יום חמישי, 14 ביולי 2011

על יהדות וגניבה / דרור בר-יוסף

רקע
בחיבור זה ננסה לבחון שתי גרסאות לסיפור של הרב נחמן מברסלב (להלן ר"ן) 'מעשה בעני וחוזה בכוכבים', ובכך ננסה להבין את התימה של הסיפורים, העוסקת במתח שבין חייו של האדם לגורלו (או בלשון חסידית ל'שורש נשמתו')[1]. בטרם נבחן את הסיפורים, נעמוד בקצרה על הז'אנר של 'סיפורי מעשיות' בתורתו של ר"ן, ועל מקורן של שתי הגרסאות, וכך גם נדון מעט בתימה של הסיפורים.

רבי נחמן מייחס חשיבות רבה לסיפורי מעשיות, וטוען כי התורה הגבוהה ביותר ניתנת בסיפורים, שלהם סגולה מיוחדת בהשפעתם על התלמידים. החוקר מנדל פייקאז' כבר עמד על הדברים בספרו, חסידות ברסלב, פרקים בחיי מחוללה ובכתביה, בו הוא מרחיב על סגולתם של סיפורי המעשיות משנים קדמוניות בהגותו של ר"ן. פייקאז' מציין את הסגולות הרפואיות שייחס ר"ן לסיפוריו[2], ולחשיבותה של התורה הגבוהה הטמונה בסיפורים[3]. אך, הוא מוסיף כי "חידושו החשוב של ר' נחמן לעומת תפיסתם של מורי החסידות האחרים הוא בקביעת הקשר שבין סיפורי המעשיות המסופרים על ידי הצדיק ובין מערכת הסמלים המרכזית של הקבלה, היינו סיפורי הצדיק שורשיהם הרוחניים נעוצים בעולם האלוהות בהתגלויותיה השונות, באספקטים השונים של האלוהות המסומלים במערכת הספירות"[4].

את 'מעשה מעני וחוזה במזלות' סיפר ר"ן בעל פה, עוד בחיי חיותו. אולם הוא לא נכתב והוצא לאור עד לזמנו של רבי אברהם חזן (1848-1918, מראשי חסידות ברסלב במאה ה- 20 ונצר ותלמיד לתלמידים של ר"ן ותלמידו המובהק הרב נתן מנימרוב), שקיבץ מסיפורי ר' נחמן ופירסם רק דברים שהיה בטוח באמיתותם (בשל כך חשיבות רבה לייחוסו המשפחתי והרבנים שאצלם למד). הגרסא השניה לסיפור מופיעה באסופת הסיפורים המאוחרת של חסידות ברסלב, 'שיח שרפי קודש' (להלן שיש"ק). חיבור זה (המכיל ששה כרכים הגדושים בסיפורים של ועל ר"ן, תלמידיו ותלמידי תלמידיו), יצא לאור בשנת 1988, והוא מבוסס על סיפורים שרבי לוי יצחק בנדר זצ"ל (תלמיד של ר' אברהם חזן, ומחשובי ברסלב בארץ ישראל לאחר השואה) סיפר לתלמידו ר' אברהם וייצהנדלר מידי יום אחה"צ במשך מספר  שנים.

מעשה מעני וחוזה בכוכבים
המעשה כפי שמפורסם ב'כוכבי אור', מתמקד בעני שישב ולמד בבית המדרש ושלעירו הגיע חוזה במזלות, שקבע שמזלו של העני בגניבה. בתחילה מבקש העני להמשיך בחייו כרגיל, אך אשתו ולבסוף גם הוא עצמו, מביאים אותו להתמקצעות באומנות הגניבה. כבר בניסיונותיו הראשונים מאיר מזלו של העני, והשמועות על הכוכב החדש מתפשטות במהרה. העני מתערה בחברת הגנבים, ובעצת עמית, גונב את בגדי ההכתרה של המלך. בין העני לגנב פורצת מחלוקת למי מגיע החלק הארי של השלל? האם לעני בשל מזלו, או לגנב בשל יוזמתו וידיעתו על מקום הגניבה. העני מציע שהוא ילך וישאל את המלך, הגנב מוכן להתפשר על חלקו רק בשביל לראות את העני עושה זאת. העני אכן ניגש למלאכה, 'גונב' את המלך בלילה ומעבירו לחדר אחר. העני מתחזה למספר סיפוריו של המלך ושואל אותו, כאילו מתוך חלום, מי הצודק? המלך פוסק לטובת העני. עם שחר לאחר שהמלך מתעורר הוא נזכר בחלום, ומבקש לאתר הגנב, כאשר הוא מספר לעוזרו, הכומר, על המקרה, האחרון צוחק על המלך ועל פסיקתו. הידיעה כי המלך מחפש את מי שדיבר עימו בלילה והוא אף יחון אותו על הגניבה, עוברת מפי לאוזן, ובשל כך, העני מחליט להסגיר עצמו. סופו של הסיפור משתנה בין שתי הגרסאות, בראשונה (זו המופיעה ב'כוכבי אור'), המלך אוהב את העני, ומבקש את עזרתו כנגד הכומר. על מנת למלא את רצון המלך, הגנב מחליט 'לנצל' את כישרונו, 'גונב' את הכומר, מכניסו לתוך שק ומשפילו ברבים. בגרסא השניה (שיש"ק), המלך חוזר בו מהבטחתו, שופט את העני ומוצאו להורג.

ההבדל בסיפא של הסיפורים אכן בולט לעין, אך במשך כל הדרך שינויים קלים במשפטים כבר מכינים אותנו ואת האוירה בסיפור לקראת גורלו המר של העני בגרסא של שיש"ק לעומת כוכבי אור. לשם כך נמנה מספר דברים:
1.                  בגרסא של כוכבי אור העני אינו מכונה 'גנב', אלא 'עני' בלבד.
2.                  הסיסמא של 'רצה לא רצה, ובכל זאת...' איננה מופיעה בגרסא של כוכבי אור. לאחר סוף הסיפור מספר לנו המספר על גרסא נוספת ששם הסוף שונה ובהזדמנות זו הוא מזכיר את המשפט 'רצה לא רצה' (אך כאמור המשפט נסוב על הגרסא בשיש"ק ולא ב'כוכבי אור').
3.                  הסיפור 'בכוכבי אור' נפתח בישיבתו של העני בבית המדרש, בשיש"ק העלילה פותחת בכך שעל האדם להיות תקיף בדעתו ובהגעתו של החוזה בכוכבים לעיר. לכאורה, הבדל קטן, אך נראה שהוא מכיל את כל ההבדל בין שתי הגרסאות. ב'כוכבי אור' העני הוא צדיק, מקומו בבית המדרש, הוא יודע מה הוא עושה, הוא נהנה שם, ושם כל זמנו. לעומת זאת, בגרסא של שיש"ק העני גם בבית המדרש, אבל זה לא הסיפור, הפתיחה היא בחוזה בכוכבים. הימצאותו של העני בבית המדרש מקרית, בדיוק כמו גלגולו לגניבה, ועל כך הביקורת, על 'רצה לא רצה'.
4.                  'בכוכבי אור' העני מכיר גנב, בשיש"ק הוא מכיר גנבים, הוא כבר 'הדרדר' לחברה הזו.
5.                  בסיפא של הסיפור של 'כוכבי אור' 'הבעל דבר' הוא הכומר שייעץ למלך. הכומר מייצג את ההגיון הבריא ואת הממסד (הוא צוחק על המלך שפסק בניגוד להגיון ולצדק כאשר הכריע לטובת העני, ולא לגנב, שסיפר לעני על הגניבה וידע את מיקום בגד ההכתרה). בשיש"ק 'הבעל דבר' הינו 'החוזה בכוכבים', שניסה מזה זמן להפיל את העני.

הנקודה האחרונה מייצגת הבדל משמעותי בסיפור ובחתרנות שלו. עבור ר' נחמן הסיפור בכוכבי אור מייצג את  היכולת של העני (המייצג כאן את היהודי הפשוט) ללכת כנגד כל העולם, החוקים, המוסכמות 'ולגנוב' את כולם, אפילו את המלך, שבסמלים החסידיים מסמל את הקב"ה. הגניבה הזו של הקב"ה בעצמו איננה שלילית, משום שזה 'שורש נשמתו', משום שהעני אינו מפחד לעמוד מול המלך עם אישיותו ותכונותיו. למרות שהוא גונב את הכסף, הוא לא תלוי בו, כחלק מהמשחק הוא גם יסגיר את עצמו. כל זאת ועוד, שהכומר, שמייעץ למלך, שמייצג את החוק, את שלטון הגויים, את ההגיון הבריא (או בלשון עדכנית את 'האדם הנאור'), הוא 'הבעל דבר' בעצמו.
ל'בעל דבר' / החוק / לאדם הנאור קשה עם היהודי, כי היהודי גנב הוא; ולא סתם גנב אלא כזה המצליח 'לגנוב' אפילו את הלבוש של המלך ולבסוף גם את המלך בעצמו. המלך אוהב את השובבות של היהודי, הוא חונן אותו למרות שלא מגיע לו, ו'לבעל דבר' התנועה הזו איננה פשוטה[5].

בשיש"ק הדגש אמנם אינו על הגניבה, אבל ה'בעל דבר' הוא זה שהצליח לגרום לעני לסטות מרצונו, מחייו. הדגש הוא בחוסר התקיפות של העני כנגד יצר הרע, שמציע לו להיות  גנב. הגניבה בודאי אינה מוצעת כאן כאופציה ממשית בעבודת ד', ולכן 'הבעל דבר' אינו מי שמייצג את החוק, אלא מי שמדרדר את העני מדרך הישר.

הבדלים נוספים בין הגרסאות  הוא בתפיסת האשה. בגרסא של 'כוכבי אור' אשתו של העני מסייעת לו ללכת בדרכו הייחודית בעבודת ד'[6], זאת לעומת תפקידה השלילי של רעייתו של העני בשיש"ק, כעוד אדם שהעני לא היה תקיף בדעתו כנגדה. אך מבחינתנו אין בשינויים אלו בכדי להאיר באופן ממשי על הפערים במסרים של הגרסאות.

הפער בין שתי הגרסאות משמעותי מספיק במספר מקומות כדי להעיד כי אחת מהן, כנראה, 'צונזרה' במידה מסוימת. לענ"ד ניתן לומר כי הגרסא של 'כוכבי אור' היא הגרסא המקורית, זאת בייחוד לאור שלושה נתונים מרכזיים:
1.                  הגרסא של 'כוכבי אור' הוצאה לאור על ידי חסיד ברסלב, ששמע את הדברים מפי אנשים ששמעו זאת ממקור ראשון. המוטיבציה של ר' אברהם היתה להציל סיפורים שהוא שמע מאביו לפני פטירתו, וכן מתלמיד של אחד מחשובי תלמידיו של ר"ן. המסורת מדגישה את החשיבות שרבי אברהם העניק לבדיקת אמיתות הסיפורים, והוא אכן היה קשור לחוג הקרוב ביותר לר"ן ולתלמידו המובהק הרב נתן מנימירוב.
2.                  אנו מכירים סיפורים רבים שעברו בעל פה מדור לדור לקבוצה מצומצמת של ראשי ברסלב (ועל כך ראה פרסומיו של החוקר צבי מרק,  'מגילת הסתרים', 'מעשה משריון' ו'מעשה מלחם'.
3.                  סביר להניח שהתלמידים יימתנו סיפורים של רבם ולא יקצינו אותם, זאת בעיקר לאור הרדיפות הקשות (לעיתים פיסיות ממש) להן זכו תלמידיו של ר"ן בשנים שלאחר פטירתו. לכן סביר שסיפור 'חיובי' על גנב יקבל סיפא שלילית בגרסא מצונזרת, אך קשה להבין מדוע ישנו התלמידים את הסוף לטובת הגנב, ועוד בניגוד לעמדת רבם.

הסיבה המרכזית לטענה מדוע הגרסא של שיש"ק היא המצונזרת תהיה החוסר טעם בלספר אותה, אחרי שהגרסא המקורית כבר יצאה לאור. אך, לענ"ד, יתכן מאד שגם הסיפור בגרסתו המצונזרת מצא חן בעיני התלמידים, שהחליטו לשומרו בנוסף לגרסא המקורית. זאת בעיקר לאור העובדה, שבעצם ניתן להבין גם מהגרסא המצונזרת, שהבעיה אצל העני היא לא הגניבה, אלא עצם זה שהוא נגרר אליה, ולא הלך לכך בצורה מחושבת ועם עבודה על הרצון. הדגש של הסיפור הוא לא הבעיה המוסרית בגניבה, אלא 'הרצה לא רצה ובכל זאת...', כך למרות, שכביכול הסיפור צונזר, הם הצליחו להעביר את המסר הרדיקאלי של הסיפור הראשון, רק בצורה צנועה יותר[7].


סיכום
הגרסאות השונות של הסיפור מעשה בעני ובחוזה במזלות, עוסקות שתיהן בתימה העתיקה של האדם מול גורלו. אולם השינויים הקלים בעריכה, ובמיוחד השינוי המרכזי בסוף העלילה, משנים באופן משמעותי את המסרים שכל אחת מהגרסאות מציגה. הגרסא ב'כוכבי אור' מדגישה את הרעיון לפיו על האדם ללכת בעקבות שורש נשמתו, לעשות זאת בחן ואף לנצל את שורש נשמתו ומגרעותיו כדי להתקרב למלך. הדברים נכונים אף בנקודות החלשות שלנו, על הגנב לא מוטלת החובה 'לקבור' את תכונותיו בבית המדרש, אלא לנצלם לגניבת לבו של המלך. הגנב מתמקצע בלגנוב את כל מה שחשוב בחיים, את מה שאנו רוצים לקרב אל עצמנו ואף את מי שאין המלך רוצה ביקרו.

הגרסא השניה שמופיעה בשיש"ק עוסקת גם היא במתח של האדם מול גורלו, אך מעמידה את הדגש על החשיבות הרבה בתקיפותו של האדם לא לסטות מדרכו, מרצונו. על האדם להיות תקיף בדעתו המבוררת, ולא ליפול בטשטוש הדעת ('כסיסמת הסיפור רצה לא רצה, ובכל זאת...') למכשולים הרבים שהסביבה והעולם יעמידו בדרכו.  כך או כך, מציעים הסיפורים דרך ייחודית, השונה מהעמדה הקלאסית והטרגדית בה נמחץ האדם תחת משקלו הכבד של הגורל, ומאתגרים את האדם להתמודד עם הגורל שנכתב לו, אם כעמידה ישירה מולו, בבירור רצונו ואם בניצול גורלו לצרכיו האישיים.









[1]               ישנו פער בין הניסוח של התימה כמתח של האדם מול שורש נשמתו לגורלו. שורש נשמתו איננה דבר החיצוני לדמות, כמו שהגורל ו'משחק האלים' חיצוני לאודיפוס ולרבים וטובים מגיבורי הטרגדיה היוונית (שברבות מהן זהו תימה מובילה). אולם, נראה לי שרב הדומה מן השונה, ושעצם ההבדל בניסוח הוא לא הבדל במצוקה (הן אודיפוס והן הגנב נעמדים כאן מול גורל שהם לא מעוניינים במימוש) כי אם במענה שאותו מציע ר"ן לסוגיה פופולארית זו. כוונתי, שבעצם כך שסביר להניח שר"ן היה מנסח זאת שמתח שבין האדם לשורש נשמתו, יש מענה למצוקה, הגורל שלך לא מופעל באלימות כנגדך, אלא הוא דבר המתחייב מאישיותך הייחודית. קשה לדמיין איך ר"ן היה ממתיק את גורלו הייחודי של אודיפוס, אבל הוא בהחלט לקח על עצמו גם סיפורים קשים. ראה הסיפור על העני שאיבד פרנסתו, שיח שרפי קודש
[2]               מנדל פייקאז'. חסידות ברסלב, פרקים בחיי מחוללה ובכתביה. מוסד ביאליק. ירושלים. 1972. עמ' 115.
[3]               שם. ע"מ 116-7.
[4]               שם. עמ' 121. החוקר צבי מרק הוסיף על דברים אלה, וטען כי הרב נחמן מסביר תורת קבלה חדשה (שאינה בהכרח זהה לתורה של האר"י ז"ל או לזו של סבו ר' ישראל בעל שם טוב) על ידי סיפורים אלו.
[5]               על היהודים כגנבים ראה מסכת ביצה, "רוב הגנבים בנהרדעיה יהודים". אך חשובה יותר האגדה במסכת בבא מציעה על רבי אלעזר הבן של רשב"י שמציע 'לשוטר' של רומי ללכת בשעות הבוקר לפונדק ולראות מי נרדם על כוסו, הוא יהיה או גנב את תלמיד חכם, כי רק הם לא ישנים בלילה ולא עובדים ביום (זאת בניגוד לסדר העולם כפי שהגמרא מסבירה אותו שם, כפירוש לפרק תהילים קד', כי האדם יוצא לעבודתו... גם כאן בולט הקשר העמוק בין הגנבים ליהודים, בכך שהם פועלים בניגוד לחוקים הנורמטיביים האנושיים הפשוטים. כמו כן ראה בספרו של פייקאז' בעמ' 121 על החשיבות של רמאות בעבודת ד'.
[6]               ראה ליקוטי מוהר"ן,להקשיב לשיחת נשים, כדי לדעת את מצבה של השכינה.
[7]               את הדיוק בגרסא של 'שיח שרפי קודש', שגם בה נראה שהבעיה של העני היא לא הגניבה אל חוסר הרצון 'והטשטוש' בדעתו (ולא הבעיה המוסרית שבגניבה) שמעתי מהרב שמעון דויטש, ראש ישיבת 'חברותא', בשם הרב דוב זינגר, ראש ישיבת 'מקור חיים'.

תגובה 1:

  1. אכן, קשה להיות צנזור ברסלבי. אתה מאמין שיכולים לתקן, אבל תמיד הקלקולים מבצבצים מממקום אחר.
    וגם:
    "את 'מעשה מעני וחוזה במזלות' סיפר ר"ן בעל פה, עוד בחיי חיותו" - בניגוד להמוני הסיפורים שהוא מחבר מאז מותו עד ימינו, דרך מדיומים שונים.
    וגם: הקדשת שעת אחה"צ למסירת סיפורי שיש"ק מגדירה היטב את ההקשר שלהם.

    השבמחק