יום שישי, 19 באוגוסט 2011

צלילי הימים - אישים זמנים וג'אז / דרור בר-יוסף



בני גודמן  - 'מלך הסווינג'



בי' בסיון התרס'ט נולד הבן התשיעי לדורה (לבית גריסנסקי) ולדוד גודמן, חייט יהודי פולני שהיגר בצעירותו לארה”ב. ההורים, שנהנו לחגוג מילדיהם (שניים עשר, בסופו של דבר) ולא מעושר כלכלי מופלג (ואף לא סביר), קראו לבנם בנימין דוד או בקיצור בני.

בני הראה כישרון מוסיקלי לא מבוטל והחל ללמוד נגינה בבית הכנסת בשיקגו 'קהילת יעקב'. בתור 'אחד משלנו' ובהתאם לקהילה בה גדל והתחנך, למד בני לנגן על כלי שניתן יהיה לאספו ביחד אחת ולהמלט במהרה במקרה של פרוגורום (לכל מקרה – שב"ה הפעם באמת - לא יבוא). יכולתיו של גודמן הקנו לו מקום בלהקה מקצועית של בן פולק כבר בגיל 14. גודמן ישאר קשור ללהקה של פולק עוד שנים רבות ואף יפרוץ עמה לזירה החשובה באמת, ניו יורק (לקראת סוף שנות העשרים). אולם, בטרם נקדים את המאוחר (הצלחתו המסחררת של גודמן ומעברו לניו יורק) עוד מצפה לנו, מעבר לפינה, מארב של מלאך המוות למשפחת גודמן.

בני, שהיה קשור מאד לאביו וסבל מאד, כשראה אותו עובד עבודת כפיים קשה (ומסריחה) בנסיון לפרנס את משפחתו, ניסה, ללא הצלחה, לשכנע את אביו להתפטר מעבודתו. אך יום אחד, במהלך עבודתו, דוד גודמן נדרס ונפצע מרכב חולף עד שנפטר למחרת מפצעיו, והשאיר את אשתו אלמנה ושניים עשר ילדיו יתומים מאב. בני שהיה באותה עת בן 17 העיד כי ארוע זה (שבגינו לא ראה האב את הצלחת ילדיו) העיב עליו למשך שארית ימי חייו.

בניו יורק השתלב גודמן בסצנת הג'אז וחיי הלילה הסוערים ומלאי הריקודים של שנות העשרים. בתקופה זו הכיר גודמן את סגנון הג'אז המתגבש ושמע את ענקי הג'אז הראשונים כדוגמת לואי ארמסטרונג וג'ו אוליבר, ואת סגנון הדיקסילנד שהביאו עמם מניו אורלינס. גודמן הושפע מכך רבות והמשיך להופיע באולמות הריקודים בפני קהל רב, שאותו ידע להוביל ולהרקיד במוסיקה מלאת חיים וקצבית שזיעזעה את האליטה החברתית של התקופה. שנות העשרים העליזות (המתוארות היטב בספרו של סקוט פיצג'ראלד, גטסבי הגדול) בולטות עוד יותר על רק הנסיקה הצפויה עם פרוץ המשבר הגדול ב-1929 שישאיר את אותותיו במשך כל שנות השלושים, אך יראה (במיוחד לקהילה היהודית בארה"ב) כחלום מתוק עם פרוץ מלחמת העולם השניה בשנות הארבעים והצטרפות ארה”ב למלחמה במזרח אסיה ואירופה.


למרות המשבר הכלכלי החריף הקים בני גודמן להקה משלו ב-1934, ויצא עמה לסבוב הופעות אינטנסיבי ביותר ברחבי ארה"ב באוטובוס. האגדה מספרת שבעצם עידן הסווינג ההיסטורי וסגנון הריקוד הפרוע והמהיר (שנציגו הבולט ביותר הנקרא לינדי הופ) נולד והתגבש במהלך סיבוב ההופעות הזה




הלהקה התאפיינה במספר כוכבים ג'אז ידועים, כדוגמת המתופף ג'ין קרופה וליונל המפטון, שידעו להרקיד את היבשים והקשים שבאנשים. ההגדרה לסגנון הסווינג היא קשה, ואמר עליה כבר אחד הנגנים, כי היה מעדיף להגדיר את תורת היחסות של איינשטיין מאשר את הסווינג. אך, הגדרה עממית ופשוטה כוללת כל יצירה שהרגל או הראש פשוט אינם יכולים להמשיך לעמוד בקיבעונם מבלי להצטרף ולזוז למקצב המהיר.



הלהקה של גודמן היתה אמנם המוצלחת ביותר בארה"ב, אך היא לא יכלה להופיע במדינות הדרום, בשל העובדה כי גודמן שילב נגנים שחורים, כדוגמת ליונל המפטון, בלהקה ונתן להם מקום של כבוד כנגנים ראשונים ואף ניגן איתם לעיתים באנסמבלים המצומצמים יותר (שם שילוב מסוג זה של שחורים ולבנים היה לא חוקי וחשף אותו לקנסות ולהטרדה מהמשטרה). 



נתונים אלו הכריחו את גודמן להצטמצם רק לצפון ארה"ב ויחד עם המשבר הכלכלי הגדול הכריחו את הלהקה להופיע בצורה אינטנסיבית ביותר כדי לממן את חייהם. הקהל הגדול שהציף את האולם בלוס אנג'לס עם הגעת הלהקה לחוף המערבי בסופו של הסיבוב, הפתיע את כולם, ויצר את אחת מההופעות המפורסמות והטובות בהיסטוריה של הג'אז.

בני גודמן לא היה אדם שקפא על השמרים ונח על זריה של הופעה מוצלחת יותר או עוד יותר בחוף המערבי. גודמן זיהה את גודל השעה ופעל לקיומה של הופעה בבירתה של האליטה החברתית - אולם קרנגי בניו יורק. עד לשלב זה ג'אז היה ידוע כסגנון מוסיקה נחות השייך לצעירים ולשחורים ולא כסגנון ששייך לתרבות גבוהה ואיכותית. ההופעה באולם קרנגי ב-1938 היתה מוצלחת ביותר וסימנה עידן חדש בתפקידו של הג'אז ומקומו בחברה האמריקאית

עם השנים השפעתו ועדכנויותו של הסווינג בעולם הג'אז הצטמצמה וכך גם מקומו הבולט של מלך הסווינג לטובת נגנים צעירים וחדשים (בתחילה אגדות כמו צ'רלי פרקר ודיזי גלספי ולאחריהם האחד והיחיד, מיילס דייויס)אולם אין ספק לאיש, לא היום ולא בזמנו, כי תרומתו של גודמן להתפתחותו של הג'אז הן מוסיקלית והן חברתית הן מהבולטות בהיסטוריה של הג'אז.
  

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה