יום רביעי, 17 באוגוסט 2011

יום הולדת שמח !

124 שנים להולדתו של עגנון

היום (יח' אב) אנו חוגגים את יום הולדתו ה-124 של ש"י עגנון. אין ספק באשר לתרומתו הייחודית ולמשקלו הסגולי בקידום היצירה העברית בעת החדשה. עגנון ויצירתו הינם עדות נאמנה לאינסופיות הגלומה בפועלו של אדם אחד שהינו חלק אלוה מלמעלה. בעקבות הדברים הרבים שנכתבו ונאמרו על עגנון, לעיתים נדמה כי לא נותרו עוד אבנים להפוך במחקר ובחידוש על יצירתו, ואכן ברוח דומה מתחילים מאמריהם המחדשים של חוקרים צעירים בני זמננו.

סיפוריו של עגנון מצטיינים במגוון הרחב של הרבדים עמם ניתן לקרוא ולפרש את העלילה, אפשר ליהנות מסיפור העלילה, מהרובד הפסיכולוגי והיחסים הבין אישיים בין הדמויות, מההתכתבות והתבססות על היצירה התורנית המסורתית, מהשיח שעגנון עורך עם סיפורי העם וגלגוליהם במהלך הדורות.  אולם, אחד הדברים שאני אוהב אצל עגנון במיוחד הוא ההגיונות אותם עגנון מעביר במהלך הסיפור. עגנון הוא אולי הדוגמא המובהקת ביותר (לצידם של קפקא ורבי נחמן בעצמו) לטענתו של רבי נחמן כי דרך סיפורי מעשיות ניתנת התורה הגבוהה ביותר. סיפוריו של עגנון וסגנון כתיבתו מסוגלים, כמאמר רבי נחמן, לעורר אדם מתרדמתו.

במובנים רבים תורותיו של רבי נחמן אודות חשיבותם של סיפורי מעשיות לעורר את האדם ותפקידם בנתינת 'תורה חדשה' הינם נבואה מקדימה ליצירותיהם של עגנון וקפקא שבלעדיהם היו דברים נשמעים כמחמאה עצמית (מדויקת, אמנם, אך לא ניתנת לחזרה) ליצירתו האישית של רבי נחמן וכהדרכה על דרכי הפירוש של סיפוריו. אולם השילוב של תנועת הציונות שברובה סטתה מדרכיה של היהדות המסורתית והכישוריים הייחודיים של סופרים אלו, מעמידים באור אחר לגמרי את דבריו של רבי נחמן וגם את האפשרויות של לימוד תורה בימינו אלה.

במבט ראשון ניתן להתייחס לסיפוריו של עגנון כיצירה ספרותית חילונית לכל דבר ועניין שהיחס בינה לבין לימוד תורה הינו גורם ההנאה בלבד. אולם התמקדות בעלילות סיפוריו תאפשר לקורא הזהיר לראות כיצד עגנון בורא עולם תורני ופרשני שלעיתים אינו נופל מחדות ביקורתם וחריפותם של חז"ל. חמוש בעטו עגנון אינו חושש ממתיחת ביקורת חברתית ופרשנית רדיקלית ויוצאת דופן נגד כל דבר ועניין שבו הוא שם את דעתו, החל מיחסי האדם לעצמו, לסביבתו, לרעייתו ומשפחתו וכלה באלהיו.

עגנון כותב בעת בה אחד מהעיסוקים הבולטים בחברה היהודית היה הציונות והשלכותיה של ההשכלה והחילוניות על עולמה התרבותי של החברה היהודית. בהקשר זה עגנון משתלב היטב כחלק ממארג חדש, בחלקו ספרותי (שאינני יודע מה היתה ההשפעה בו אחד על השני), אך הוא כלל יוצרים גדולים כדוגמת פרנץ קפקא, מרטין בובר, אברהם שלונסקי, גרשום שלום ועוד רבים וטובים שבעצם יצרו, בניסוח מעט פרובוקטיבי, 'חסידות' ציונית-חילונית. אינני יודע מה היתה מידת התיאום בין חלק מהיוצרים ועד כמה הדברים היו מכוונים, אך אין ספק כי כתביהם של אישים אלו, הם תרומה ייחודית ומשמעותית ליצירה התורנית רבת השנים. בהקשר של דברים אלו עגנון איננו רק עמוד תווך במארג זה של יצירה יהודית חדשה, אלא כאמור לעיל, אדם שתורתו ואופן מסירתה הם מסימניה של תורתו של משיח ומה שהרב קוק היטיב לנסח, כתורת ארץ ישראל.

עד כאן מספר מחשבות לכבוד יום הולדתו, אני תקווה כי ימצא בליבו הקורא מעט מקום לסלוח לי על אריכות הדברים. אך מכאן מיד ובזריזות נתחיל, וננסה למסור סיכום קצרצר שיעניק מעט רקע על הזמן והמקום בהם עגנון נולד.

בספרו על עגנון מתאר דן לאור את חייו של עגנון, במידה רבה, דרך המקומות בהן הוא עבר, וכך מראה את ההשפעה והקשר בין הסביבה של עגנון להתפתחותו. תחילת הסיפור, אם כן, בתיאור החיים ומצב היהודים בגליציה, שבמזרחה עגנון נולד. לאור מתאר את מצב היהודים תחת שלטונו של קיסר אוסטרו-הונגריה, פרנץ יוזף. היהודים זכו ליחס טוב תחת שלטונו, והוא זכה באהדתם. גליציה הוקמה כיחידה מדינית נפרדת ע"י הקיסרות ב-1772 ואיחדה בעצם שני אזורים שלאו דווקא קשורים האחד לשני , מזרח גליציה הממוקמת במערב אוקראינה ומערב גליציה שקשורה יותר לפולין. לפני מלחמת העולם איכלסו את גליציה כשמונה מאות אלף יהודים, שתחילת ישובם באזור החל לפני כאלף שנים.

עגנון נולד בי"ח אב תרמ"ז, בבוצ'אץ, עיירה קטנה בעלת רוב יהודי, שהכילה בתוכה את התהליכים הכלליים שעברו על בני גליציה באותה התקופה. בעיר היתה נוכחות של החסידים ואביו של עגנון, שלום מרדכי צ'צ'קס, נהג לקחת את בנו הצעיר לפגוש באדמו"רים שאליהם היה קשור (בהם האדמו"ר מהושיאטין). לעומת זאת, סבו של עגנו, יהודה פארב, היה מתנגד חריף ונהג להתפלל בבית המדרש הישן בעיר (שהיה מעוזם של המתנגדים). כמו כן, אף על בוצ'אץ לא פסחה סערת המשכילים, שהחלו לרכוש השפעה בקרב היהודי פולין, בעיקר לאחר מהפכות אביב העמים ב-1848 ועלייתו של פרנץ יוזף לכס הקיסרות. הקיסר קידם רפורמות בתחום החינוך ואף זכויות ייצוג ושיוויון ליהודי הקיסרות. דברים אלו חיזקו מגמות של ההשכלה בקרב היהודים, אף בבוצ'אץ'.

עגנון החל את לימודיו (כמקובל בקרב יהודי פולין בתקופה) בחדר בגיל שלוש, והמשיך להתמקצע במקצועות הקודש עם גדילתו (בגיל תשע החל ללמוד גמרא עם בחברת נערים נוספים בהדרכת דיין בעיר). במקביל, בשל הפתיחות הרבה במשפחתו, החל ללמוד לימודים כלליים ונחשף לשירה באמצעות אביו. בגיל שתיים עשרה החל ללמוד בבית המדרש הישן (מעוזם של המתנגדים) בעיקר בשל הקרבה לבית הכנסת הגדול, שהכיל 'אוצר' ספרים מרשים ביותר, ובו גם ספרי מחקר יהודים וכלליים מכל התקופות, ספרי פילוסופיה, הנדסה אסטרונומיה ואף ספרות 'משכילית' (כתבים של נחמון קרוכמל, יוסף פרל ועוד). באוירה זו של פתיחות ותורה גדל עגנון ובמסגרתה החל באהבתו לספרות ולכתיבה. עוד על המשך חייו ויצירתו ננסה, בלי נדר ובעזרת ד', להאריך ביארצייט לפטירתו (יא' אדר), שכפי שכתוב בספרים הוא המעיד יותר מלידתו של אדם על פועלו.






אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה