יום שני, 24 באוקטובר 2011

טוב שברופאים...


I . [1] Optimus Inter Medcas Ad Gehennam

אז מה כל כך מיוחד בהאוס?

מדי פעם, (פחות תדיר מהמצופה או המפורסם), אנשי סדרות טלוויזיה יוצרים דמות שיש בה בשר של ממש. עוצמה ומציאות שאפילו סקריפט גרוע בפאשלה לא יכול לה. לא רק עומק ספרותי שמצדיקה ניתוח עומק לסדרה ולמערכת היחסים הפנימית של תכניה ודמויותיה[2], אלא גם ממשות אנושית – ולפעמים אל-על-אנושית. האוס נפל בול על הנוסחה הלא כתובה הזו. סביב התבנית של (אנטי?) גיבור שרלוק-הולמסי שאחד המפיקים ראה עצמו בדמותו, התגבש המומחה לדיאגנוסטיקה רפואית שהינו כל כך מעבר ליכולות של שאר בני מינו עד כי גם טעויותיו הינן בחזקת הברקות גאוניות שקשה לעקוב אחריהן. האוס לכוד באומללות של מי שנמצא בשיא של תחומו. הבעיות המאתגרות את יכולם של אחרים משעממות אותו. הוא נמשך אל חידות קשות, והיחידות הרלוונטיות עבורו הן אלה הנמצאות על גבול הבלתי-אפשרי. הוא בוחן שוב ושוב את קצה הגבול בכל דבר בלתי מבורר עד זרא אותו הוא פוגש – סוד חברתי, דילמה מוסרית, מסתורין רפואי. פתרון הבעיות מותיר אותו אומלל גם כן: אין מזור של ממש בלחשוף את האמת בנבכי כל התעלומה. והוא מודע לכך לחלוטין. במובן מסויים זוהי התמכרות לא פחות עמוקה ובעייתית מאשר משככי הכאבים שהוא צורך בכמות מסחרית.

האוס הוא על-אנושי ותת-אנושי, בעל יכולות הגובלות באלה של אידיוט-סוואנט אך בעל בגרות נפשית של הטיפוס הכי מעצבן שהיה איתכם בשביעית. על סמים. הוא צולע במעין הומאז'[3] לאחאב, הקפטן הבלתי-ניתן לריצוי של הרמן מלוויל במרדפו המתמיד אחר הלוויתן הלבן, הבלתי ניתן להשגה שקשור ישירות בנכותו אך גם ביכולתו הבלתי מעורערת כצייד. מובי דיק בסופו של דבר ימיט עליו את חורבנו אך זה לא מונע ממנו לרגע אחד מלהאיץ ולרדות בצוות שלו בדרך אליו. כבפדגוגיה האבהית והחמימה של האוס גופא – המטאפורה אמורה להסביר את עצמה (ולסנוט במי שלא הבין). כמאמרו – "הלואי והיתה לי מטאפורה טובה להסביר את המטאפורה". ושלמה דרש שלשת אלפים משל..

החכם והסתם

האוס מתאים חלקית לפרופיל של החכם ב"חכם והתם" של ר' נחמן. אבל הוא לא מוותר כל כך בקלות. הוא סובל בדיוק כמו שר' נחמן מתאר – מחוסר ההבנה של מחוסרי היכולת שסוגדים לפעולותיו הפשוטות ובזים לו על ההברקות העמוקות באמת. הוא אפילו נופל למדמנות השונות מהן לא ניתן באמת להיחלץ – התמכרות וגמילה, בית משוגעים, בית סוהר. והוא נשאר האוס. הוא לעולם לא מחפש להתקבל לחצרו של איזשהו מלך או לקבל את הערכתם של אנשים מבחוץ (ולא מפספס אף הזדמנות להתחצף בפני ועדותף שופטים ושוטרים ואנשי שררה למיניהם - גם כשגורלו שלו נתון בידיהם). התהליכים שאמורים להיות קריאת התעוררות נחשפים על ידו כלא יותר מאשר החיים עצמם – טראומה היא הרצף עבורו, ואי אפשר לעבוד עליו עם מוסר השכל סכריני של סדרה אמריקנית לכל המשפחה או עם אמת מטאפיזית של האל הטוב והמיטיב או הקנא ונוקם. הוא ישאר הוא ואני חייב לומר שיש במצב האנושי הזה משהו ראוי להערצה; רגע, סלידה; איך נגמר הקטע של "טוב שברופאים"? הוא כלוא בעולם נטול מטאפיסיקה ומשמעות החבויה מתחת לפני השטח או בין השורות או מבעד לעננים, ובכלא של השפה\המשחק סכום אפס של הביולוגיה האנושית על כשליה, הטוב שבורפאים אכן חי בגיהנום. אבל אל תחשבו לרגע שהוא לא יודע את זה - המעגל ההרמנויטי קטן עליו. הוא הלא-מאמין האמיתי, זה שנדיר לא פחות מן הל"וניק הממוצע. וכיון ששורש האמונה ושורש המרי מגיעים מאותה שכונה והלכו לאותו קולג', אותה קומה אותה בלורית שער (וזיפים) שווה לעקוב אחריו.

ואם כבר ר' נחמן: ב"מעשה ממלך עניו" הוא מסביר שכשרוצים לפענח את הסוד של מדינה כלשהי, יש למצוא את הקאטאויש שלהם – הבדיחה שהיא בעת ובעונה אחת ערוותם המוצנעת ביותר ("כי כשצריכים לידע דבר צריכים לידע הקאטאויש (ענייני הצחוק) של אותו הדבר"). וכאן האוס פורח באמת[4]: הוא משחרר בחופשיות מוחלטת את הבלתי-נאמר בהומור שקשה לעמוד בפניו ושלא כדאי להיות בדרכו. קשה להתנתק ממנו אחרי ששומעים ירידה קטלנית או אימרה פוגענית שלוקח כמה שניות לפענח אך נאמרת בשיטפא דלישנא בדרך לפאנצ'ליין אחר לגמרי. ודיאגנוזה. יש לו סוג של חופש אמיתי לשחרר על העולם את הביקורת המוחלטת, הלא מצונזרת ולא בהכרח עקבית אך תמיד מושחזת עד זוב דם. כזו המותירה את המציאות כפי שהיא: Reality is almost always wrong.

House-isms[5]

שבועת הרופא – Everybody Lies

אבל האוס בכל זאת רופא, לא? אז ככה: השבועה ההיפוקרטית (אותה הוא מצטט מדי פעם בזלזול על האנכרוניזם המטורף – "היה משהו שם על לא לסדר עצמות של הנושאים בעול ומשהו על עישון רחמי נשים הרות, לא?" או על הצביעות "אשאף תמיד להיות קוּל – או לפחות זה מה שאני אמרתי בזמן שכולם מלמלו משהו אחר") לא ממש לוקחת אצלו. הוא יודע שאין כזה דבר to do no harm. ההתערבות בחיי האדם תמיד מכילה סיכון. האוס לא צריך את רשות האל לרפאות. זו הממלכה שלו – ובה הוא מסכן את חיי החולים שלו כל הזמן כדי להציל אותם. זו לא אשמתו שתקעו אותו ביקום בו המקרים מתרחשים אחת ל20 מליון נופלים עליו מדי שבוע.. כמעט שאין כלל אותו הוא לא שובר על מנת להוכיח שהוא צודק. חיי אדם נותרים אצלו כעין ערך עליון, מצפן דמוי-מוסרי שבו הוא משתמש להלקאת כל מי שמתנגד לשיטות האנרכיסטיות שלו למציאת האמת, אבל חכו שתשמעו ממנו על המתת חסד כשאף אחד אחר לא מעיז בכנס אמריקאי מוסרני לפצות פה..

מה שממשיך כקו מנחה המאגד את הקאטאויש, התובנה וההבל-הבלים-הכל-הבל של הסדרה היא הנחת המוצא של האוס. הם משקרים. כולם. כולנו. וכמובן הוא (גם כשהוא אומר שכולם משקרים). אם הוא יכול להישבע על משהו זה היכולת הבלתי נדלית שלנו לעוות להחביא לסלף ולקעקע את האמת – בשאיפה נלהבת להביא להרס עצמי, מה שמשאיר לו את הכיף של חילוץ האמת נגד רצונם של סוהריה – גם בלא יודעין.

רקוויאם לתקווה - You Don’t Always Get What You Want

טוב, אז זה לא תמיד היה ככה. פעם פעם, בעונה הראשונה, האוס עוד היה סוג של גיבור שתחת קליפתו עלול לצוץ בכל רגע הרופא הטוב, שמזהה את עצמו בחוליו ומציל עולם ומלואו בכל נפש, וכמובן את נפשו שלו. בכל פרק היה רימוז ברמה כזו או אחרת למצבו של האוס עצמו ולתיקון בעולמות העליונים של אנשי התסריט אותו עליו לעשות כדי לקבל מנוחה נכונה. זה לא החזיק. הדמות היתה חזקה יותר מן הגורל והייעוד של הארץ המובטחת השמורה למי שיגע ומצא ("רגע, ואם אני לא מאמין, ומצאתי – אני צריך להתייגע? מישהו ממש חשב על המשפטים האלה או שפשוט פרקי אבות נועדו להירשם בעוגיות מזל סיניות?"). אין תוך מלא חום ורצון לקרבה אנושית תחת המעטה האומלל והקוצני:

"I don't care. I really don't care. My motives are pure"

אשליה שכזו יכלה אולי לעבוד בערך 2-3 עונות. ואז דברים התחילו להשתנות. מה קרה?
בעונות הראשונות היה 'מאבק גדול', big bad, נרטיב כולל לעונה שנתן משמעות לכל המיזנטרופיה המתפרעת של האוס. בעונה הראשונה הוא עמד בפרץ של מליונר שקנה את בית החולים שהפעיל את הרפואה כעסק רווחי ורצה לראות את כולם כעובדיו – בעיקר את האוס. להדגיש את מידת ההגזמה: הוא ניסה להכריח אותו ללבוש חלוק (!), ומאוחר יותר לשלוט בניהול הצוות שלו. גילוי סוד הצליעה שלו בסוף העונה והגירושין לכאורה אמורים לספק closure, אשרי המאמין... בעונה השניה, בלש שהאוס העליב\השפיל לוקח על עצמו את הטיפול בהתמכרות שלו למשככי כאבים שחורג הרבה מעבר לחוקי. הוא שורד אותם – ואת נסיון הרצח של חולה שריפא אך במחיר הרס חייו – אבל אז העניינים מתחילים להסתבך: בעונה השלישית מתחיל להתברר לצופה המסור שהאוס הוא הוא האויב של עצמו, ומה שמעכב את הניצחון הסופני שלו הוא המשחקים הגחמניים בסובבים אותו. בסוף העונה הצוות המקורי שלו נשחק והוא נותר נטול רופאים צעירים ומבריקים שמוכנים לקבל התעללות מתמדת תמורת הסיכוי לעבוד תחת המוח המבריק ביותר ברפואה הטלוויזיונית. העונה הרביעית מספקת לו צעצוע חדש: קבוצה של עשרות מתמחים שעומדים בפני סינון שאורך רוב העונה. הוא נכנס באם-אם-אמא שלהם וזה לפחות מתאזן עם קצב ההסתחררות שלו מחוץ לשליטה (חוץ משחיקת היחסים עם חברו היחיד בסוף העונה) בשילוב עם האישיות וההיסטוריה המעניינות של המשתתפים . בעונה החמישית הבעיה הבלתי נמנעת של משככי כאבים מתחילה לאיים – עד שלקראת הסוף הוא מתחיל לפקפק בשפיות של עצמו ובסוף העונה מתאשפז פסיכיאטרית. העונה השישית נראית כמו נתיב להחלמה, אך כשהוא כבר מקבל את מה שהוא לכאורה רוצה - מערכת יחסים אמיתית עם מעין "זיווג ראשון" - זה מסתיים בסוף העונה השביעית עם התפרקות רבתי וכלא (לא, הוא לא רוצח אף אחד). ועכשיו.. הוא חוזר...


[1] שמואל קוטק, טוב שברופאים לגיהנום, ספר אסיא ב', עמ' 21-28 (1981)

[2] אחד המומלצים: Barbara Bennet, Chasing Zebras: The Unofficial Guide to House, M.D., ECW Press (September 1, 2010), הספר שהוכיח שבשילוב של אתר אמאזון וגוגל בוקס אפשר לקרוא את רוב הספר. ולא מזיק פרוקסי לIP ועוגד כמה טריקים. ומי שמעדיף אונליין מאמעש: http://www.housemd-guide.com/characters/houserules.php

[3] 2,17 “all in”

[4] כִּי יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי קַאטָאוֶישׂ: יֵשׁ אֶחָד שֶׁמְּכַוֵּן בֶּאֱמֶת לְהַזִּיק לַחֲבֵרוֹ בִּדְבָרָיו וּכְשֶׁחֲבֵרוֹ מַקְפִּיד עָלָיו, אוֹמֵר לוֹ: אֲנִי מְצַחֵק! כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב [משלי כו] "כְּמִתְלַהְלֵהַּ" וְכוּ'. וְאָמַר: הֲלא מְצַחֵק אָנִי! וְכֵן יֵשׁ אֶחָד שֶׁמִּתְכַּוֵּן בְּדֶרֶךְ צְחוֹק וְאַף-עַל-פִּי-כֵן חֲבֵרוֹ נִיזּוֹק עַל-יְדֵי דְּבָרָיו, וְכֵן יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי קַאטָאוֶישׂ.וְיֵשׁ בְּכָל הַמְּדִינוֹת מְדִינָה שֶׁכּוֹלֶלֶת כָּל הַמְּדִינוֹת, וּבְאוֹתָהּ הַמְּדִינָה יֵשׁ עִיר אַחַת שֶׁכּוֹלֶלֶת כָּל הָעֲיָרוֹת שֶׁל כָּל הַמְּדִינָה שֶׁכּוֹלֶלֶת כָּל הַמְּדִינוֹת, וּבְאוֹתָהּ הָעִיר יֵשׁ בַּיִת אֶחָד שֶׁכּוֹלֶלֶת כָּל הַבָּתִּים שֶׁל כָּל הָעִיר שֶׁכּוֹלֶלֶת כָּל הָעֲיָרוֹת שֶׁל הַמְּדִינָה שֶׁכּוֹלֶלֶת כָּל הַמְּדִינוֹת וְשָׁם יֵשׁ אָדָם שֶׁכָּלוּל מִכָּל הַבַּיִת וְכוּ', וְשָׁם יֵשׁ אֶחָד שֶׁעוֹשֶׂה כָּל הַלֵּיצָנוּת וְהַקַּאטָאוֶוישׂ שֶׁל הַמְּדִינָה.

תגובה 1:

  1. יפה מאוד! עשית לי חשק לחזור לסדרה..
    נועם

    השבמחק