יום שני, 31 באוקטובר 2011

שיחות הר"ש / הרב שג"ר בשעור על קבלת עול מלכות שמים אצל ר' צדוק.


אני יכול עכשיו להחליט והיא לא תעשה שום דבר חוץ מזה שהיא תרגיז אותי משום שהיא לא תעשה שום דבר, אבל אני חושב שיש פה שכן תלוי באדם, לכן השתמשתי במונח של לגלוש פנימה, זו יותר תנועה פאסיבית מאשר אקטיבית, זו יותר תנועה של הרפיה מאשר של עשיה. זאת אומרת, אתה הולך ביער אם בכל רגע תנסה לראות משהו לא תראה כאן שום דבר. מה שצריך זה לשכוח את עצמי, לתת לשקט, הדברים ישמעו לכם רומנטיים, אבל מה אני יכול לעשות שזה באמת רומנטי, לשמוע את הרעש של הרוח, להתמקד בעלווה של הצמרות של העצים, לתת לאווירה הזאת להכנס לתוכה, ברגע שאתה שוכח את עצמך זה הרגע שבו הכל מתרחש. הבעיה שאנחנו לא יכולים לשכוח את עצמנו, איך תחליט שאתה שוכח את עצמך, אם אתה מחליט אז את זוכר שאתה צריך לשכוח את עצמך, יש כאן תנועה שאתה לא יכול להמלט ממנה. מצד שני יש כאן איזשהי מיומנות של הרפיה. של לתת לדברים לקרות לא לנסות לשלוט בהם, החטא שלנו תמיד שאנו מנסים לשלוט במציאות. כאן הנקודה היא שתעזוב את השליטה תן לקב"ה, תן לו את הצ'אנס תן לא את הקרדיט שהוא יעשה את זה. תהפוך את זה לבעיה שלו לא לבעיה שלך בוא ננסח את זה ככה, אם הוא רוצה זה יהיה אם לא זה לא יהיה, בעיה שלו כמו שאנחנו אומרים. ואז זה קורה, אני חושב שבד"כ זה קורה... זה כמו להכנס לשבת, בכניסה לשבת יש נקודה של השראה של הרפיה... כמו שר' נחמן אומר, כשהשבת נכנסת רבי נחמן היה כנראה במתח אם תכנס השבת או לא תכנס השבת יצליח להגיע להרמוניה של השבת או לא להגיע, אז הוא היה זורק את התפילה לקב"ה מה שיהיה יהיה. אם אני בא בגישה כזו אז זה מאפשר לדברים לקרות להתרחש.




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה