יום שבת, 24 בספטמבר 2011

פינה בהרחבה - על הסליחה - עיון באפשרות הסליחה בהגותם של לוינס ודרידה / שלמה קסירר ודרור בר-יוסף



מנחם אב תשע"א


על הסליחהלוינס ודרידה
שלמה קסירר ודרור בר-יוסף

להלן נבקש לעיין מעט במושג הסליחה בהגותם של לוינס ודרידהנציג את שיטותיהםננסה להבין את ההבדלים בינהםולאחר מכן נעלה כמה הרהורים בעקבות הדברים.


לוינס
לוינס דן בנושא הסליחה בהרצאה בכנס שנערך בשנת 1963 ואשר עסק בשאלה האם ניתן לסלוח לנאציםהיא נדפסה בספר 'תשע קריאות תלמודיות'1 תחת הכותרת 'אל עבר הזולת'. בהרצאה זו מבהיר לוינס את משמעות הפיוס והסליחהומסקנתו היא שעל פשעי הנאצים אין מחילה ואף היידגרהמורה האיוםאיננו ראוי להנעמוד על כמה נקודות:


ההרצאה פותחת במשנה בסוף מסכת יומא: 'עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפרעבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו'.
על פי לוינסהמשנה מלמדת שבעבירות שבין אדם למקוםה'עיסקהבטוחההחטאים מתכפרים בוודאות בעקבות התשובהלעומת זאתבעברות שבין אדם לחברו: 'שום דבר איננו בטוחהאחר יכול לסרב לסלוח לי והוא ישאיר אותי לעולם בלי סליחהכנראה מסתתר כאן מידע מעניין על מהות האלהי' (עמ' 13).
איזה מידע מסתתר כאןהאם הכוונה שהאלהים תובע את עלבונו של האדם יותר מאשר הוא תובע את עלבונו שלוהאם הכוונה שבאחר יש משהו אלהישהואורק הואמסוגל לסלוח לי?


בדיון התלמודי על משנה זומקשה רב יוסף בר חבו לרבי אבהו:
עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפרוהא כתיב אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים אִם יֶחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ וּפִלְלוֹ אֱלֹהִים וְאִם לַהיֶחֱטָא אִישׁ מִי יִתְפַּלֶּל לו'! (גמרא שם פז ע"א).
רב יוסף בר חבו סבור שפסוק זה עומד לכאורה בניגוד למשנהשהרי יש ללמוד ממנו שהחטא שבין אדם לחברו נסלח על ידי האלהים. (ולפי זההמשך הפסוק משמעואולם על הפגיעה בהאין סליחה.) רבי אבהו משיב לו שיש לפסוק את הפסוק בדרך אחרתאם יחטא איש לאיש ופללו – כלומרביקש ממנו מחילה – אזי ימחל לו אלקיםואם להיחטא איש מי יתפלל בעדותשובה ומעשים טובים.


לוינסמוצא כאן הד לפולמוסו עם מושג הכוליות של הגל2:
רב יוסף בר חבובתפיסה כעין הגלייניתרואה את הפגיעה החמורה ביותר דווקא בכוליותבאלהיבאוניברסליבעקרוניבתבונילעומת זאתהעניינים הפרטיים שבין בני האדם אינם פוגעים בשווי המשקל של העולם שכן מה הם מול הנצחברמת ההיסטוריה האוניברסלית הכל יבוא על מקומו בשלום. 'בעוד מאה שנה איש לא יזכור את תלאותינו הקטנותאת דאגותינו ועלבונותינו הפעוטים' (עמ' 16). לעומת תפיסה זומתייצבת הגמרא ואומרתלא!חובה לפייס את הנפגע באופן אישימחילת האו ההיסטוריהלא תנתן בלא שיכבדו את היחיד. (כך בנוגע לבקשת המחילה של איש מרעהווכך בנוגע לפגיעה באלהיםאומה שלוינס מכנה: 'העיקרון', שגם היאבסופו של דברבאה על תיקונה בעמקי לבבו של האדם הפרט [!] המבקש סליחה מאת ה'3.


לקראת סיומה של סוגיה זומובאים מספר סיפוריםלוינס מפרש שנים מהםובאמצעותם אנו למדים עקרונות נוספים:


רב הוה ליה מילתא בהדי ההוא טבחא לא אתא לקמיהבמעלי יומא דכפורי אמר איהו איזיל אנא לפיוסי ליהפגע ביה רב הונאאמר ליהלהיכא קא אזיל מראמר ליה לפיוסי לפלניאאמראזיל אבא למיקטל נפשאאזל וקם עילויההוה יתיב וקא פלי רישאדלי עיניה וחזייהאמר ליהאבא אתזיללית לי מילתא בהדךבהדי דקא פלי רישא אישתמיט גרמא ומחייה בקועיה וקטליה.


רב יודע שאחריותו היא אין סופיתלכן בקשת הסליחה מטרידה אותו יותר מאשר היא מטרידה את הפוגע (עמ' 20). הוא הולך לפייס את הטבחאולם הסיפור נגמר באופן טראגיאנו למדים מכאן שבציפיה להתנצלותו של הפוגעקיימת גם סכנה4: 'משחק הפגיעה והמחילה הוא משחק מסוכן...הסיפור אינו בא לתאר את הנסאלא... את גודל האחריות שרב קיבל על עצמו כשהאמין בטרם עת באנושיותו של האחר' (עמ'21).


המעשה השני עוסק גם הוא ברבהעדיןהפגיע וה'מסוכן':


רב הוה פסיק סדרא קמיה דרביעייל אתא רבי חייאהדר לרישאעייל בר קפראהדר לרישאאתא רבי שמעון ברביהדר לרישאאתא רבי חנינא בר חמאאמרכולי האי נהדר וניזיללא הדראיקפיד רבי חנינאאזל רב לגביה תליסר מעלי יומי דכפורי ולא איפייסוהיכי עביד הכיוהאמר רבי יוסי בר חנינא כל המבקש מטו מחבירו אל יבקש ממנו יותר משלש פעמים !? רב שאניורבי חנינא היכי עביד הכיוהאמר רבא כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו !? אלארבי חנינא חלמא חזי ליה לרב דזקפוהו בדיקלאוגמירי דכל דזקפוהו בדיקלא רישא הויאמרשמע מינה בעי למעבד רשותא ולא איפייס כי היכי דליזיל ולגמר אורייתא בבבל


לוינס לומד מכאן כמה עקרונות:
  1. הסיפור נגמר ללא 'הפי אנד'. משום שישנם מצבים בהם הפגיעה לא ניתנת לתיקוןזאת בניגוד לנצרות המבטיחה סליחה בכל מצבטוב שלא לחטוא מאשר לבקש תיקון לאחר מעשה.
  2. מן העובדה שרב ביקש מחילה פעמים רבותלומדת הגמרא שמן הרב יש לבקש מחילה גם יותר משלוש פעמיםלוינסבהתאם לשיטתו בדבר אחריות אין סופיתמפתיע: 'האם הזולת אינו תמיד המורה שלי במידה מסויימת'? מעבר לכךלאמיתו של דבר לעולם לא נסיים לבקש מחילהככל שנתקדםהעוולות שגרמנו הולכות וגדלות בעינינו5ובקשת המחילה אינה מסתיימת לעולם.
  3. מדוע באמת סירב רבי חנינא למחולדברי הגמראשרבי חנינא חושש מכך שרב עלול לתפוס את מקומו ולדחוק אותו החוצהמעוררים אי נחתהאם כל העניין הוא רק מאבקי שררהלוינס מפרש אחרתהחלום מגלה לרבי חנינא את מעמקי נפשו של רברב שואףגם בלא להיות מודע לכךלרשת את מקום רבוומשום כך רבי חנינא אינו יוכל לסלוח לושכן אי אפשר לסלוח לפוגע אם אין הוא מודע למניעיו העמוקים6 ואיננו מכיר בחומרת חטאו. (עמ' 23).
  4. אף אם היה אפשר לסלוח למי שדיבר בלא להיות מודע לדבריוהרי שקשה עוד יותר היה לסלוח אילו כן היה מודערבי חנינא איננו סולח לתלמידו רבשדבריו מבטאים שאיפה נסתרתלא מודעתלרשת את מקומואם כךבוודאי שאין לסלוח להיידגר (כפי הנראהמלבד תמיכתו של היידגר במפלגה הנאציתנרמז כאן גם יחסו למורהוהוסרל). הן מפני שלא ביקש מחילהוהן מפני שהיה מודע לגמרי למעשיו ואין מקום לנסיונות החדשים לשחרר אותו מאחריותו: 'אם רב חנינא לא יכול לסלוח לרבהצדיק והאנושישהיה גם רב הגאוןהרי עוד פחות מזה ניתן לסלוח להיידגר' (עמ' 23).


בהמשך עוסק דרידה בסוגיה תלמודית אחרת (יבמות עח ע"ב) – מסירתם של בני שאול לידי הגבעוניםשביקשו לנקום בכך את נקמתם על ההרג שהרב בהם שאוללוינס למד מסוגיה זו שני עקרונות חשובים בנוגע לסליחהראשיתלא ניתן לכפות מחילה על מי שדורשים צדק של נקמהושניתשעם זאת, 'הגבעונים לא מבני ישראל המה', היהודי אמנם מכיר בזכות זו אך אינו תובע אותהוהלקח האקטואלימחדאל תבקשו מאיתנו לסלוח לנאציםמאידךאיש מן המשתתפים באותו כנסאינו תובע להוקיע אל הסלעים את צאציהם של רוצחינו.


דרידה 7

אם אצל לוינסהסליחה מתרחשת בעקבות אינטראקציה בין הפוגע והנפגעהרי שאצל דרידההתפיסה שונה בתכלית.
דרידה מדברכדרכועל 'שולי הפילוסופיה', על ה aporia, על נקודות הקצה הפרדוקסליות והאבסורדיות של המחשבה האנושיתעל 'אפשריותו של הבלתי אפשרי'. אף הסליחה היא כזוומכילה סתירה מובניתהסליחה סולחת דווקא על הבלתי נסלח.


תפיסתו של דרידה מושתת על שני עמודי טווח מרכזייםבקצה האחד 'הסליחה הטהורה', ובקצה השני 'הפיוס הפרגמטי'. 'הסליחה הטהורהמבוססת על רעיון נוסף של דרידה – הנתינהלפי דרידה הנתינה והסליחה הן שתי תנועות בלתי אפשריותשלא ניתן לבצע אותן בצורה 'נקיהמהתחשבנויותחיצוניות (השלכות חברתיותופנימיות (טפיחה עצמית על השכם והצפיה לתמורה).8 השאיפה שלנו לנתינה ולסליחה היא בעצם השאיפה לבלתי אפשרי (רעיון דומה מופיע אצלו גם לגבי 'שפיטה' 'וסוד'). היכולת לתת ללא צפיה למענהבעצם שוברת את מעגל החיים הרגילהמורכב מנתינה – קבלהלדוגמהימי הולדתמעגל שנתי בו אדם מעניק מתנה עם צפיה ליום ההולדת שלו (Caputo pp. 160-161).
הנתינה הטהורה פותחת לפנינו את האפשרות ל'סליחה הטהורה':
If we would give ourselves to the gift, we would also give ourselves to forgiving 9 (p.181).
'הסליחה הטהורהבאה לידי ביטוי בפשע הבלתי נסלחהיא באה כפעולה מוחלטת המתרחשת בתוך הקורבןבדומה לנתינה הטהורהשבה החשיבות היא רק בעצם הנתינה ללא הקשר וחישוב כך גם הסליחה היא מוחלטתאף לפשע הבלתי נסלח.
If there is something to pardon, it would be what in religious language is called mortal sin, the worst...From the aporia that can be described in its dry and implacable formality, without mercy: the pardon pardons only the unpardonable... pardon must be announced as the impossible itself10.
(La Monde).


מול 'הסליחה הטהורהקיים הפיוס הפרגמטיהפיוס 'המתחשבן', שבו האדם עונה וסולח לאחר ההתנצלותלאחר ש'הצדק נעשהוכו'. בקצרה הפיוס הנורמטיבי.
דרידה לא מסתפק בסליחה לבלתי נסלחלדעתו הסליחה אמורה להתרחש ללא תנאי (לא של משפטאו התנצלותוללא הקשר (פוליטי או אפילו מוסרי!). 'הסליחה הטהורהעבור דרידה היא מעשה מוחלט המתרחש בתוך הקורבן בלבד:
The secret of this experience remains... inaccessible to the law, to the political, even to the moral: absolute 11. (ibid.)


הרגע של הסליחההנקודה של ה-aporia, הצעד המוחלטהבלתי אפשרי והלא מותנהשנובע ממקום לא מקוםללא הקשר או תנאי קשור ל differance.
...there is nowhere to begin to trace the sheaf or the graphics of differance. For what is put into question is precisely the quest for a rightful beginning, an absolute point of departure, a principal responsibility12
(Derrida, ‘Différance’, p. 6).


ה-differance פותח לאדם חלל אל הבלתי אפשרי, (Caputo p.p 171-172) זהו מעין חללמרווחפירצה בסדריו ההגיוניים של ההעולםבעדה בוקע המופלאהאבסורדי והבלתי אפשריובכך נפתח פתח ל'סליחה הטהורה'.


נסכם בקצרה את ההבדלים בין תפיסתו של דרידה לבין התפיסה ההלכתיתבתפיסה ההלכתית הסליחה היא דיאלוג המתרחש בין הפוגע המתנצל לבין הנפגעכאשר תנאי מִקדמי לה הוא תיקון הנזק מצדו של הפוגעולמצערהתחייבות שלא לשוב ולפגועבניגוד לכךבתפיסתו של דרידה, 'הסליחה הטהורההינה מונולוג ולא דיאלוגהיא מתרחשת בפנימיותו של הנפגעללא כל צורך בתיקון המעוותהתחייבות לעתידאו התנצלותכמו כןבתפיסה ההלכתית הסליחה היא חלק מן המערכת המוסריתולפיכךלעיתים היא מחוייבת ומוצדקת ולעיתים אין היא מוצדקתלעומת זאתעל פי דרידההסליחה חורגת מן המערכת המוסרית ומתחום הצדקוהיא ניתנת לפושע דווקא באשר הוא פושע.








בין דרידה ללוינס:


אחד מההבדלים המהותיים בין לוינס לדרידה הוא הדרישה של דרידה למוחלטות בסליחה ובנתינהעל פי דרידה הנתינה והסליחה הןכאמורמוחלטותמעבר לכל ערך וחישובלעומת תפיסה זוטוען דרידהשאצל לוינס הצדקוהמשפט מתערבים ומגבילים את המסירות שליולפיכך מייצגת פיוס בלתי מושלם13
הבדל נוסף בין דרידה ללוינס בא לידי ביטוי בבקשת הסליחה של הפושע מהקורבןעל פידרידה התניה שכזו חוטאת ל'סליחה הטהורה'. האדם שמתנצל כבר איננו אותו פושעהסליחה שבאה לאחר מכן היא על כן לא לפושעאלא למתנצל.
For there to be pardon, is it not necessary, on the contrary, to pardon the fault and the guilty as such... as the wrong itself, still capable of being repeated14.
(La Monde)


הסליחה אמורה לבוא על המעשהבאופן מוחלט ולא תלויגם אם ברורכי המעשה ישוב ויתבצעאמנם 'הסליחה הטהורההיא בלתי אפשריתויתכן שהיא אף צריכה להשאר כזואך אין בזה כדי לפסול את העובדהשהסליחה לאחר התנצלותהיא כבר לא סליחה על המעשהעל פי דרידה אין לערבב את המשפטהצדק ואפילו המוסר עם הסליחהמדובר בשני מישורים נפרדים לחלוטין שלא נפגשיםבעוד שעבור לוינס ניכרכי השניים שלובים זה בזה.


בנוגע לנאציםובאופן ספציפי בנוגע להיידגרראינו שלוינס מסרב לסלוחלעומתודרידה איננו שולל זאת על הסףעל פי דרידהבמישור הפרגמטי בוודאי יש מקום להתיישנותולהקהיית הכאבולשיכוך הסבלכך שככל שמתרחקים מן השואהיש מקום לפיוס מסוים (אתיקה של זיכרון עמ' 7). מעבר לכךדרידה מערער על עצם הצגת השאלה בצורתה הנוכחיתוזאת משתי סיבותראשית משום שרק הקרבן יכול לסלוחוכאןכזכורהוא איננו15:

מיהו זה שיש לו הזכות לומר אני סולח או לא סולח להיידגרעל כל פשע אין לאדם זכות לסלוח אלא אם כן הוא הקרבן הישיר של אותו פשעעל כןלא אני (דרידההוא זה שיכול לסלוח או לא לסלוח
(שם עמ' 10-12)
שניתמשום שהשאלההאם צריך לסלוח אחרי אושוויץ איננה נכונהמשום שהסליחה היא אירוע וולנטרי מוחלטשאי אפשר לצוות עליואין חובה לסלוח וגם אין חובה שלא לסלוחאם אכן תתרחש הסליחההרי שכל אדם אמור להגיע אליה בעצמו (עמ' 12)


סיכום ההבדלים

לוינס
דרידה
עקרון הסליחה
התפייסותריפוי הפציעה.
נתינה טהורהמוחלטתוולנטרית.
היחס לצדק ולמוסר
הסליחה שייכת למערכת המוסריתולכןיש סליחה מוצדקת ויש סליחה לא מוצדקת.
מעבר לצדק ולמוסר.
גםובעיקרעל הפשע הבלתי נסלח.
אין מקום לדבר על הסליחה במונחים של חיוב או שלילה.

אינטראקציה בין אישית.
מתרחשת בפנימיותו של הנפגע
התנצלות
נדרשת התנצלות של הפוגע
לא נדרשת התנצלות
סליחה לנאצים
איננה אפשריתזהו פצע שאיננו ניתן לתיקון
קשה לדון בכךמפני שהקרבן אמור לסלוחאבל באופן תיאורטייש אפשרות כזו.


בזהירותנציע השערההצריכה בירור נוסף:
הבנת הסליחהאצל לוינס ודרידהקשורה במושג ה differance אלא שהוא משמש אצלם באופן שונה.
אצל דרידההסליחה באה מתוך ה differanceמתוך אותו עולם ששום תיאור לא רלבנטי לגביוואשר איננו יכולים אלא לנסות לסמן את גבולותיומתוך הטרנסצנדטיות בוקע החסד האין סופי.
גם לפי לוינסה difference מבטא את הטרנסצנדנטיותאלא שבניגוד לדרידהממנה בוקעת ועולה המחויבות האין סופית כלפי האחרשאחרותו היא ביטוי, ('עקבה') של הטרנסצנדנטי.


כמה הרהורים בעקבות הדברים
אברצוננו לחזור לרגע לסיפור של נסיון הפיוס של האמורא רבעם הקצב שפגע בויש להודות שהסיפור אכן מתפרש יפה על פי השקפתו של לוינסאולם הוא גם מצביע על כמה בעיות: 1. תפיסת הסליחה כאינטרקציהמעוררת את צפייתו של הנפגע לבקשת הסליחהצפיה זו עלולה לגרום לתלות ברצונו הטוב של הפוגעואף להביא להחמרת המצבכאשר זו בוששת לבוא.
2. שמא אפשר לעמוד כאן על נקודה בעייתית בתפיסת האחריות האין סופית של לוינסהרגשת האחריות של הנפגעהמנסה לעורר בפוגע את תחושת האחריות שלואיננה מביאה תמיד ברכהלעיתיםהנסיון להביא את הפוגע להכיר באחריותומביא לתוצאה קשההדימוי העצמי המושלם של הפוגע נהרסומתוך הכאב והתסכולהוא עלול לפגוע באופן קשה באדם שעורר אצלו תחושה זוובסופו של דבראף לפגוע בעצמו.הפוגע מתחלחל כל כך לנוכח האכזירות שלועד כדי מותו המטאפורי כלומרמות דימויו העצמיאו אפילו עד כדי פטירתו הממשית כפי שמתרחש בסיפור המעשה על רב והשוחטשלגביו אין ספר שעדיפה הייתה ההבלגה הכואבת .
בדרידה מדבר על Religion without Religion. אם בכל זאת מבקשים להתבונן בדברים מנקודת מבט דתיתהרי שאפשר להבין מחדשבעקבות דרידהאת הביטוי המפורסם: "To Err Is Human, To Forgive Divine"
ה-differanceהוא המקום שבו מתגלה האלהיבפעולת הסליחההטהורההנקיה מכל חשבוןמתגלה חסד אלוהיואולי אפשר להוסיף שגם מבחינה חוויתיתהרגע שבו מתרחשת הסליחה הוא רגע נשגבפגישה עם המופלא שבנו.


הדברים מזכירים את דבריו של רבי משה קורדובירו בספרותומר דבורה.
רמ"ק מלמד שעל האדם מוטל לנסות ולחקות את דרכיו של המקוםשהרי הוא צלם אלהיםוראוי לו ללכת בדרכיובספר זה מוסבר כיצד יכול האדם להתנהג בחייו היום יומיים על פי דרכי הנהגתו של האלכפי שהם באים לידי ביטוי בעשר הספירותהספירה העליונה ביותר נקראת 'כתרואחד מן הכינויים שלה הוא: 'אין'. כלומרזוהי הספירה שאי אפשר להגדיר אות באמצעות שום אמירה חיוביתהיא נמצאת מעבר ליכולת ההבעהוהיא מצביעה על האלוה הנשגב מכל תפיסהבדיונו במידה זומתאר רמ"ק את חסדו של האל המעביר על מידותיו וסולח לאדם החוטא כנגדווממשיך להשפיע עליו ברכה וטובהובהתאם לכךהוא מלמדראוי לאדם להתנהג עם מי שפגע בושלא ישיב לו רעהאלא יסלח לו ואפילו ירבה באהבתו.
ה'איןשל רמ"קמזכיר את ה difference של דרידהזהו המקום הנמצא מעבר לגבולות ההשגה האנושיתואשר ממנו בוקע ומתגלה המוחלטשאחד ממאפייניו הם הנתינה הטהורה והסליחה ללא תמורה.



1 תרגם דניאל אפשטייןהוצאת שוקן 2001, עמ' 11-29.
2 הדגם ההגליאני בנוי על העיקרון שאין משמעות לַחֵלק אלא בתוך הכוליותלעומת זאת אצל לוינסהאין סופיות של הזולת מסרבת להיכלל במכלול כלשהו.
3דבריו של לוינס בהרצאה זו נידונו על רקע תפיסותיהם של ולדימיר יענקלביץ', ז'אק דרידה ועודבמאמרו של חנוך בן פזי, 'מן הסליחה הכללית אל הסליחה שמעבר לאפשרבין העמדה האחדותית השפינוזיסטית ובין העמדה המייחדת של הרמן כהן ולוינס', בתוךדב שוורץ ואריאל גרוס (עורכים), על התשובה ועל הגאולהרמת גן תשס"חעמ' 81-104
4 בנסיון לעורר את הפוגע לבקש סליחה ולהתפייסובצפייה שאכן יעשה כןפותח הנפגע שוב את הפצע שכבר החל להגלידומעורר שוב את הכאבולכן אם במצב זה הנסיון נענה בשלילהמתרחשת פגיעה חוזרת ואפילו קשה יותר.

5 אולי יש להוסיףשלעיתיםרק לאחר שנים רבות נוכל לעמוד באמת על הנזקים שגרמה הפגיעה.
6 כלומרמתוך ניתוח המניעים העמוקיםמתברר שהפגיעה היתה אכזרית יותר מכפי שנראה במבט ראשוןמעין רצח אב. (ואולי אפשר להוסיף שהסיבה לכך שאם היה רבו צריך לבקש מחילה אפילו אלף פעמיםאיננה כבוד התורה או תועלת חינוכיתאלא עומק העלבון).
7 הדברים מבוסס על:
א. Jhon D. Caputo: The Prayers and Tears of Jacques Derrida: Religion without Religion (Indiana University Press, Bloomington and Indaianapolis 1997.
בראיון עם דרידה: The Century and the Pardon
Le Monde des Débats, December 1999 Translation © 2001 by Greg Maconנמצא באתר http://fixion.sytes.net/pardonEng.htm
ג. . Jacques Derrida, ‘Différance’, translated by Alan Bass, Margins of Philosophy (Chicago: University of Chicago Press, 1982), pp 3-27.
דאתיקה של זיכרון', מיכל בן נפתלי מראיינת את ז'אק דרידה ביד ושםתיאוריה וביקורת 15 (חורף 1999), עמ' 5-17.
8 המונח המקביל לכך בהגות היהודית הוא 'חסד של אמת': 'רוצה לומר שהחסד הוא אמתכלומר שהוא חסד גמור שאינו מצפה לתשלום גמול' (מהר"לגור אריה בראשית מזכט).
9 אם היינו מעניקים את עצמנו למתנההיינו מעניקים מעצמנו גם למחילה.
10 אם ישנו דבר שדורש חנינה הרי זה מה שמכונה בשפה הדתית כ"חטא מוותהנורא ביותר... ה"אפוריהשניתן לתארה ביובש כחסרת רחמיםהחנינה תחון רק את חסרי יכולת החנינה... מוכרחים להגדיר את החנינה כ"בלתי אפשרי עצמו".
11הסוד שבהתנסות זו נשאר... בלתי חדיר לחוקלפוליטי ואפילו למוסרהוא מוחלט. (שם)
12אי אפשר להתחיל להתחקות אחר אלומתה או תיאורה של ה"differance". מכיוון שמה שנשאל הוא בדיוק שורש מטרת מסע החיפוש אחר התחלה נכונהנקודת מוצא מוחלטתאחריות ראשונית.
13 Caputo p.p 204-205.
14 על מנת שתהיה סליחהאין צורךולהיפךלסלוח על האשמה ולאשם ככאלו... את המעשה עצמו שייתכן שיחזור על עצמו.
15 יש להעיר כי מבין הסוברים שלא תתכן סליחה לנאציםהיו שהעלו נימוק זההנאצים עיקרו והשמידו את אותו 'אבר רוחניהמסוגל לסלוחולפיכך הסליחה פשוט בלי אפשרית מבחינה טכנית.  


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה