, סנו-בול, אנימל-מדר, טאצ'דאון.
ניכר כי בחלקו הראשון של הסרט קיובריק מעמיד את פייל בתפקיד האויב. ראשית האויב של עצמו ובגין אישיותו ואופיו הוא נענש. שנית האויב של מחלקתו שבגללו הם נענשים ומשיבים לו בענישה אכזרית. שלישית, פייל הוא אויבו של הרטמן שנלחם בו ומשפיל אותו לאורך כל חלקו הראשון של הסרט עד העימות הסופי בשירותים.מותו של "האויב" בסוף החלק הראשון מסמן את המעבר בסרט לחלק השני בוייטנאם.
בחלק זה קיומו של האויב ממשי וברור יותר משני הסרטים האחרים ויותר מהחלק הראשון. בסרט זה אנו עדים למלחמה פיזית מול לוחמים וייטנאמיים,הממלאים תפקיד חשוב ביצירת האימה בכלל ובמיוחד בסצנת הקרב בעיר בה צלף מסתורי מחסל חלק מחבריו של ג'וקר. ניכר כי ג'וקר מיטיב לזהות את אויביו גם אם הוא מתמהמה מלתקוף אותם. כאשר פייל נענש בלילה על-ידי פלוגתו, ג'וקר מהסס תחילה מלהכות בו אך עושה זאת לבסוף. כאשר ג'וקר נתקל בצלפת הווייטנאמית, ראשית רובהו לא נדרך וכאשר היא נורית ושוכבת גוססת הוא מהסס אם לירות בה להורגה, אך עושה זאת לבסוף.
ניתן לראות כי בכל אחד מסרטיו של קיובריק האויבים והגיבורים שייכים לאותו הצד, לעתים המאבק הוא פנימי בין הגיבור או אחד מהדמויות ובין עצמו כדוגמת השאפתנות של מירו המעבירה אותו על דעתו כאשר הוא התובע להפציץ את חייליו שבשוחות ואף דן שלושה מהם למוות. גנרל ריפר המשתמש בסמכותו ושולח מפציצים גרעיניים לברה"מ על סמך תחושה ואמונה פנימית. פייל היה חלק מאותה פלוגת הטירונים שזיהתה אותו כאויב. בכל אחד מהמקרים האויב מחסל את עצמו במו ידיו: מירו מוביל לפתיחת חקירה נגדו לאחר שנודע לברולר כי הוא הורה להפציץ את חייליו. ריפר מתאבד לאחר שחייליו נכנעים לכוחות האמריקניים שנכנסים לבסיס, קונג צולל למותו על גבי פצצת האטום שנוחתת בברה"מ ומפעילה את נשק יום הדין. פייל מסיים את הטירונות ומוצב כלוחם אך אינו שורד את המעבר ומתאבד אחרי שהוא רוצח את מפקדו.

ההומניזם או היעדרו בסרטיו
שבילי התהילה
בסרט זה מדגיש קיובריק את היחס הלא אנושי שמפגינה הקצונה הבכירה אל מול החיילים הפשוטים. מירו בתחילה מסרב לצאת למבצע בטענה כי חייליו מותשים והוא שאמון על ביטחונם ושלומם, אינו יכול להורות על מבצע שכזה. אחרי שהבטחת קידומו נקשרת במבצע זה הוא מוכן לצאת למבצע קטלני חסר סיכוי, ללא כל סיבה הגיונית הנראית לעין ותוך ידיעה כי רבים מחייליו יהרגו. כאשר מירו מבקר בשוחות ומשוחח עם חלק מחייליו הוא סותר לחייל הלום קרב ומסרב להכיר בכלל בקיומה של תופעה זו. הוא עורך חישוב מספרי קר כשהוא מדבר על מספר האבידות הצפוי בקרב חייליו. כשחייליו ממאנים לצאת מהשוחות עקב הפצצות הגרמנים, מירו מורה להפציצם בכדי לאלצם לצאת. כשהמבצע נכשל הוא תובע את ראשיהם של כשלושים אנשים ולבסוף מתרצה ומסתפק בהוצאה להורג של שלושה שייבחרו. דוגמה טובה לחוסר האנושיות של מירו וחבריו באה לידי ביטוי כאשר בארוחת הבוקר שאחרי ההוצאה להורג מציין מירו בשביעות רצון בשעה שהוא מורח חמאה על הקרואסון שלו כי "The men died wonderfully!".[37][37] כאשר ברולר נכנס לטירה של מירו הוא מושיט לחייל שמאחוריו את כובעו מבלי להסתכל עליו ומתוך ידיעה וודאית כי החייל עומד מאחוריו ויודע את מקומו ותפקידו. קטע זה המופיע בתחילת הסרט ממחיש את הפער הקיים בין הקצונה הבכירה הדשנה, הרגילה למשרתי ם שסובבים אותה. ובין החיילים המשרתים הן בחזית והן בטירתו של גנרל מירו.[38][38]

ד"ר סטריינג'לאב
בכל הנוגע לחיי אדם בקרב הסובייטים, ריפר וטרג'ידסון אדישים לחלוטין לגורלם. ריפר מוכן להשמיד את ברה"מ כולה על סמך תחושותיו ואמונותיו.וטרג'ידסון רואה בכך הזדמנות להכות בסובייטים מכה ניצחת אמנם מתוך מטרה למזער את מספר ההרוגים אך מדבר במעין שוויון נפש על מותם של מיליונים: "No more than 10 to 20 million killed. Tops!".קונג צוהל ומנופף בכובעו כאשר הוא צולל יחד עם פצצת האטום.


פול מטאל ג'אקט
הסרט נפתח בצילומי החיילים הצעירים, מגוזזים על ידי הספר הצבאי והופכים מאינדיבידואלים לחיילים הזהים זה לזה במראם.[39][39]כניסתו של הרס"ר הרטמן לאולם מלווה בצעקות וכאשר הוא עוצר ליד אחד החיילים הוא מעניק לו כינוי ולמעשה מבטל את זהותו הקודמת על-ידי זו החדשה. הרטמן מנסה להפוך את הקבוצה הרב גונית של נערים לא ממושמעים ליחידה אחת מובחרת. כחלק מתהליך הדה-אינדיבידואליזציה ודה-הומניזציה.[40][40]בשיעור לפני חייליו מציין הרטמן כי לי אוסוולד פגע בנשיא ארה"ב ג'ון קנדי בדיוק רב הודות לאימונים שקיבל במארינס.[41][41]החוק והמוסר נמצאים בעמדת נחיתות מול הרצון להרוג ולנצח, כאשר הרס"ר מספר לחייליו אודות לי אוסוולד וצ'רלס ויטמן – רוצח ההמונים שהוכיחו כדבריו לעולם מה לוחם מארינס בעל מוטיבציה ורובהו מסוגלים לעשות. הרס"ר אינו מסייג את דבריו ואינו מגביל את החינוך ללחימה רק לשדה הקרב. לדידו כל מקום בעתיד הוא שדה קרב פוטנציאלי.[42][42]במצעד המסמל את סוף הטירונות נשמע קולו של הרטמן המתייג את חייליו כנחתים ומציין שתפקידם כנחתים הוא למות. "But always remember this! Marines die, that’s what we’re here for".כאשר ג'וקר מצטרף ככתב לפלוגה לוחמת הוא זוכה להיכרות עם לוחם וייטקונג מת שהושב על כיסא כשכובע על ראשו והחיילים האמריקנים משתעשעים עם גופתו.

שלושת הסרטים עוסקים במלחמות ומכאן עוסקים במוות. חלק מהדמויות בסרטיו הן אנושיות ומהוות משקל נגד האכזריות שמגלות דמויות אחרות. קולונל דקס, המבין לנפש חייליו ודואג לשלומם באמת ובתמים משמש כאיזון מול מירו השאפתן שקידומו והאגו שלו חשובים לו יותר מכל.
הנשיא מאפלי משמש משקל נגד הגנרלים ריפר וטרג'ידסון. ג'וקר מהווה נקודת התייחסות מעניינת שכן יותר מהדמויות האחרות בשני הסרטים האחרים הוא אינו מאזן את החייתיות של הלוחמים האמריקנים או של אלו הווייטנאמיים. ג'וקר משמש כמעין מאזן לעצמו, לעתים הוא מגלה חמלה וסבלנות ולעתים הוא אכזר וחסר רחמים.

ההומור
שבילי התהילה
בסרט קשה לאתר קטעים שניתן לסווגם כהומוריסטים. לטעמי ניסיון שכזה יהיה מעושה ולא טבעי ולכן בהשוואה מול שני הסרטים האחרים אני טוען כי קיובריק בחר שלא להשתמש בהומור בכדי להעביר את המסר שלו בסרט.

ד"ר סטריינג'לאב
בספרו של פיטר ג'ורג' "Red Alert", מצא קיובריק את העלילה שתתאים לסרטו העוסק באיום הגרעיני. הטענה המרכזית בספר היא כי תיתכן טעות אנוש שתוביל לשואה גרעינית.[43][43]קיובריק ראה בעלילה זו מפתח לסרטו "ד"ר סטריינג'לאב" ועבד כשישה שבועות על עיבודו לתסריט קולנועי. בתחילה, התכוון קיובריק ליצור סרט הניגש ברצינות לנושא זה, אך במהלך הכתיבה גילה קיובריק כי מרבית הסיטואציות האפשריות המתרחשות בסרט הן אבסורדיות ומעוררות גיחוך. קיובריק טען כי כאשר אתה מציג גנרל המקבל אתרעה על התקפה גרעינית בעודו במשרדו אתה מקבל סרט דוקומנטארי; הצגת גנרל המקבל ידיעה כזו בסלון ביתו היא דרמה והצגת גנרל המקבל ידיעה כזו בעודו יושב בשירותים היא קומדיה.[44][44]
לא במקרה קיובריק צירף אליו לכתיבת התסריט את טרי סאוטרן (Southern), תסריטאי שהצטיין בין היתר בכתיבה קומית והיה שותף לכתיבת תסריטים לסרטים כגון: "Casino Royale" (1967),
"Barbarella" (1968), "Easy Rider" (1969). יחד עם סאוטרן, יצר קיובריק דמויות מגוחכות בעלות הבעות פנים מוגזמות ומבטאים משעשעים. סלים פיקנס כמייג'ור "קונג" בעל המבטא הדרומי הכבד, ד"ר סטריינג'לאב בעל המבטא הגרמני הכבד שאינו יכול לשלוט באיברי גופו. קיובריק ממחיש את עמדתו בסרט כאשר הוא יוצר דמויות סטריאוטיפיות כגנרל ריפר (סטרלינג היידן), שהוא סטריאוטיפ של גנרל ימני נוסח שנות ה-50' המוכן להפציץ את העולם כולו ולחזירו לעידן האבן בכדי לשמר את דרך החיים האמריקנית. "Better dead than red"

פיטר סלרס שמגלם באופן קומי שלוש דמויות שונות:
נשיא ארה"ב מרקין מאפלי – נשיא חלש וחסר השפעה המנסה לשמור על שפיותו בעולם מטורף, המקפיד על נימוסים וגינונים ומודאג מהתנהגות מפקדי הצבא באותה מידה שבה הוא מודאג מחורבן האנושות "I have never heard of such behavior in the war room".
קפטן ליונל מנדרייק - שנימוסיו הבריטיים מהווים ניגוד מוחלט להתנהגותו הבוטה של גנרל ריפר.
ד"ר סטריינג'לאב – סטריאוטיפ של מדען מטורף בעל יד מכאנית שאינו מסוגל לשלוט עליה, המתמלא אושר כאשר הוא מדבר על גורלה המר של האנושות.[45][45]
קיובריק מייצר מצבים קומיים כאשר הוא ממקם באופן מקביל שתי התרחשויות שונות הנוגדות זו את זו, לדוגמה: בשעה שמכשיר ה-CRM 114 במטוסו של מייג'ור קונג מתקלקל,ד"ר סטריינג'לאב מסביר לנשיא מדוע מחשבים עדיפים על בני אדם בנוגע לקבלת החלטות גורליות.[46][46]
במשרדו של ריפר מאחורי שולחן הכתיבה מונח שלט "Peace is our profession" הנמצא גם במספר מקומות בבסיס ומוצג כמעין סיסמא המשקפת את תפיסת עולמם של מפקד הבסיס וחייליו.[47][47]בפועל הדבר מהווה ניגוד מוחלט לתפישת עולמו המלחמתית של ריפר ומעורר תחושת גיחוך כאשר חייליו נלחמים מול חיילים אמריקנים שחדרו לבסיס על רקע שלט זה.
קיובריק משתמש במשפטים משעשעים שהפכו לסימן ההיכר של סרט זה:
ריפר חוזר על ביטוי זה משפט פעמים בסרט:
"Our precious bodily fluids "
כטרג'ידסון וסדיסקי רבים בחדר המלחמה הנשיא מאפלי גוער בהם ואומר:
“Gentlemen, you can’t fight in here. This is the war room”
כד"ר סטריינג'לאב הנכה נעמד על רגליו ועושה מספר צעדים הוא קורא:
"Mein Fuhrer…I can walk!"
קיובריקמעביר באמצעות סרקזם חד את המסר כי על האזרחים האמריקניים לפחד ממנהיגיהם וממפקדי הצבא שלהם לא פחות מאשר הם חוששים ממנהיגי מדינות האויב.[48][48]

פול מטאל ג'אקט
בשונה מד"ר סטריינג'לאב ובדומה לשבילי התהילה, בוחר קיובריק בסרט זה לעסוק בווייטנאם באופן ריאליסטי, חף מהומור בולט לעין. קיובריק אמנם משתמש בדמויות קיצוניות הנטבעות היטב בזיכרון הצופים כדוגמת רס"ר הרטמן(R. Lee Ermey) ואנימל-מדר (Adam Baldwin). אך הוא עושה זאת לכאורה ברצינות תוך הדגשת האלמנט הטרגי של דמויות אלו ואחרות שבעלילה. בספרו טוען קומבס (Combs, 1993) כי פול מטאל ג'אקט הוא קומדיה שחורה אופיינית לקיובריק“Kubrickian” המשתמשת במקרה זה במלחמת וייטנאם בכדי לבחון את הקשר שבין אומנות לאלימות כתוצר של מכניזם של התרבות המודרנית. הוא אינו עוסק במישרין בסוגיות מוסריות או בהצדקה פוליטית של המלחמה.[49][49]
החל מסרטיו המוקדמים ניכר אלמנט של סרקזם. קיובריק בוחר להראות את גיבוריו השנויים במחלוקת כדוגמת: הומברט מ"לוליטה" ואלכס מ"תפוז מכני" באופן מעט משועשע המעניק גם לדמויות השליליות ביותר חן מסוים.[50][50] אולם יצירת מצבים קיצוניים ודמויות קריקטוריסטיות אינן בהכרח אלמנט הומוריסטי. קיובריק בוחר להציג סיטואציה באופן קומי כאשר מדובר בנושא עתידי בעל אופי אפוקליפטי ומרוחק. לדידו, הדרך היחידה להגיע אל הצופים מבלי לאטום אותם היא ההומור. כאשר קיובריק יצר את שבילי התהילה כ-40 שנה אחרי מלחמת העולם הראשונה, היו עדויות היסטוריות למעשים שכאלו בקרב הצבא הצרפתי וכאירוע שהתרחש קרוב לוודאי באופן ממשי, אין הרבה מקום להומור גלוי. העיסוק של קיובריק במלחמת וייטנאם התרחש במסגרת תקופתית בה היו מספר סרטים שעסקו גם הם במלחמה. בדומה לסרטים האחרים ובהתחשב במרחק הקצר שבין המלחמה לעשיית סרטים אלו,קיובריק לא מצא מקום להומור בולט גם בסרט זה.

הגבריות והנשיות בסרטים
שבילי התהילה
יותר משני הסרטים האחרים, כל הדמויות בסרט זה הן גבריות.בעולם המוצג בסרט זה, גברים שולחים גברים בכדי להרוגגברים אחרים ולהיהרג בעצמם. הגבריות היא שמחוללת את המלחמות, האומץ והנחישות מודגשים כתכונות גבריות בעוד שחששות, הססנות או לבטים שייכים לנשים ומוצגים כבזויים. גנרל מירו, מסמל לטעמי את הדמות השוביניסטית ביותר. הוא אינו מכיר בכך שחיילים עלולים לסבול מהלם קרב, "There is no such thing as shell shock..." אינו מוכן להשלים עם כך שחיילים חוששים לצאת מהשוחות כאשר הם מופגזים על-ידי ארטילריה כבדה ובוחר להענישם בכך שהוא מורה להפציץ את השוחות בכדי לגרום להם לצאת. כאשר המבצע נכשל הוא תובע קורבנות ומאשימם בפחדנות מול האויב ודן אותם למוות. במהלך כל הסרט לא נראות נשים כלל למעט בסצנת הסיום בה נראית האישה היחידה.
האישה היא זמרת גרמניה (כריסטיאנה קיובריק, אשתו של סטנלי קיובריק), שכנראה נשבתה בידי הצרפתים. "I give you our latest acquisition from the enemy…a little pearl washed ashore.. by the tide of war.".הזמרת שרה בחוסר רצון ובוכה בפני החיילים הצרפתים שבפונדק. על אף שהיא שייכת לכוחות האויב היא מצטיירת כנקודה החיובית היחידה בסרט. בזמן שהיא שרה החיילים מתרגשים ומתרככים. בסופה של הסצנה קולונל דקס מקבל את הידיעה שחייליו אמורים לחזור לחזית.האויב בסרט זה מיוצג על-ידי האישה הגרמניה אך באופן פרדוקסאלי, היא היחידה שנותנת להם אתנחתא מתופת הקרב.

ד"ר סטריינג'לאב
האישה היחידה המופיעה בסרט זה היא מיס סקוט (טרייסי ריד)המאהבת של גנרל טרג'ידסון, המופיעה גם בעמוד האמצע של המגזין פלייבוי שקורא מייג'ור קונג.התרומה של הנשים לעלילת הסרט היא מזערית ומוגבלת לכדי היותן אובייקט מיני הכרוך סביב גברים מבוגרים רבי עוצמה כדוגמת גנרל טרג'ידסון ורה"מ הסובייטי קיסוף (הנשיא מאפלי מדבר עם קיסוף בטלפון בשעה שזה נמצא עם המאהבת שלו).[51][51]מלבד היחס לנשים בסרט כפי שהוא בא לידי ביטוי במקומן של הנשים, הסרט גדוש ברמיזות מיניות, מילוליות וויזואליות המדגישות את הקשר שבין המלחמה, ההרג, האכזריות ובין מיניותהאדם.
הסרט נפתח בצילומים של תדלוק מטוסים באוויר דבר המזכיר בחזותו אקט מיני או אקט של יניקה.
השמות של חלק מהדמויות בסרט הם מגוחכים ומעלים קונוטציות מיניות, אלימות או חייתיות: ד"ר סטריינג'לאב (אהבה מוזרה), הגנרל ג'ק די ריפר, הקרוי על שמו של רוצח הזונות בן המאה ה-19 (Jack the Ripper), דבר המרמז על אכזריותו וטירופו.השגריר הסובייטי הנקרא סדיסקי (Sadesky),רה"מ הסובייטי הנקרא קיסוף (Kiss Off).קולונל באט גואנו (קינן ויין) קרוי על שמו של עטלף הנפוץ בדרום ארה"ב (Bat Guano), כמו כן זהו שמו של חומר דשן אורגני.
העילה למלחמה באה בעקבות תחושה של חוסר חיוניות בעת קיום יחסי מין שחווה גנרל ריפר. מתוך כך הוא פיתח את התיאוריה כי הסובייטים עומדים מאחורי מזימה בינלאומית של פלואוריזציהשל מי השתייה ולכן הוא מחליט להורות על הפצצתם. ריפר מסביר למנדרייק את סיפורו כסיגר מזדקר מפיו כאיבר מין. את הפקודה להפיץ מקבל מייג'ור קונג בעודו יושב בתא הטייס וקורא במגזין "פלייבוי". בדלת הפנימית של כספת המטוס בה מונחת "תכנית R" ניתן לראות תמונות של בחורות בבגדי ים. המטרה המרכזית שעליהם להפציץ נקראת "לפוטה" (Laputa) שפירושו זונה בספרדית.
בערכה שמקבל כל טייס יש בין היתר גרביוני משי, אודם ואמצעי מניעה[52][52]

את הידיעה על ההתקפה הסובייטית כביכול מקבל גנרל טרג'ידסון ממזכירתו שהיא גם המאהבת שלו, בשעה שהוא נמצא בשירותים והיא "משתזפת"בבגד ים ומשקפי שמש על המיטה בבית מלון.[53][53]
בחדר המלחמה בו מתכנסים הצמרת המדינית והביטחונית של ארה"ב, גנרל טרג'ידסון (ג'ורג' סי סקוט) מתבטא באופן בוטה ומיני בנוגע לעימות עם הסובייטים "Catching them with their pants down" ובנוגע למותם האפשרי של מיליונים "Getting our hair mussed" כאילו ומדובר בסך הכל ברוח סערה שתפזר את שערות ראשינו.[54][54]מאחר והסרט עוסק בנושא זה בהומור, טרג'ידסון הוא דמות מגוחכת הלועס מסטיק בצורה מוגזמת, מגיב כילד לנזיפותיו של הנשיא ומהלך בחדר המלחמה בצורה מצחיקה ומתלהב מיכולות החיילים האמריקניים. הנשיא מאפלי מדבר במתקתקות בטלפון אל רה"מ הסובייטי, כמו כן טרג'ידסון משוחח עם מיס סקוט בטלפון על יחסיהם בשעה שהוא יושב סביב השולחן בחדר המלחמה וגורל מדינתו והעולם כולו נמצאים בסכנה. בסוף הסרט,ד"ר סטריינג'לאב מציע את הקטגוריות השונות לבחירת האנשים שיאכלסו את המחילות ומציע בין היתר יחס של עשר נשים לגבר אחד. כאשר הוא מעלה הצעה זו ניכר כי טרג'ידסון נרגש ואף שואל שאלות נוספות ביחס לכך.
קיובריק מעניק לסקס ולאוכל ייצוג נכבד בסרט. חלק מצוות המטוס אוכלים כריך במטוס בשעה שקונג מקבל את פקודת הביצוע, בחדר המלון של טרג'ידסון ניתן לראות ברקע שולחן ועליו כלים מלוכלכים, ניתן להבין מכך כי חייו של טרג'ידסון סובבים סביב, שינה אכילה יחסי מין ובילוי בשירותים. ריפר אינו אוכל כלל מחשש להרעלה אלא ושותה בעיקר וויסקי ומים מזוקקים.
בשעה שמנדרייק משוטט בבסיס ואוסף את מקלטי הרדיו הוא מוצא על אחד השולחנות כריך אכול למחצה ופירות והוא לוקח ואוכל אותם. בחדר המלחמה מונח שולחן גדול גדוש מזון, כאשר השגריר הסובייטי מגיע לחדר המלחמה הוא עובר קודם כל על-פני שולחן המזון, סוקר את המטעמים ומבקש שיכינו לו ארוחה.[55][55]כאשר ד"ר סטריינג'לאב מציע לנשיא ארה"ב פתרון – אכלוס חלק נבחר מהאוכלוסייה במחילות תת-קרקעיות, הנשיא לוגם משקה ונשען על שולחן האוכל. כאשר ריפר מוציא מתוך תיק הגולף שלו את מכונת הירייה הוא מבקש ממנדרייק שיזין (יאכיל) אותו בשרשרת הקליעים "..Feed me this belt..".
הסרט מתחיל במה שנראה כאקט מיני בין מטוסים בסצנת התדלוק האווירי. לאורך הסרט קיובריק משלב אמירות מיניות הן דרך שמות הדמויות והן הדרך בה הן מוצגות ומתנהגות. כך שסיום הסרט הוא האורגזמה הגדולה בדמות פטריית פצצות המימן המחריבות את העולם[56][56].

פול מטאל ג'אקט
במהלך הסרט קיובריק מציג עמדה די ברורה ביחס לנשים. הנשים,בדומה לשני הסרטים האחרים שבחרתי ממלאות תפקיד מצומצם מאוד בעלילה. בחלקו הראשון של הסרט אמנם הנשים לא מופיעות כלל אך האזכורים המיניים בסרט ביחס אליהן קיימים.בחלק הראשון של הסרט, במהלך הטירונות, התבטאויותיו של הרטמן גדושות באמירות מטרידות, לדוגמה כאשר הרטמן שואל את קאובוי ופייל: "Do you suck dicks?". מטרתו של הרטמן היא לשבור את רוח החיילים ולבנותה מחדש כרוח של לוחמים צמאי דם. לצורך כך הוא ממקם את הנשים כקבוצת התייחסות שלילית העומדת בניגוד מוחלט לערכים ותכונות של חיילים לוחמים. “If you ladies…survive recruit training…you will be a weapon…praying for war. But until that day you are pukes!”. [57][57]
בתחילת האימונים, החיילים הם נשים שיהפכו בסופם של האימונים אם יצליחו לשרוד אותם, לכלי מלחמה. ישנה התייחסות מינית כלפי כלי הנשק כאשר הרטמן מורה לחיילים להעניק לרובים שלהם שמות של נשים ומצווה עליהם לישון איתם בלילה.הרטמן יוצר קשר מיני בין הגבר וכלי הנשק שלו שהוא מצד אחד הוא (הנשק) קטלני ומצד שני הוא תלוי בגבר וביכולותיו.
ההתייחסות לנשים כאל זונות קיימת מתחילת הסרט אך ההופעה הראשונה של אישה היא כאשר ג'וקר וחברו הצלם ראפטרמן באים במו"מ עם הזונה הווייטנאמית. המפגש השני עם אישה גם הוא כזה. המפגש השלישי הוא המפגש הקטלני עם הצלפת. במהלך הסרט ניכר כי בחיילים מפעמת תחושת מיזוגיניה קשה, או שהנשים הן זונות והן אובייקט לפורקן מיני בלבד או שהן קטלניות ויש להילחם בהן באותה אכזריות שנלחמים בגברים.
ביטויי השוביניזם הביא לתרעומת מצד ארגונים פמיניסטים שלא ראו את מטרות הסרט השונות.
המטרה האחת: להראות כי סרטי מלחמה הם בעיקר עסק בו משתתפים גברים והם הגורם הבלעדי לגילויי אכזריות ולהרג בעולם. המטרה השנייה: היא להראות כי גברים, עוד מגיל הילדות נמשכים באופן טבעי למלחמות כפתרון לקונפליקטים.[58][58]

ניתן לראות את שינוי האופן שבו מוצגות הנשים בשלושת הסרטים.בכל שלושת הסרטים הנשים לא ממלאות תפקידים חשובים בעלילה וייצוגן הוא מזערי ביותר.ב"שבילי התהילה", האישה הגרמניה מופיעה בסוף הסרט ומהווה את נקודת הרגיעה שאחרי המלחמה, המשפט, ההוצאה להורג והעימות בין הגנרלים וקולונל דקס. בסרט זה אין לה שם והיא אובייקט "a little pearl washed ashore"הנמצא בשימוש החיילים הצרפתים. ב"ד"ר סטריינג'לאב" מקומן של הנשים הוא יותר ברור, לדמות הנשית יש שם ותפקיד אם כי היא אינה נמצאת במרכז העלילה ואינה משפיעה על המהלכים בסרט אלא רק מאפשרת נקודת התייחסות משועשעת על הקשר בין גברים מבוגרים בעמדות בכירות ומאהבותיהם הצעירות. ב"פול מטאל ג'אקט", מקומן של הנשים מוגדר באופן ברור. הייצוג שלהן מוגבל לנשים הוייטנאמיות, אלו המשמשות כזונות בשירות החיילים האמריקנים ואלו השייכות לכוחות הלוחמים הצפון וייטנאמיים. בכל אחד מהסרטים ישנה הצהרה ברורה לגבי תפקידה של האישה כאובייקט הנמצא בשימוש החיילים. "פול מטאל ג'אקט" מעמיד את הנשים במקום דומיננטי יותר ומעניק להן מימד נוסף אם כי לא מחמיא. אם הנשים אינן אובייקט בשימוש החיילים האמריקנים אזי הן משתייכות לאויב והן קטלניות.

תנועת המצלמה – אלמנטים אסטטיים ותמאטיים
בסרטים כגון "אודיסיאה בחלל 2001", "תפוז מכני" ו"בארי לינדון" מביע קיובריק את יכולותיו האסטטיות ואת סימן ההיכר הקיובריקיאני שלו שבו כל תמונה מחושבת בדיוק מבחינת הקומפוזיציה, הצבעים והתחושה שהיא מעבירה. יכולות אלו ניכרות כבר בסרטיו המוקדמים כ"שבילי התהילה" "ספרטקוס" וד"ר סטריינג'לאב".[59][59]

שבילי התהילה
"שבילי התהילה" הוא הניסיון הראשון של קיובריק בו הוא משלב סאונד ותמונה לכדי יחידה תימאטית אחת המעבירה מסר מסוים, הצילומים האינסופיים בתעלות יחד עם רעש ההפצצות הבלתי פוסק יוצרים היטב את תחושת המחנק מהמלחמה. בסרטיו המאוחרים יותר השילוב בין קול לתמונה יצרו כמה מהרגעים הבלתי נשכחים בתולדות הקולנוע כדוגמת: הסימפוניה התשיעית של בטהובן או"I’m Singing in the Rain" מתוך "תפוז מכני" , "Here’s Johnny" מתוך "הניצוץ".[60][60]
אחד המאפיינים תמאטיים בסרטיו הוא המסלול דמוי המבוך שאותו עובר הגיבור כשהמצלמה מלווה אותו במסלולו. גנרל מירו עובר בתעלות בין חייליו,המצלמה ממוקמת לפניו ונוסעת לאחור ככל שהוא מתקדם מזווית נמוכה המחזקת את התחושה כי איש ממעמד גבוה שאינו שייך למקום הגיע. סצנה בעלת מרכיב דומה המעניקה תחושה אחרת לגמרי היא של גנרל ברולר בעת כניסתו לטירה של מירו.[61][61]ביום המבצע, דקס עובר בין חייליו באותו המסלול שעשה מירו, אך הפעם הצילום אינו נמוך כי אם בגובה פניו של דקס, דבר המראה כי הוא מהלך בין חייליו במקום לו הוא שייך.
קיובריק השתמש באמצעי זה בכדי ליצור תחושת מבוך אינסופי ב"תפוז מכני" בסצנה בה אלכס מהלך בחנות התקליטים. השימוש הבולט ביותר בכלי זה נעשה בסרטו "הניצוץ" בו דני הילד (דני לוייד) רוכב על אופניו במסדרונות הארוכים של המלון בו הוא ומשפחתו שוכנים ובסצנת המרדף בו אביו (ג'ק ניקולסון) שאיבד את שפיותו רודף אחריו במבוך הצמחייה המושלג.
דרך אמצעים חזותיים המראים את הניגוד שבין טירתו של גנרל מירו ובין תעלות הבוץ שבהן שוכנים החיילים נוקט קיובריק את עמדתו.[62][62]קיובריק משתמש בטירה של מירו בכדי להעביר תחושה דקדנטית. הוא משתמש באלמנט דומה בסרטו לוליטה (1960) בסצנת הפתיחה והסיום בטירתו של קווילטי (פיטר סלרס).[63][63]קיובריק יוצר הפרדה בין שני עולמות: עולם המחילות בו נמצאים דקס וחייליו. עולם זה נמצא בניגוד מוחלט לטירתו המפוארת של מירו.[64][64]

ד"ר סטריינג'לאב
ד"ר סטריינג'לאב מציג את הדרמה האולטימטיבית המתרחשת בשלושה אתרים סגורים המבודדים זה מזה. קיובריק עושה שימוש במעברים חדים לעתים תוך הדגשה מסוימת של ניגוד. המעברים מעניקים מעין תחושה של משדר חדשותי שסופו ידוע והעלילה נמשכת כשעה וחצי היא למעשה ספירה לאחור לקראת החורבן.[65][65]הבידוד בין האתרים מגביר את המתח וההבדל בחללים בין חדר המלחמה רחב הידיים ובין המטוס הצפוף ומשרדו של ריפר יוצרים את תחושת הניכור בין הזירות השונות.
קיובריק משתמש במצלמה נעה אם כי בצורה מצומצמת יחסית, כאשר סדיסקי סוקר את שולחן המזון הארוך שבחדר המלחמה או כאשר קונג נע בין אגפיו השונים של המטוס. תנועת המצלמה בחללים המוגבלים מעצימה לטעמי את תחושת הבידוד שחווים בכל אחד מאתרי הצילום. קיובריק יוצר את הניגוד המושלם שבין המראה המזעזע והשלכותיו ובין השיר המופיע ברקע, שירה האופטימי של ורה לין "We’ll meet again".[66][66]

פול מטאל ג'אקט
סצנת הפתיחה בה הרטמן נכנס לאולם ובו הטירונים, מצולמת בשוט ארוך בו הרטמן הולך לאורך שורות החיילים כשהוא צועק לעברם. המצלמה בצורה האופיינית לקיובריק מצלמת את חזיתו של הרטמן כשהיא נוסעת לאחור. בסצנה בה ג'וקר פוגש את טאצ'דאון מפקדו של קאובוי ומבקש להצטרף אל הפלוגה מתרחשת כשג'וקר וטאצ'דאון מהלכים בשולי הכביש כשמכוניות צבאיות עוברות לידם ומעליהם עפים מסוקים. הם מצולמיםמלפנים כשהם מהלכים ומהמצלמה נעה לאחור בדומה לסצנה בשבילי התהילה בה מירו ולאחר מכן דקס מהלכים בשוחות. סצנה זו מצולמת בחלל פתוח המאפשר לראות את כלל ההתרחשויות מסביב המאפיינות מלחמה ויוצר תחושה ריאליזם נוקשה של שדה קרב.
בסרט זה משתמש קיובריק באלמנט מעניין כאשר הוא משלב בסרט מעיין קטעי ראיונות המעניקים הדמויות לצוות חדשות טלוויזיוני או קולנועי הנלווה לכוחות האמריקניים. הראיונות מאפשרים לדמויות רגעים של רפלקסיביות בשעה שצוות צילום מראיין אותם. השיחות שלהם מול המצלמה מאפשרות להכירם כפי שהם היו רוצים להיזכר בהיסטוריה, לא כרוצחים צמאי דם אלא כחיילים אמיצים שרוצים לשוב הביתה אך מוכנים להילחם בעת הצורך. יש בסצנה זו מעיין אתנחתא בה דווקא כאשר החיילים עושים"הצגה" מול המצלמה הם עדיין יותר אמיתיים מהחזות שהם עוטים על פניהם בשדה הקרב וביום יום בבסיסם. ניתן לטעון כי הסיבה לכך נועצה בעובדה כי המסכה הזו היא המגן שלהם בשדה הקרב ואילו מול המצלמה שאינה קשורה לקרב ולמלחמה אלא"מוציאה" אותם החוצה, הם יכולים להסיר את ההגנות ולהציג את עצמם בכנות.
בכל הנוגע לקומפוזיציה, צבע וצורה, סטנלי קיובריק הוא לטעמי אמן גאון. כצלם מקצועי ניכר כי הוא מבין היטב את חשיבות מיקום המצלמה ותנועתה בסט ומתוך כך הוא משתמש בידיעותיו הטכניות והאומנותיות בכדי להעצים את התחושה ואת המסר שהוא מבקש להעביר.ניתן לראות את ההתפתחות הקולנועית שלו משבילי התהילה לד"ר סטריינג'לאב שהגיעה לשיאה בסרטיו המאוחרים יותר במיוחד ב"אודיסיאה בחלל: 2001", "תפוז מכני"ו"הניצוץ".



סיכום

ברשומה זו ניסיתי לאפיין את עמדתו של סטנלי קיובריק בנוגע למלחמות ולראות כיצד קיובריק תפש אותן בסרטיו תוך התייחסות להיבטים שונים שאיתרתי בסרטיו כמוטיבים חוזרים. מצפייה בסרטים ומקריאה בספרות העוסקת בקולנוע בכלל ובקיובריק בפרט מצאתי מספר מאפיינים שבלטו לנגד עיניי ושחזרו בסרטיו השונים. דמות הגיבור, מאפייניה והאופן בו היא מוצגת. מקומם של האויבים בסרט והאופן בו הם מוצגים. מקומה של ההומאניות או היעדרה. השימוש בהומור בסרטיו. מקומן של הגבריות והנשיות בסרטיו. תנועת המצלמה, אלמנטים ויזואליים אסטטיים ותמאטיים.
במהלך הדברים ניסיתי ליצור השוואה רוחבית בין הסרטים השונים. העובדה כי שלושת הסרטים בוימו על-ידי אותו במאי וששלושתם עוסקים במלחמות,לא תמיד הקלה על מלאכת ההשוואה. ההבדלים בין הסרטים בולטים לעין מהסיבה כי הם נעשו בהבדל מסוים של שנים. כמו-כן הנושא בו עוסק כל סרט אינו זהה במאפייניו ובתוכנו והאופן שבו קיובריק ניגש לכך שונה בכל סרט. כך שלעתים התקשיתי למצוא נקודות השוואה מוצקות בין הסרטים.
הגיבורים בסרטיו הם החיילים בשטח, לעתים הם מהווים משקל נגד הטירוף הכולל שבמלחמות אך לרוב הם לוקחים בו חלק כמו כולם. דקס הוא הגיבור מתוקף היותו קצין הנמצא בין חייליו לבין מפקדיו. קונג הוא הגיבור מתוקף הנקודה בה הוא נמצא בין ריפר ששלח אותו ובין הנשיא והסובייטים המנסים ליירט אותו. ג'וקר הוא הגיבור מאחר והוא המספר שדרכו אנו חווים את הסרט.
האויבים בסרטיו - שייכים לאותו הצד, גם כאשר ישנה נוכחות ממשית של חיילים מצבא האויב, עדיין קיימים מאבקים פנימיים בין הדמויות השונות. החיילים הפשוטים בייצוגו של דקס מול הקצונה הבכירה. הטירוף האנושי יחד עם הקדמה הטכנולוגית מהווה איום על העולם כולו.פייל כאויב עצמי וכאויבם של חבריו בטירונות ושל מפקדו.
בסרטיו, קיובריק מראה בצורה ברורה כי מלחמות הן עניין לא הומאני החל מההתייחסות הקרה למספרי נפגעים, וכלה ביחס שמגלים החיילים כלפי מותם של חיילים מצדם ומצדו של האויב.
קיובריק עושה שימוש באירוניה ולעתים גם בהומור בכדי להעביר את המסר שלו ומציג את דמויותיו השליליות לעתים באופן מגוחך ומוגזם, הדוגמה הבולטת לכך היא 'ד"ר סטריינג'לאב'.
המיניות תופסת מקום מרכזי בסרטיו. מקומן של הנשים בסרטיו הוא שולי, לרוב הן אובייקט מיני הנמצא ברשות הגברים ולעתים הן קטלניות ומאיימות אף יותר מהגברים. ככלל, ניתן לומר כי בסרטיו של קיובריק מלחמות הן עולם של גברים, הם אלו שמחוללים אותן והם אך לא רק הם אלו שמשלמים את המחיר. קצרה היריעה מלנתח את ההיבטים הויזואליים, האודיטוריים והתמאטיים המופיעים בסרטיו של קיובריק. מהתייחסות די שטחית להיבט זה ניתן לראות כי קיובריק ייחס חשיבות רבה לתנועת המצלמה, למיקומה,למוסיקת הרקע ולפרטים אחרים בכדי להעביר מסר מסוים. קיובריק הצטיין בהעברת תחושת המצוקה בתעלות ב'שבילי התהילה', את העוצמה שבחדר המלחמה ב'ד"ר סטריינג'לאב'ואת האימה בקרב בעיר ב'פול מטאל ג'אקט'.

לא ניתן לומר כי קיובריק מהלל או מחייב את המלחמה בסרטיו באופן כלשהו. לדידו, מלחמה היא דבר רע, בכל הסרטים הוא נמנע מלהציג צידוקים פוליטיים מוסריים או אחרים למלחמות. בכל סרטיו הוא מצביע על אשם ברור והוא האדם עצמו. בדומה לסרטיו האחרים במרכז העלילה עומד האדם. 'הניצוץ', טירופו של ג'ק (ג'ק ניקולסון) מוביל אותו לנסות לרצוח את אשתו ובנו. ב'אודיסיאה בחלל 2001', ההמצאה של בני האדם יוצאת משליטתםו'תפוז מכני/ מראה את התנהגותו של פרט אלים באוכלוסיה ואת התהליך השנוי במחלוקת של גמילתו מאלימות.

בסרטים שבחנתי קיובריק מראה כי מלחמות הן אירועים שבהם האנושות מאבדת את הערכים ההומאניים. הגנרלים והחיילים בעת המלחמה מתנהלים על-פי סולם ערכים שונה, לרוב לאומי וכיוצא מנקודת הנחה של "הקם להורגך, השכם להורגו". תפיסה לאומית או לאומנית היא לדעתי המקור העיקרי להתנגדותו של קיובריק למלחמות בסרטיו.
קיובריק ניסה בכל דרך שהיא להביע את סלידתו מרעיון הפטריוטיזם הלאומי. הוא גלה מרצונו מארה"ב וביים את סרטיו הרחק מלב התעשייה האמריקנית והמובילה בעולם – הוליווד.
סרטיו העוסקים במלחמות, אינם בהכרח מהווים חלק מההיסטוריה האמריקנית וקיובריק אף ביים סרט מלחמתי שאינו היסטורי ומבוסס על תרחישים בדיוניים אפשריים. קיובריק סולד מהשוביניזם הגברי שבסרטיו המשמש כאמצעי לביטוי סלידתו משוביניזם לאומי.האמירה כי מלחמות הן תוצר של קונפליקט על רקע לאומי וככאלו הן חסרות הצדקה מתעצם בסרטיו נוכח העדרם של אויבים ברורים. עם העדר האויב קיובריק לא מהסס להראות שלרוע אין זהות ואין לאום, בעיני קיובריק אין "אמריקנים טובים" מול"סובייטים רעים" או מול "וייטנאמיים רעים" – אלא ישנו רוע משני הצדדים, הוא חסר לאום ומשותף לכלל האנושות והלאומיות בגילוייה השונים היא המקור לרוע זה.


ביבליוגרפיה

זנד, ש. (2002). הקולנוע כהיסטוריה : לדמיין ולביים את המאה העשרים. תל-אביב: עם עובד.

Combs, J. (1993). Movies and politics : the dynamic relationshipNew York : Garland Publishing.

Corrigan, T. (1991). Cinema without walls: movies and culture after Vietnam.New BrunswickNew-JerseyRutgers University Press.

Devine, M. J. (1999). Vietnam at 24 frames a second. AustinUniversity of TexasPress.

Howard, L. (25/11/1985). “Kubrick’s Vietnam” Newsweek. pp. 9.

Kagan, N. (1972). The Cinema of Stanley Kubrick. New-York:Groove Press

Nelson, T. A.(1982). Kubrick Inside a Film Master Artist’s Maze. BloomingtonIndianaUniversity Press.

Walker, A. (1971). StanleyKubrick Directs.New-York: Harcourt Brace Jovanovich..



[1][1] "The Cinema of Stanley Kubrick" Norman Kagan pp. 1-3.
[3][3] שלמה זנד. "הקולנוע כהיסטוריה : לדמיין ולביים את המאה העשרים". תל-אביב: עם עובד, תשס"ב, 2002. עמ' 288.
[4][4]שלמה זנד. "הקולנוע כהיסטוריה : לדמיין ולביים את המאה העשרים". תל-אביב: עם עובד, תשס"ב, 2002. עמ' 88.
[5][5]שלמה זנד. "הקולנוע כהיסטוריה : לדמיין ולביים את המאה העשרים". תל-אביב: עם עובד, תשס"ב, 2002. עמ' 89.
[6][6] Alexander Walker. “StanleyKubrick Directs”. New-York: Harcourt Brace Jovanovich 1971. Pp. 84.
[7][7] Alexander Walker. “StanleyKubrick Directs”. New-York: Harcourt Brace Jovanovich 1971. Pp. 85.
[8][8] Thomas Allen Nelson. “Kubrick Inside a Film Master Artist’s Maze” Indiana University Press. 1982. pp. 80.
[9][9] Thomas Allen NelsonKubrick Inside a Film Master Artist’s Maze”Indiana University Press. 1982. pp. 81.
[10][10] Thomas Allen NelsonKubrick Inside a Film Master Artist’s Maze”Indiana University Press. 1982. pp. 82.
[11][11] Howard, Lucy “Kubrick’s Vietnam” Newsweek25/11/1985pp. 9.
[12][12] Jeremy M. Devine Vietnamat 24 frames a second” University of Texas PressAustin. 1999. pp. 258.
[13][13] Jeremy M. Devine Vietnamat 24 frames a second” University of Texas PressAustin. 1999. pp. 45.
[14][14] Jeremy M. Devine Vietnamat 24 frames a second” University of Texas PressAustin. 1999. pp. 257.
[15][15] Jeremy M. Devine Vietnamat 24 frames a second” University of Texas PressAustin. 1999. pp. 267
[16][16] Jeremy M. Devine Vietnamat 24 frames a second” University of Texas PressAustin. 1999. pp. 258.
[17][17] "The Cinema of Stanley Kubrick" Norman Kagan pp. 47.

[18][18] שלמה זנדעמ' 89.
[19][19] Norman Kagan "The Cinema of Stanley Kubrick" Groove Press N.Y1972. pp. 67.

[20][20] "The Cinema of Stanley Kubrick" Norman Kagan
Groove Press N.Y1972 pp. 143.
[21][21] Timothy Corrigan. Cinema without walls: movies and culture after Vietnam.New BrunswickN.J : Rutgers UniversityPress, 1991. pp 41.
[22][22] Vietnam at 24 F.P.S” Jeremy M. Devine University of Texas Press, Austin. 1995. pp. 260
[23][23] Timothy Corrigan. Cinema without walls: movies and culture after Vietnam.New BrunswickN.J : Rutgers UniversityPress, 1991. pp 44.
[24][24] Timothy Corrigan. Cinema without walls: movies and culture after Vietnam.New BrunswickN.J : Rutgers UniversityPress, 1991. pp 44.
[25][25] Timothy Corrigan. Cinema without walls: movies and culture after Vietnam.New BrunswickN.J : Rutgers UniversityPress, 1991. pp 46.
[26][26] שלמה זנד. "הקולנוע כהיסטוריה : לדמיין ולביים את המאה העשרים". תל-אביב : עם עובד, תשס"ב, 2002. עמ' 89.
[27][27] Norman Kagan. "The Cinema of Stanley Kubrick". Groove Press N.Y1972. pp. 66.

[28][28] Norman Kagan "The Cinema of Stanley Kubrick" Groove Press N.Y1972. pp. 66.

[29][29] Norman Kagan "The Cinema of Stanley Kubrick" Groove Press N.Y1972. pp. 67.
[30][30] שלמה זנד. "הקולנוע כהיסטוריה : לדמיין ולביים את המאה העשרים". תל-אביב : עם עובד, תשס"ב, 2002. עמ' 289.
[31][31] Norman Kagan. "The Cinema of Stanley Kubrick". Groove Press N.Y1972. pp. 142.
[32][32] Timothy Corrigan. Cinema without walls: movies and culture after Vietnam.New BrunswickN.J : Rutgers UniversityPress, 1991. pp. 172.
[33][33] שלמה זנד. "הקולנוע כהיסטוריה: לדמיין ולביים את המאה העשרים". תל-אביב : עם עובד, תשס"ב, 2002. עמ' 291.
[34][34] Thomas Allen Nelson.“Kubrick Inside a Film Master Artist’s Maze” Indiana University Press. 1982. pp. 79.

[35][35] Norman Kagan "The Cinema of Stanley Kubrick" Groove Press N.Y1972. pp. 142.
[36][36] Norman Kagan. "The Cinema of Stanley Kubrick". Groove Press N.Y1972. pp. 143.
[37][37] Alexander Walker. “StanleyKubrick Directs “. Harcourt Brace Jovanovich N.Y
1971. pp. 113.

[38][38] Alexander Walker. “StanleyKubrick Directs “. Harcourt Brace Jovanovich N.Y
1971. pp. 85
[39][39] Jeremy M. Devine Vietnamat 24 frames a second” University of Texas PressAustin. 1999. pp. 70.
[40][40] Jeremy M. Devine Vietnamat 24 frames a second” University of Texas PressAustin. 1999. pp. 137.
[41][41] Jeremy M. Devine Vietnamat 24 frames a second” University of Texas PressAustin. 1999. pp. 37.
[42][42] Timothy Corrigan. Cinema without walls: movies and culture after Vietnam.New BrunswickN.JRutgers UniversityPress, 1991. pp. 46.
[43][43] Thomas Allen NelsonKubrick Inside a Film Master Artist’s Maze”Indiana University Press. 1982. pp. 80.
[44][44] Thomas Allen NelsonKubrick Inside a Film Master Artist’s Maze”Indiana University Press. 1982. pp. 89.
[45][45] Thomas Allen NelsonKubrick Inside a Film Master Artist’s Maze”Indiana University Press. 1982. pp. 85

[46][46] Thomas Allen NelsonKubrick Inside a Film Master Artist’s Maze”Indiana University Press. 1982. pp. 95.
[47][47] Thomas Allen NelsonKubrick Inside a Film Master Artist’s Maze”Indiana University Press. 1982. pp. 87.
[48][48] שלמה זנד. "הקולנוע כהיסטוריה : לדמיין ולביים את המאה העשרים". תל-אביב : עם עובד, תשס"ב, 2002. עמ' 289.
[49][49] James Combs. “Movies and politics : the dynamic relationship”. New York : Garland Publishing, 1993. pp. 125.
[50][50] Thomas Allen NelsonKubrick Inside a Film Master Artist’s Maze”Indiana University Press. 1982. pp. 83.
[51][51] Thomas Allen NelsonKubrick Inside a Film Master Artist’s Maze”Indiana University Press. 1982. pp. 91.
[52][52] Thomas Allen NelsonKubrick Inside a Film Master Artist’s Maze”Indiana University Press. 1982. pp. 90.
[53][53] Thomas Allen NelsonKubrick Inside a Film Master Artist’s Maze”Indiana University Press. 1982. pp. 89.

[54][54] Thomas Allen NelsonKubrick Inside a Film Master Artist’s Maze”Indiana University Press. 1982. pp. 85.

[55][55] Thomas Allen NelsonKubrick Inside a Film Master Artist’s Maze”Indiana University Press. 1982. pp. 92.
[56][56] Thomas Allen NelsonKubrick Inside a Film Master Artist’s Maze”Indiana University Press. 1982. pp. 112.
[57][57] Jeremy M. Devine Vietnamat 24 frames a second” University of Texas PressAustin. 1999. pp. 259.

[58][58] Jeremy M. Devine Vietnamat 24 frames a second” University of Texas PressAustin. 1999. pp. 261.
[59][59] Thomas Allen NelsonKubrick Inside a Film Master Artist’s Maze”Indiana University Press. 1982. pp. 8.

[60][60] Thomas Allen Nelson “Kubrick Inside a Film Master Artist’s Maze”Indiana University Press. 1982. pp. 39.
[61][61] Thomas Allen NelsonKubrick Inside a Film Master Artist’s Maze”Indiana University Press. 1982. pp. 40.
[62][62] Thomas Allen NelsonKubrick Inside a Film Master Artist’s Maze”Indiana University Press. 1982. pp. 84.
[63][63] Alexander Walker. “StanleyKubrick Directs “. Harcourt Brace Jovanovich N.Y
1971. pp. 90
[64][64] Alexander Walker. “StanleyKubrick Directs “. Harcourt Brace Jovanovich N.Y
1971. pp. 96.
[65][65] Thomas Allen NelsonKubrick Inside a Film Master Artist’s Maze”Indiana University Press. 1982. pp. 105.
[66][66] Thomas Allen NelsonKubrick Inside a Film Master Artist’s Maze”Indiana University Press. 1982. pp. 94.

2 comments:

  1. פוסט מרתק ומושקע! תודה רבה ומיד אני מחפשת את הסרטים באתר סרטים לצפיה ישירה. חלק ראיתי אבל זה היה ממזמן כך שבא לי לראות שוב אחרי שקראתי את הניתוח פה. מקווה שאמצא את כולם.

    השבמחק
  2. תודה רבה! פשוט מקסים

    השבמחק