יום ראשון, 31 ביולי 2011

שיחות הר"ש - הרב שג"ר על חורבן הבית / מתוך שיעור על הקדמה לתיקוני הזהר


המצב של הביתיות, שנשאר לנו, ואני חושב שזו תחושה מאד חזקה למי שלומד וקשור לתורה, הוא בעצם בורח לתורה. מבלבלים לך את הראש ויש לך טרדות ודאגות וכן הלאה. ואתה - בעצם הרבה פעמים אני חש - בורחים, זה נשמע אולי מוזר אבל זה לא ככה, בורחים לגמרא. אתה בורח לחסידות, מי שאוהב יותר חסידות - לרב נחמן, זה המקום בעצם היחיד שבו אתה יכול למצוא מנוח. אפשר לומר שהקדושה המרחב של הקדושה, הבית של הקדושה - הבית של הקב"ה הסתלק מן העולם עם חורבן בית המקדש, המציאות שלנו בעולם היא מציאות של נדודים, היא מציאות מצד מסוים חילונית.

זו התחושה של החורבן התחושה של עזובה של אבלות, אבל יש מקום שבו אני עדין יכול להרגיש עצמי בבית וזה המקום שבו נאמרים דברי תורה. בלשון המודרנית הטקסט של התורה הוא בעצם הבית של היהודי. אבל אני לא אומר את זה במובן מטפורי אדם הוא נמצא באיזשהו מקום. אז יש את החלל הפיסי שבו אנחנו נמצאים אבל החלל הפיסי הוא לא בהכרח המקום שבו אנחנו נמצאים השאלה היא תמיד החלל התודעתי שבו אנו נמצאים והמקום שבו אדם מרגיש את עצמו מוגן הוא כן חוזר לבית שהוא כן נמצא תחת כנפי האמא הציפור זהו בעצם לימוד תורה...

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה