יום שני, 8 באוגוסט 2011

'ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולוס שרפה את היכלנו' - מאמר לכבוד ט' באב מאת הרב שג"ר ובעריכתו שלו בן ציון עובדיה באדיבות המכון להוצאת כתבי הרב שג"ר


הסיפור על קמצא ובר קמצא קנה לו שם כדוגמא לשנאת חינם בין איש לרעהו הנתפסת כאחת מסיבותיו של החורבן.1 עיון בסיפור עצמו מעלה שאת עיקר האשמה מפנים חז"ל דווקא כלפי החכמים שהיו מעורבים בסיפור, ובייחוד כלפי דמות מרכזית אחת בו - רבי זכריה בן אבקולס.
לסיפור קמצא ובר קמצא שלוש נוסחאות עיקריות, האחת מופיעה בתלמוד הבבלי במסכת גיטין, ושתים נוספות במסורת הארץ-ישראלית במדרש איכה רבה, במהדורות שונות – בובר והדפוסים. ההבדלים בין ההופעות השונות של הסיפור אינם מקריים אלא מכוונים; נראה שכל דרשן ביקש להבליט מוטיב אחר או לחלוק על קודמו. נקודה בולטת ומשמעותית שמבחינה בין הנוסחאות, היא תפקידו של רבי זכריה בן אבקולס השונה בכל אחת מהן. שוני זה נותן עוקץ אחר לרעיון שהסיפור מבטא, ועליו ננסה לעמוד בעיוננו.


המאמר בדף מיוחד המוקדש לדברי הרב שג"ר,

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה